על המתח שבין אומנות רחוב לנגישות

מעברי חציה יצירתיים יותר ויותר פופולריים - למעט בקרב נכים.

מאת טימותי א. שולר Timothy A. Schuler*

קרן הצדקה על שם בלומברג, מקדמת את יוזמת 'אספלט ארט' ולשם כך היא הכריזה על מענק למימון פעילות שמערבת אמנות חזותית בכבישים, מרחבים להולכי רגל ותשתיות ציבוריות בערים בארה"ב כשמטרה היא:
-שיפור בטיחות הרחוב והולכי הרגל
-החייאה והפעלת שטח ציבורי לא מנוצל
-קידום שיתוף פעולה ומעורבות אזרחית בקהילות מקומיות .

קולומבוס

במסגרת פעילות זאת הוציאה הקרן את המדריך לאמנות האספלט שכולל דוגמאות מוצלחות של אמנות כיכרות וכבישים ברחבי העולם וכולל פירוט של השלבים וטיפים מרכזיים לפיתוח פרויקטים כאלה.

המדריך נכתב לאור לקחים שנלמדו ממקומות שונים בעולם בהם בוצעו פרויקטים דומים: מאשוויל לאתונה, בוגוטה ועד בוסטון, כשהמטרה המוצהרת שעומדת מאחורי יוזמה זו היא לעזור לסוכנויות עירוניות, ארגונים קהילתיים ואמנים להיות היעילים ביותר בקידום פרויקטים המספקים נופי רחוב בטוחים ויפים יותר.
המדריך זמין להורדה באנגלית**

לונדון

במהלך שני העשורים האחרונים צצו בניו יורק מעברי חצייה אמנותיים במספר מקומות; צ'רלסטון, דרום קרוליינה; צ'טנוגה, טנסי; אוקלנד, קליפורניה; ו-Des Moines, איווה; למנות כמה.
פקידי תחבורה בעיר אמרו כי ציורי הקיר הללו, הממומנים לעתים קרובות באמצעות יוזמת אמנות האספלט של קרן בלומברג , משפרים את בטיחות הולכי הרגל על ידי האטת התנועה ומועילים לקהילות על ידי קידום אמנות ציבורית. אבל לפי קבוצה של שמונה ארגוני זכויות נכים שבסיסם בבריטניה, מעברי חצייה החורגים מסימון הרחובות הסטנדרטי מהווים סכנות ממשיות לאנשים עם מוגבלויות. על כך כותב טימותי במאמרו.

קנזס סיטי

במכתב פתוח שנשלח לראש עיריית לונדון בספטמבר האחרון, טענו הארגונים, כי "המעברים הצבעוניים" של העיר מהווים בעיית בטיחות ונגישות לאנשים עם לקויות ראייה, שונות עצבית או עם דמנציה - אוכלוסייה שכבר נמצאת בסיכון גבוה יותר להיפצע בהתנגשות רכב. "השימוש בשחור ולבן במעברים מסורתיים להולכי רגל מציע ניגודיות גבוהה, שהיא חיונית לאנשים עם ראייה ירודה", נכתב במכתב. הקבוצות גם מתחו ביקורת על התוכנית על כך שלא הצליחה להעסיק את קהילת הנכים וטענו שהמעברים החדשים ימנעו מנכים להשתמש במרחב הציבורי.

נורטפולק, ורג'ינייה

בתגובה, ראש עיריית לונדון השהה זמנית את התקנת ציורי הרחוב החדשים. בארצות הברית, לעומת זאת, פרויקטים כאלה ממשיכים בקצב מואץ. בספטמבר האחרון, באותו חודש שבו נכתב המכתב הפתוח, הכריזה קרן בלומברג על 26 פרויקטים חדשים של אומנות אספלט, כולל תשעה "ציורי קיר בצמתות ובמעברי חציה", במקומות כמו בילינגס, מונטנה; קודיאק, אלסקה; ומפלי הניאגרה, ניו יורק.
הערים הללו צריכות לחשוב פעמיים לפני שינוי מעברי חציה קיימים, אומרת קתרין קרול, שעובדת כרכזת הכשרה לבעלי מוגבלויות באגודה בנושא ההזדקנות בניו יורק ויושבת במועצת המנהלים של Disability Empower Network, המשלבת בין בנות מוגבלות למדריכים נכים. קרול נולדה עם לבקנות והיא לקוית ראייה. היא מסתמכת על העקביות והניגודיות הגבוהה של מעבר חציה מסורתי כדי לדעת היכן לחצות את הרחוב בבטחה.

רינו, נוודה

למרות החוויות של אנשים כמו קרול, חששות בטיחות סביב מעברי חציה אמנותיים נטו להידחות בארצות הברית. בשנת 2019, כאשר מינהל הכבישים הפדרלי ביקש להסיר מעבר חציה צבוע בקשת בענן באיימס, איווה, מועצת העיר הצביעה פה אחד על השארתו. נראה ש-Smart Growth America, שון דויל, מדבר בשמם של מעצבים ועירוניסטים רבים כשכתב, של"מעברי חציה לא סטנדרטיים" יש "פוטנציאל לסכן את בטיחות הולכי הרגל והנהגים" על ידי "[הפחתת] הניגוד בין קווים לבנים והמדרכה."
אלקסה ווהן, ASLA, אדריכלית נוף ב-MIG ומייסדת Design with Disabled People Now, אומרת "כל דבר שנועד לגישה ובטיחות אינו כולל למעשה את האנשים שהוא ישפיע ביותר."
ווהן, חירשת מאז הלידה, עבדה על פרויקטים יצירתיים של מעברי חציה, והיא רואה את היתרונות שלהם, במיוחד כהזדמנויות לסיפור סיפורים בשכונה. לדבריה, ערים צריכות לכלול נכים בתהליכי התכנון שלהן.
פתרון אחד, אומרת ווהן, עשוי לשמר את מרכיבי הבטיחות החשובים ביותר של מעבר החציה המסורתי - פסים ליניאריים, צבעים בעלי ניגודיות גבוהה - בכל עיצוב, כפי שעשתה MIG עבור פרויקט שנערך לאחרונה בסקרמנטו, קליפורניה. אבל אולי הגיע הזמן להפריד לגמרי בין ציורי קיר רחוב לבין מעברי חצייה. "אולי מעבר החציה עצמו הוא לא המקום הטוב ביותר", אומר ווהן. "יש הרבה אפשרויות. אמנות יכולה ללכת לכל מקום".

*מקור הכתבה

**להורדת המדריך
ניתן ליצור קשר עם Timothy A. Schuler, העורך של NOW בכתובת timothyaschuler@gmail.com ובטוויטר @Timothy_Schuler.