אדניון - צמח המדבר

האדניון, שהתגלה לראשונה למדע ליד העיר עדן שבתימן, הוא צמח פיסולי חסכן במים עם פרחים גדולים ויפהפיים, המזכירים מאד את פרחי ההרדוף

כתבו וצילמו: נוגן צברי ואורי פרגמן-ספיר, הגן הבוטני גבעת רם ירושלים*

בקיץ תוכלו לראות במשתלות צמחים פורחים שנראים כמו עצי באובב קטנים ועליהם פרחים גדולים הדומים לפרחי ההרדוף. אלה צמחי האדניון, שהפכו לפופולריים מאד בשנים האחרונות. הסוג אדניון משוייך למשפחת ההרדופיים, שנקראת על שם ההרדוף ומוכרת לגננים בזכות מספר לא מבוטל של סוקולנטים כמו אצבוע וסטפליה. בני משפחת ההרדופיים, וביניהם האדניון, ידועים ברעילותם ובמקרים רבים בהפרשת חלב רעיל כשפוצעים את הצמח.


מקור השם אדניון (Adenium), בעיר עדן שבתימן, שבמדבריות המקיפים אותה התגלה הצמח לראשונה למדע. השם נכתב בעברית עם סיומת יון, כיאה לתעתיק עברית לסיומת באותיות הלועזיות um, ולא כמו שרבים טועים לעברת לסיומת יום. אפשר ללמוד זאת ממילים ושמות נוספים כמו אקווריון, גרניון ואספלניון.

תיאור הצמח
האדניון הוא צמח רב-שנתי בעל בסיס מעובה הנקרא בשפה הגננית – קאודקס (caudex), זוהי למעשה פקעת שחציה מתחת לקרקע וחציה בולט מעליה. עלי האדניון תמימים ולרוב רחבים בקצה, לעתים לבידים מעט, והם נושרים בחורף. פרחי הצמח גדולים, יפהפיים ומזכירים מאד את פרחי ההרדוף. מהפרח מתפתח פרי ירוק שנראה כמו זוג מספרים פתוחים ובהם זרעים בעלי ציצית הנפוצים ברוח.

מינים וזנים
בסוג אדניון היו בעבר מספר רב של מינים (15 ויותר) שאוחדו בשנים האחרות לחמישה מינים. מינים אלה נפוצים בטבע מדרום אפריקה, דרך מזרח אפריקה ועד לתימן ולסעודיה. מינים אלו הוכלאו ובעולם הגנני מוכרים היום מאות מכלואים יפהפיים בכל הצבעים מלבן וצהוב, דרך ורוד, אדום ועד לבורדו ואף שחור; וגם שילובים שלהם. מפרחים בעלי חמש אונות כותרת ועד לפרחים מלאים כפרחי ורד.
בשנים האחרונות הגיעו לארץ כמה מופעים מיוחדים ואותם מרבים במקרים רבים על ידי הרכבה על צמחי אדניון נפוח בעלי מופע רגיל. לעתים עושים הרכבות של מספר מופעים על צמח אחד וכך מקבלים צמח אחד עם מספר מופעי צבע מיוחדים.

תנאי גידול
האדניון הוא צמח עמיד ומאריך שנים שיוכל ללוות אתכם לכל אורך החיים שלכם, תצליחו איתו אם תקפידו על תנאי הגידול שלו. מוצא האדניון באזורים בהם החורף יבש, אז הצמח נמצא בשלכת יובש והקיץ עם גשמים מועטים, אז האדניון פורח ומלבלב. הפריחה מתרחשת בגינות בארץ בקיץ ובתנאי שמש מלאה. בטמפ' נמוכות (בדרך כלל מתחת ל-15 מעלות) האדניון נכנס לתרדמה חורפית. בתקופה זו הוא ישיר את העלים ואז אסור להשקות אותו כלל עד שהטמפ' בלילה (!) עולה מעל 15 מעלות. השקיה מתחת לטמפ' זו תגרום לריקבון ענפים וקאודקס ומוות של הצמח. אם רואים ריקבון של קצות ענפים, ניתן לקטום את הענף הנרקב מתחת לאזור הרקוב – לא להשקות – ואז הפצע יגליד והריקבון לא יתפשט לשאר הצמח. מהרגע שהטמפ' עולה מעל 15 מעלות בלילה, האדניון יתחיל ללבלב ואז ניתן להשקות אותו. להתחיל להשקות בהדרגה בסוף אפריל. בקיץ ניתן להשקות את האדניון אפילו בתדירות גבוהה, כל עוד המצע בו הוא שתול יהיה מנוקז היטב ומאוורר.
האדניון חסכן מים ועמיד לתקופות יובש ארוכות (אפשר לנסוע לחו"ל ולא לדאוג אם הוא לא מושקה). בטבע יש אוכלוסיות המקבלות מים בתדירות נמוכה של 6-5 אירועי גשם בשנה בלבד. הכלל הוא שעדיף לפספס השקיה על פני השקיה עודפת. בחורף יש למקם את הצמחים במקום מוגן מגשם ולא להתפתות להשקות בכלל בין סוף אוקטובר לאמצע אפריל. לקבלת פריחה שופעת לאורך שנים, מומלץ לדשן את האדניון באביב כשהצמח מתחיל ללבלב (מומלץ דשן בשחרור איטי).

טיפים נוספים
- קנו צמחי אדניון דווקא שלא בעונת הפריחה הקיצית, אז הם זולים באופן ניכר.
- האדניון הוא צמח מיכלים מושלם, את המיכלים ניתן להזיז למקום מוגן מגשם בחורף.
- פרטים קטנים ניתן לשתול באדניות, שם הם יגדלו ויתנפחו לאורך השנים.
- חשוב להקפיד על ניקוז תקין במיכלים ובאדניות, ולבצע בכל שנה בדיקה של חורי הניקוז ולוודא שהם אכן פתוחים. עודף מים יגרום למות הצמח.

ריבוי
פירות יתפתחו ספונטנית אם יש לכם כמה צמחים הפורחים יחדיו, כמו כן ניתן להאביק את הפרחים ידנית ולקבל יותר פירות. לאיסוף זרעים מומלץ לעטוף את הפירות שעל הצמח בשקית אורגנזה או לקשור אותם עם גומיה או חוט כדי למנוע את פתיחת הפרי ופיזור הזרעים טרם איסופם.
נוהגים לומר שזרעי האדניון בעלי חיונית קצרה ולאחר זמן קצר מאבדים את החיוניות, אנחנו הצלחנו להנביט גם זרעים בני שנה ויותר. עם זאת, מומלץ לזרוע את הזרעים קרוב למועד איסופם, כך לנבטים יהיה זמן להגיע לגודל סביר לפני החורף הראשון שלהם, אותו יש לדאוג שיעברו בטמפ' של 15 מעלות ומעלה ולהמשיך להשקות אותם לאורך כל העונה.
את הזרעים ניתן לזרוע בכל מצע שתילה ובמידה והם חיוניים, תהיה נביטה תוך חמישה-שבעה ימים. את הנבטים מומלץ להשאיר בכלים שלהם עד שהם מגיעים לעובי של אצבע ושיהיו להם כ- 8-6 עלים. לאחר ההעתקה מומלץ לשתלם במצע מנוקז ובעציצים קטנים ולא גדולים מדי, כדי למנוע רקבון בחורף.
דרך נוספת לריבוי חוץ מזרעים היא ייחורים. כמו מינים רבים ממשפחת ההרדופיים, גם האדניון מתייחר בקלות. ענף שנגזם זקוק למספר ימים עד שהפצע מתאחה ומתייבש, ולאחר מכן ניתן לתקוע אותו בכל מצע שתילה, להשקות והוא ישריש תוך מספר שבועות. חשוב לציין שצמחים שגודלו מייחורים, לא יפתחו מופע קאודקס כמו צמחים שגודלו מזרעים.

הקאודקס
גננים נוהגים לחשוף את הקאודקס מעל לפני הקרקע לקבלת מופע פיסולי יפה. את חשיפת הקאודקס מומלץ לעשות בתחילת עונת הצימוח וכך גם את הגיזום. כדי שחשיפת הקאודקס תעבור בשלום, יש להוציא את הצמח מהעציץ, לנקות את האדמה סביבו, להשאיר לו מעט שורשים, ולשתול אותו כאשר הקאודקס מעל קו הקרקע. לאחר החשיפה מומלץ לרווח את ההשקיות עד שהצמח מתייצב והפצעים שנגרמו לו מתאחים.

מינים בוטניים
1. אדניון נפוח (Adenium obesum) המין הנפוץ ביותר בתרבות, ורוב הצמחים שתמצאו בחנויות ובמשתלות בארץ נמנים על מין זה. בתאילנד ובהודו התפתחה תעשיה שלמה סביבו, שם מוכרים אותו כצמחי בונסאי מכיוון שהוא מתפתח ומתנפח יחסית בקלות וניתן גם לעצבו בקלות.
המין נקרא על שם הקאודקס הגדול והנפוח שלו, שבמקרים רבים מופיע מעל פני הקרקע. בשאר המינים הקאודקס ברובו (אם לא כולו) מתחת לאדמה. זהו האדניון בעל התפוצה הרחבה ביותר, שמשתרעת על פני חצי האי ערב ולאורך מזרח אפריקה.
למין זה ישנם שלושה תתי-מין ייחודיים, שבעבר הוגדרו כמינים נפרדים:
אדניון נפוח, תת-מין ערבי (Adenium obesum ssp arabicum) מחצי האי ערב. מאופיין בקאודקס ענק וחום המתפתח מעל הקרקע, עלים רחבים יחסית ובמקרים רבים מעט לבידים בחלק התחתון שלהם.
אדניון נפוח, תת-מין סוקוטרה (Adenium obesum ssp socotranum), מהאי סוקטרה הנמצא מול חופי תימן. מאופיין בגזע חרוטי וגבוה עד ל- 3-2 מטר.
אדניון נפוח, תת-מין סומלי (Adenium obesum ssp somalense) ממדבריות סומליה. בניגוד לתתי-המין האחרים, מפתח קאודקס תת-קרקעי ודומה במראה למין אדניון זיתני.

2. אדניון בוהמר (Adenium boehmianum) מהאזורים היבשים של צפון נמיביה ודרום אנגולה. הכינוי שלו הוא 'רעל הבושמן' והוא משמש למשיחת חיצים ברעל לשם ציד. אדניון בהומר מיוחד בגזעו הכסוף ובעליו הרחבים. הפרחים דומים לפרחים של המין אדניון סווזילנד אך בדרך כלל הם בהירים יותר.

3. אדניון זיתני (Adenium oleifolium) מבוטסואנה, נמיביה ודרום אפריקה. מאופיין בעלים צרים הדומים לעלי זית ומכאן שמו.

4. אדניון סוויזילנד (Adenium swazicum) נקרא על שם מדינת סוויזילנד שם תואר לראשונה למדע. נפוץ בעיקר בחוף המזרחי של דרום אפריקה ובאזורים סמוכים. אדניון סווזילנד לא מפתח קאודקס מרשים והקאודקס שלו קבור ברובו מתחת לקרקע. לכן יש לו מופע שיחי עם ענפים המשתפלים מטה ועלים לבידים. הפרחים של מין זה בדרך כלל בעלי גוון של ורוד בזוקה בוהק וייחודי והוא נמכר במשתלות בארץ.

5. אדניון רב-פרחים (Adenium multiflorum) נקרא על שם המופע המרשים שלו, שהוא בעל פרחים מרובים וצפופים. הצמח נפוץ בזימבבואה, מוזמביק, מלאווי, דרום מזרח נמיביה ועוד. הוא הדומה ביותר למין אדניון נפוח, אך נבדל ממנו בכך שהקאודקס, גם העילי וגם זה שמתחת לקרקע, קטן יחסית ולא מרשים. פרחי המין בהירים ובעלי פס ארגמני לאורך קצות אונות הכותרת. ניתן למצוא מופע זה בין המכלואים שנראים גם בארץ.

לסיום נמליץ לכם על מופע פריחת האדניון המרשימה ביותר בארץ, המתרחש בסוף אפריל בגן הבוטני של קיבוץ עין גדי, אז מאות השיחים שנמצאים שם מתכסים באלפי פרחים נפלאים.

נוגן צברי – גנן אוספים בגנים הבוטניים בארץ
אורי פרגמן-ספיר – מנהל מדעי בגן הבוטני האוניברסיטאי, ירושלים