בתחילת כל קיץ ובמהלכו, חשוב להיזכר ולרענן את ההמלצות להשקיה. ננסה להסביר כאן את ההיגיון מאחורי המלצות אלו, שהבנתן מאפשרת השקיה נכונה יותר של כל חלק בגן. זה נכון לגבי גנים קיימים וגם לגבי גנים חדשים, שבתכנונם ובהקמתם תתרום הבנה זו לחלוקה מושכלת יותר של קווי השקיה נפרדים
כתב: אליהו י. טל, מידות ומעשי נוף
צמחים צורכים מים לתהליכים שונים המתחוללים בהם. אותם מים עוברים דרך הצמח ומתנדפים החוצה בעיקר דרך הפיוניות. תהליך זה נקרא "דיות" [טרנספרציה]. נידוף המים לכאורה אינו טוב לצמח אך תהליך זה בלתי נמנע שכן הצמח צריך לפתוח את הפיוניות כדי לקלוט co2 לצורך תהליך ההטמעה [פוטוסינתיזה]. הלחות היחסית בתאי הפיוניות קרובה ל- 100% וזו שבאוויר החופשי בסביבת הצמח בצהרי יום קיץ בישראל פחותה מ- 2%. בהפרש כזה של לחות יחסית, המים מתאי הפיוניות מתנדפים החוצה. פתיחת הפיוניות ונידוף המים מפני העלה מייצרים תנועה של מים דרך כל חלקי הצמח.
במצב תקין, מולקולות המים קשורות ביניהן ברציפות, מפני העלה, דרך הענפים, הגבעול והשורשים, עד המים שבקרקע בסביבת השורשים. כאשר טיפת מים מתאדה מפני העלה, היא מושכת אחריה את הטיפה הבאה וכך כל טיפה גוררת אחריה את כל שרשרת מולקולות המים בצמח. כאשר המולקולה האחרונה נגררת מקצה השורש פנימה לתוך הצמח, היא מושכת אחריה לתוך הצמח את מולקולת המים שנמצאת בקרקע ושאליה היא קשורה. מצב זה יישמר כל עוד בסביבת היונקות - השורשים הפעילים ליניקת מים מהקרקע - מצויים מים זמינים אשר הצמח יכול לקלוט.
בנוסף על המים שמתנדפים מהצמח בתהליך הדיות, מים מתאדים מפני הקרקע אל האוויר החופשי בתהליך שנקרא "אבפורציה". מים אלו שמתאדים מפני הקרקע לא יהיו זמינים לצמח. המונח שכולל את הטרנספירציה - נידוף המים מפני הצמח, והאבפורציה - התאדות מפני הקרקע, הוא "אבפוטרנספירציה".
בבואנו להשקות נרצה לוודא שתמיד יהיה קיים בקרקע, בסביבת השורשים, מאגר מים זמינים בכמות ששווה למים שהולכים לאיבוד בתהליכי האבפוטרנספירציה. זו הכמות שתצטרך להגיע לבית השורשים כדי שהצמח יוכל להמשיך לינוק ולנדף, וחוזר חלילה. אם נשקה פחות מכמות זו, תיקטע השרשרת של מולקולות המים. אם נשקה יותר, נבזבז מים וכסף ובמקרי קיצון גם נגרום נזק לצמח. כמות המים שמתאדים מהצמח ומסביבתו ואשר אותה אנחנו אמורים להשיב בהשקיה, תלויה בכמה משתנים: טמפרטורה, לחות יחסית, מהירות הרוח, מין הצמח, סוג הקרקע, שיעור כיסוי הקרקע על ידי הצמחיה ועוד.
אז איך נדע מהי הכמות הזאת במספרים? עד לא מזמן הבסיס לחישובים אלו היה מדידה יומית של התאדות מים מגיגית: מיכל מים עגול ושטוח שבכל יום ממלאים אותו עד שפתו ולמחרת מודדים (במ"מ) כמה מים נגרעו. הכפלת ערך ההתאדות מגיגית, במקדם גידול של הצמח שאותו אני מעוניין להשקות, נותנת את כמות המים הרצויה בכל השקיה. ערכי ההתאדות מגיגית נמדדים על בסיס יומי בתחנות מטאורולוגיות רבות ברחבי הארץ וניתן למצוא את הנתונים באתר השירות המטאורולוגי. מקדם הגידול מתאר את היחס שבין ההתאדות מגיגית לדיות מהצמח על פי מינו. נתונים של מקדמי גידול ניתן למצוא באתר של שה"מ משרד החקלאות. בשנים הארונות נעזרים יותר בנוסחת "פנמן מונטיס" אשר משכללת יותר נתונים אקלימיים ומדייקת יותר את כמות המים הנדרשת. מערכות השקיה מתקדמות מחוברות לתחנות מטאורולוגיות ומקבלות ישירות את נתוני האקלים שמתאימים לאזור המושקה. נתונים אלו משתקללים באופן אוטומטי ומנת המים להשקיה נקבעת על פיהם.
באיזו תדירות להשקות?
אחרי שהבנו את העיקרון של חישוב כמות המים להשקיה (את היישום נלמד מאוחר יותר) צריך להבין כל כמה זמן אנחנו צריכים לחדש את מאגר המים בבית השורשים, כל יום? אולי מספיק פעם בשבוע? ואולי די בפעם בחודש? גם לשאלה זו התשובה תלויה בכמה משתנים: סוג הקרקע, מין הצמח, גודל הצמח, עומק השורשים, אקלים ועוד.
- סוג הקרקע: הקרקע מורכבת מחלקיקים בגדלים שונים כאשר החלקיק הגדול נקרא חול וגודלו עד 2 מ"מ והחלקיק הקטן נקרא חרסית וגודלו קטן מ- 0.004 מ"מ (הפרש של פי 500), ביניהם חלקיקים בגדלים שונים. קרקע שתכיל אחוז גבוה יותר של חרסית תיחשב "כבדה" וקרקע שתכיל אחוז גבוה יותר של חול תיחשב "קלה". ככל שקרקע כבדה יותר יש לה יכולת טובה יותר להחזיק מים לאורך זמן ועל כן ניתן יהיה לרווח יותר בין השקיה להשקיה. חשוב לציין שהכמות הכללית להשקיה אינה משתנה בין קרקע קלה לקרקע כבדה. בקרקע כבדה נשקה מעט פעמים מנת מים גדולה בכל השקיה. בקרקע קלה נשקה פעמים רבות אך מנת המים בכל השקיה תהיה קטנה. לדוגמה: אם דונם גן צורך 500 מ"ק בשנה, אותה כמות תידרש בין שהקרקע קלה ובין שהיא כבדה. עתה, אם נניח שאת הקרקע הכבדה נשקה 20 פעמים בשנה אז בכל השקיה מנת המים תהיה 25 מ"ק ואם נניח שאת הקרקע הקלה נשקה 50 פעמים בשנה מנת המים בכל השקיה תהיה 10 מ"ק.
- מין הצמח: לצמחים שונים תכונות שונות. בין היתר נבדלים ביניהם הצמחים ביכולת שלהם, על ידי מנגנונים שונים, לצמצם את האידוי (טרנספירציה) וככל שהצמח מאדה פחות מים ניתן יהיה לרווח בין ההשקיות.
- גודל הצמח/עומק השורשים: לאחר גשם או השקיה אנו מקבלים שכבת קרקע רטובה. לאחר זמן, המים שלא אחוזים בחלקיקי קרקע מחלחלים למי תהום והקרקע נשארת לחה. עתה, בתהליך של אבפורציה, מתחילים להתאדות מים מפני הקרקע ושכבת הקרקע העליונה מתייבשת. ככל שיחלוף הזמן, עובי השכבה היבשה ילך ויגדל. ככל ששורשי הצמח ארוכים יותר ומעמיקים יותר, יוכל הצמח ליהנות ממים עמוקים יותר וככל שהשורשים קצרים יותר ופחות מעמיקים ימצאו השורשים מהר יותר בפרופיל קרקע יבש. ככל שהצמח מפותח יותר ושורשיו ארוכים יותר ניתן יהיה לרווח יותר בין השקיה להשקיה.
- אקלים: בתנאים של טמפרטורה גבוהה ולחות נמוכה איבוד המים בתהליך האבפוטרנספירציה גבוה, כך שככל שהטמפרטורה תהיה נמוכה והלחות גבוהה ניתן יהיה לרווח יותר בין השקיה להשקיה.