הגינה של אריאל לבנון

גינת פירות יער של משפחת לבנון

כתבו וצילמו: תגית יברוב*, אריאל לבנון

תגית: "יצאתי לסקור גינות שמטופלות באופן קבוע ובלעדי על ידי בעלי הבית בעצמם. מה מיוחד בגינות כאלו, אלו אנשים שמתאימים לעבודה וטיפוח יומיומי של הגינה שמסביבם. האם הגננים שביננו, משקיעים בגינה העצמית שלהם, כמו שמשקיעים בגינה של לקוחותיהם, ואם כן, מה בכל זאת המיוחד והמבדיל בגינות שכאלו.

הגינה הראשונה שביקרתי לצורך זה היא גינה ירושלמית של משפחת לבנון. אריאל, החוגג בקרוב את שנתו השמונים, מטפל ומטפח את הגינה בעצמו. אריאל ספג את אהבתו לגינון מאמו רחל ז"ל, שגם בגיל 75 טפסה על עצי התאנה ועץ התות הענק שבביתם , כדי לקטוף פירות. את הפירות הכי יפים הביאה לבעלה הצייר מרדכי לבנון. כך מספר אריאל: "אמי טיפחה המון צמחים וסוקולנטים בפחים וכדים, במרפסת הגדולה בביתנו. בנערותי הכריחה אותי להשקות אותם עם צינור, דבר שלקח המון זמן, ולא אהבתי. אבל לאחר פטירתה, המשכתי ואף הגדלתי ופתחתי את הגינה הגדולה בעצמי." מסתבר שגינון מספק תעסוקה של אסטתיקה, ועונג של תוצרת מניבה. ויש בו גם זיקה לערכים הניטעים מילדות.
אביו של אריאל הוא הצייר מרדכי לבנון, שציוריו מצויים בכל המוזיאונים החשובים בארץ, בכנסת וכן ציור גדול שלו תלוי בבית הנשיא. הגינה אם כן היא גם השראה לעיסוקיו העיקריים של הבן אריאל לאחר צאתו לגמלאות - ציור וצילום.

צפור גן עדן ציור שמן של אריאל לבנון

הגינה שאני מבקרת בה עכשיו, היא לא ביתו הראשון של אריאל. המשפחה נאלצה לעקור לבית חדש עקב פינוי השכונה הירושלמית הישנה מול "בנייני האומה", לצורך סלילת כביש. לא הייתה לו בחירה לעזוב, אבל הייתה לו בחירה לאן לעבור. בין השיקולים החשובים, היה מציאת בית עם שטח אדמה, עבור גינה ממשית. דבר לא פשוט בירושלים הבנויה. בשכונת קריית יובל, נמצא בית מתאים, צמוד קרקע. ציפיתי לראות גינה רחבת ידיים. אולם הבית בנוי במרכז המגרש (חצי דונם), ולכן הגינה בנויה מרצועות, המקיפות את הבניין מכל צידיו. מסתבר שגם ברצועת גינה שרוחבה נע לעתים בין 2-3 מטרים, הצליח אריאל לשלב עשבוניים ועצים, מטפסים וסוקולנטיים, והכל בהרמוניה אסתטית ושימושית, תוך ניצול מירבי של השטח.

עציצי סוקולנטים תלויים יחד עם בת שבע מטפסת בכניסה

אריאל מספר על הקמת הגינה: "התכנון נעשה על ידי, בקונספט לפי המסורת של אימי ז"ל - שילוב יופי עם תועלת. שמשמעותו בעיקר עצי פרי וגפנים. העצים צריכים להיות מותאמים לאקלים הירושלמי. עץ זית העברתי מהבית הישן. מהתאנה המדהימה שהייתה לנו בבית הישן שתלתי ארבעה ייחורים שאחד מהם נקלט, וקבלנו את אותה תאנה בלדי נפלאה בביתנו החדש. עץ הזית העתיק נגזם והועבר עם מנוף. לאחר שנקלט צמחו ממנו ענפים דקים יחסית מתוך הבסיס המעוצב והמחורר שלו. השטח שקנינו היה מוזנח לחלוטין, מלא בצמחים שיחים ועצים חסרי תועלת וצורה כגון קיסוס שתלטני. הגינה כיום מתוחזקת על ידי, אך ההקמה הייתה קשה, ולכן הזמנתי פועלים ועבדתי איתם, בביצוע, ניהול והכוונה. הם ניקו את השטח, פרשנו יריעות על האדמה. הזמנתי כ-25 באלות של אדמה מדושנת, ועליהן עוד 25 באלות של טוף אדום. סה"כ שטח הגינה הוא 300 מטר, וכוללת גם רחבת ישיבה בכניסה, מקורה בפרגולות אלומיניום עליהן מטפסות שלוש גפנים גדולות, המעניקות צל נהדר. בנוסף, תלויים כ -80 עציצי גרניום וסוקולנטים, מושקים ע"י טפטפות שהתקנתי בעצמי.

עץ זית שהועתק ונקלט. שילוב גזע עתיק וענפים צעירים

אזור הסוקולנטיים ברחבת הכניסה לבית משולב בפסלי חיות, ומדגיש את הצמחים כפסלים חיים ונושמים היוצרים חוויה אומנותית.

פסל במבי בגינת הסוקולנטים

המטפסים מלווים את הירידה במדרגות למפלס האחורי. באהבה רבה כל שריג של מטפס מקבל בורג וחוט המכוון אותו.

הדליית ענף פטל מלווה את המדרגות

המדרגות מובילות למפלס האחורי שם נמצאים עצי פרי מותאמים להר הגבוה – כ750 מ': לימון, ליים, תפוז, קומקווט ופומלה. עצי דובדבן, נקטרינה, תות אפגני, משמיש ושזיף, שסק ועוד. כולם משגשגים. בנוסף שלוש גפנים ללא חרצנים, אחת לענבים ירוקים ושניים לאדומים. מה עושים עם כל כך הרבה פרי אני מתעניינת, האם הם מצליחים לאכול את הכל בעצמם? גם כאן התשובה קשורה בעשייה עצמית של ריבות ומיצים של תאנים משמש פטל ואוכמניות, וליקר דובדבנים ששמעו יצא לתהילה. מעץ זית סורי מכין זיתים דפוקים, ומיני מתיקה מפירות מיובשים צימוקים, ודבלים ולדר –משמש. אולם את רוב הפירות ושאר התוצרים, כגון ריבות, מחלקים לבני המשפחה הגרעינית (שלוש הבנות) והמורחבת וכן גם לחברים ומכרים. זה תמיד מתקבל בשמחה וברצון.

מגוון ריבות מעשה ידי אריאל

על כוס תה עם עשבי התיבול יחד עם ליקר דובדבנים חמוצים, וריבת שזיפים מתוצרת עצמית ("המטבח של אריאל"), אני מתעניינת בשאלת הזוגיות - 'איך הכרתם'? עיתון גינון לא עוסק בשאלה הזו, אבל לאור מציאות המלחמה בה אנו נמצאים היום החלטתי לספר לכם. אריאל היה צנחן במילואים במלחמת ששת הימים, נפצע בקרב בירושלים והיה מאושפז ומגובס בביה"ח "הדסה" כמעט חצי שנה. יפעה, תלמידת שנה א' בביה"ס לאחיות, נשלחה לעזור לו להתרחץ. אריאל היה המטופל הראשון ראשון שלה כאחות. מאותה משימת-טפול - נולדו נישואים שעתה מלאו להם כבר 53 שנים מאושרות, כן ירבו. יפעה עבדה כ-40 שנה כאחות ראשית ומנהלת מרפאה. היא האחראית על העוגות מצימוקים ודבלים שמגיעים מהגינה, ושניהם יחד קוטפים את הפירות.

אריאל ויפעה לבנון ליד עץ התאנה ושיחי הפטל, בגן העדן הפרטי

לגידול אוכמניות דרשים תנאים מיוחדים - אדמה חומצית, השקייה מרובה והצללה חלקית. כיון שבירושלים האדמה אינה חומצית אלא בסיסית, נדרש לאוכמניות מצע מנותק. לכל שיח יש מיכל של 40 עד 70 ליטר, ובו אדמה שמקבלת שלש פעמים בשנה גופרית מומסת במים, הגורמת להחמצת הקרקע. ודשן מיוחד לצמחים אוהבי חומציות. הדשן ניתן כל 3 שבועות. מכין דלי של 10 ליטר מעורב עם הדשן הנ"ל לפי הוראות שעל המיכל, ומחלק לכל צמח 2 ליטר. הנחיות גופרית להחמצת המצע: יש למוסס 1 כף גופרית על כל 10 ליטר מצע, במי ההשקיה או להצניע במצע מסביב לצמח ולהשקות. מומלץ לבצע 2-3 פעמים ממרץ עד אוקטובר. ההחמצה איטית במשך חודשים בעת פירוק הגופרית ע"י הבקטריות. בנוסף, מחפה את הקרקע במחטי אורן יבשים, שגם הם תורמים לחומציות.
את מחטי האורן אוסף מתחתית האורנים שבהרי ירושלים הסובבים את שכונת קרית יובל.

מחטי אורן לחיפוי קרקע במיכלי השתילים

אריאל מספר באהבה על התחביב שלו: גרגרי יער, זה השיגעון החדש שלי, מזה כ-3 שנים. שתלתי עשרה שיחי אוכמניות, שגדלות על מצע מנותק. השנה, לראשונה, קיבלתי כמות משמעותית של פרי. שיחי פטל – כל סוגי הפטל שלי גדלים היטב בקרקע הירושלמית. (טרה רוסה). יש לי פטל שחור פראי, קוצני להחריד, שנותן המון פרי טעים. פטל שחור תרבותי, מזן אוסנה. צמח חזק מאד שנותן הרבה פרי. מטפס שיכול להגיע לאורך 10 מטר. יש גם כמה וכמה שיחי פטל אדום, ואחד צהוב. גם הם נותנים פרי טעים מאד, ארומטי להפליא.

הפטל הפראי. קוצני להחריד. מתחיל כאדום וגומר שחור

השיחים דורשים הדלייה, והרבה מים. בימים חמים מאד – השקייה כמעט יומיומית. איסוף הפטל צריך להיעשות כמעט כל יום. בקיצור – צמחים נהדרים, אבל דורשים השקעה מרובה. האוכמניות והפטל, בעקר האדום, זקוקים לחצי-צל. לכן רצוי לשותלם מתחת לעצי-פרי למיניהם. בנוסף, יש לי גם תות-שדה, שנתן זינוק השנה. התות, בשונה מהפטל והאוכמניות, זקוק לשמש מלאה. גם הוא צריך השקיה תכופה."

ענבים, אוכמניות, פטל אדום ושחור, מפרי הגינה. ברקע - נוף הרי ירושלים

במהלך סיור הקטיף, נשקף מעבר לגדר האבן התוחמת את הגינה ממערב, נוף של שכונת עין כרם, יערות הר הרצל, והרי מבשרת ירושלים. גדר זו אינה רק גדר, היא בית גידול לעשבי תיבול וירקות. הגדר המקורית היתה נמוכה מדי, ולא מנעה נפילה למפלס השכנים הנמוך – כפי שקורה רבות בישוב כפרי הררי. גינות מפלסיות דורשות קיר תומך לאדמה, וגדר למניעת נפילה. לצורך הגבהת הגדר, הורמו לוחות אבן מכל צד, כ-20 ס"מ גובה ועובי כ 4 ס"מ, והודבקו בחומר מקשר טיט-צמנט עם בי ג'י בונד. ביניהם נוצר מרווח בו מולאה אדמת שתילה, מעין אדנית ארוכה לכל אורך גבול מערבי של הגינה. אדניות כאלו בנה אריאל גם במרפסת הבית הסמוכה למטבח, לשימוש מיידי בעשבי תיבול לחליטות וירקות שונים.

עשבי תיבול באדנית אבן במרפסת

ההשקיה של הגינה המורכבת מבוססת על ארבעה קווי השקיה. לאורכם נשתלו במעורב סוגים שונים של צמחיה - עצים, עשבי תיבול, שיחי פירות יער, ותבלינים. ערבוב סוגי הצמחייה, שלהם דרישות השקיה שונות, נוצר במשך השנים, בשל תוספת צמחים חדשים מפעם לפעם. ההשקייה ממוחשבת ומרווח ההשקייה הוא כל יומיים. אולם חלק מהצמחים דורשים השקייה יומיומית בימים חמים מאד. בעקר פטל, אוכמניות, תות שדה וירקות. אריאל מתגבר על הבעיה ע"י תוספת טפטפות לצמחים הרגישים, וכן השקיה ידנית עם צינור.
כגננית אני מכירה את בעיית הסנדלר היחף ומעלה אותה כאן. כמה מאיתנו משאירים בגינה צמחים שזקוקים לתשומת לב אישית של השקיה. האם אנו מעדיפים את האילוץ הזה כי זה מחייב אותנו לבקר בגינה שלנו, ולראות מה שלומה. אולי זה מאילוץ של חוסר זמן לסדר קוו ייעודי נוסף, עם חיבור נפרד למים. ומה קורה אם אנחנו עוזבים את הבית לכמה ימים לנופש או כמו כיום למילואים, לעזור עם נכדים, לעזור להורים מבוגרים. בסוף הביקור אריאל, קיבל את המלצתי להסדיר קו ייעודי שלא יכריח אותו להשקות ידנית, וישאיר לו את חווית הטיול בגינה לקטיף אוכמניות. לגבינו הגננים, השאלה הזו כנראה תישאר ללא מענה, כי גם אם נתקין קו חדש לצמחים חדשים, תמיד יהיו לנו עוד צמחים חדשים.

עץ דובדבן חמוץ בגינה

אריאל מסכם: טיפוח גינה גדולה מעין זו, דורש עבודה רבה והוצאות נכרות. זה ממש לא כלכלי. אבל זה גם כיף אמיתי וצריך משהו בשביל הנשמה, לא?

*תגית יברוב, הנדסאית אדריכלות נוף

לקריאת כתבה של תגית יברוב על הגן בקיבוץ ניר עוז