בתחילת דרכי כגנן אידיאולוגי ונאיבי, הייתי נחוש להקים גינות מדבריות חסכוניות במים, ללא דשא וללא צמחים עונתיים הדורשים מים רבים (אפילו אם זה לא תמיד תאם את רצונות הלקוחות). אחרי 20 שנות נחישות, לא התייאשתי להפיץ את הבשורה לגינות במדבר, אך עדכנתי את החזון.
בסדרת כתבות אציג את הגישה שלי לגינון מדברי, שלושה פרקים בהם אסכם 20 שנות ניסוי ותהייה, בתכנון, הקמה, ותחזוקה של גינות מדבריות וכן בריבוי של צמחי הנגב לצורך שילובם בגינון המדברי.
כתב וצילם: גלעד מיכאלי*
בכתבה זו, אציג את התנאים והקושי בגינון המדברי, במיוחד ההתמודדות עם תנאי האקלים והקרקע הקשים. גישתי להתמודדות עם תנאי המדבר היא לא לנסות לשנות, אלא למצוא את הפתרונות לגינון בר-קיימא, ככל שניתן, ובפרט שימוש בקרקע מקומית וצמחיה שמתאימה. בכתבה השנייה אציג עקרונות תכנון הנוף לגינה במדבר ואת השוני מתכנון גינה ים תיכונית. בכתבה השלישית אציג צמחים מדבריים ספציפיים שמתאימים לגינון ואיך אלה מתאקלמים בגינה עם השקיה, וכן, איך ניתן לשלב צמחי אלו עם אבני המקום.
כשבוחנים צמחים מדבריים ותוהים איך אלה שורדים בתנאים של יובש, חום וקרה, קרינה גבוהה וקרקע מלוחה, מוצאים מגוון רב של התאמות, שחלק מהן נחקרו לעומק. צמחים רב-שנתיים כמו זוגן השיח, מייבשים עד 90% מענפי השיח במהלך הקיץ ומשאירים רק חלק קטן חי. לצמחים אחרים כמו רותם ויפרוק, גבעולים רותמיים ללא עלים, כך הם חוסכים באיבוד מים.
לעומת זאת, לצמחים חד-שנתיים ופקעות יש פתרון אחר במדבר: אלה בעצם חיים מעל הקרקע רק בחורף וכך לגמרי נמנעים מחשיפה לתנאים הקיצונים במדבר.
ומה הם תנאים קיצוניים האלה?
לא פשוט לענות על שאלה זו מכיוון שהתנאים משתנים מאזור לאזור. לא כל המדבריות זהים בארץ באפיונם. בשטחה הקטן של הארץ, ישנם כמה סוגי מדבר: צפון הנגב, הר הנגב, הרי יהודה, בקעת ים המלח, הערבה והרי אילת. לכל אזור ואזור יש תנאים ייחודיים לו, כך כשמדברים על המדבר, צריך לדייק לאיזה אזור מתכוונים.
קור
בשדה בוקר ובמצפה רמון שבהר הנגב, הקור בחורף מהווה מגבלה לגידול צמחים. עצים כמו צאלון וכסיית האבוב עשויים לשרוד כמה חורפים, אך חורף אחד קשה יקפיא אותם למוות (צילום 1). לעומת זאת, בעין גדי הטמפרטורה בחורף לעתים רחוקות יורדת מתחת ל-10 מעלות, כך שאפשר לגדל צמחים טרופיים כמו באובב ואדניום.
חשוב לכן לבחור צמחים מתאימים להמלצות מבחינת עמידות לקור. צמחים רגישים יותר יש למקם בגינה בקפידה, כך שיהיו מוגנים מרוח.
קרינה
הקרינה באזור ים המלח היא הנמוכה בארץ, לעומת הקרינה הכי גבוהה שהיא במצפה רמון, שם עצים עלולים להיכוות מהשמש בקיץ. כך שההבדלים בקרינה בין המדבריות הם עצומים.
בפרמטר זה, של עמידות לקרינה, קשה יותר להיעזר בספרות מכיוון שהנתונים לגבי כלל הצמחים אינם מדויקים דיים מהבחינה הגיאוגרפית. לדוגמה, אם צמח מסוים מסווג כמתאים לשמש מלאה, במצפה רמון יתכן שיזדקק לחצי צל. למשל, רוב המרוות (Salvia) באזור המדברי מעדיפות חצי צל ולא שמש מלאה כפי שהן מוגדרות בספרות.
כמו כן, יש להיזהר משתילות ביוני-אוגוסט כי צמח שיוצא מבית רשת בתנאים אופטימליים עלול לקבל את שוק חייו כשנשתל בשמש המדברית בקיץ.
קרקע
מה שכן מאפיין את כל המדבריות זה דלות הקרקע. בצפון הנגב ובנגב המרכזי נמצא קרקעות לס, הנאטמות מהר בעקבות רטיבות. זה מביא לניקוז גרוע, והרבה צמחים שמותאמים לתנאי יובש וגדלים במדבריות בעולם, כמו סוקולנטים, נרקבים בגלל עודף מים בקרקע.
בעייה נוספת היא, שכל הקרקעות במדבר מלוחות. בטבע לצמחים יש דרכים שונות להיפטר מהמלח בעלים. עלי הזוגן בשרניים וכך מוהלים את המלח. לאשל בלוטות מיוחדות להפרשת מלח. בכל הקרקעות במדבר ה-pH (חומציות) גבוה (קרקע בסיסית). זהו גורם נוסף שמקשה על התפתחות צמחים. בנוסף לכל אלה, בסיסות הקרקע אינה מאפשרת זמינות ברזל לצמחים.
אפשר להחליף את הקרקע המקומית עם "אדמה גננית", אבל מה היא בדיוק אדמה שכזאת? לכל אחד יש תשובה שונה : קרקע מקומית נקייה, חול דיונה, חמרה, תערובת שתילה וכו'. כדי שהוספת קרקע לגינה תהיה משמעותית, על המילוי להיות לפחות בעומק של 40 ס"מ וזה אומר הרבה מאד אדמה. זה אומר שינוע במשאיות, זה אומר הרס בתי גידול משם נלקחה הקרקע והעברת זרעים של עשבים לגינה. פשוט לא הגיוני לשנע קרקע מאזור נתניה למצפה רמון!
אם צריך להוסיף אדמה, אז רצוי להשתמש בקרקע מקומית (למשל מחפירה של יסודות בנייה חדשה) ולערבב עם הרבה קומפוסט.
ריכוזי המלח בקרקע אינם אחידים כך שסיכוי טוב שבגינה ישנם אזורים שבהם הקרקע יותר מלוחה. לעתים צמח אחד ישגשג, אך אותו צמח שיישתל במרחק של שלושה מטר ממנו יסבול ממלח ולא יצליח להתפתח. ניתן לבצע מפעם לפעם השקיה בגודש, כדי לשטוף את המלחים המצטברים סביב הטפטפות. (צילום 5) אפשר להאיץ את התהליך בחורף, ולפתוח את ההשקיה כשיורד גשם. בסיסות הקרקע תרד עם הזמן ככל שהצמחים בגינה גדלים וכך יתווסף חומר אורגני. להאצת התהליך, כדאי להצניע קומפוסט לעתים קרובות. כדאי להוסיף גם כלאט ברזל לעצים הסובלים מחוסר ברזל (במיוחד הדרים).
שימו לב, לא אמרתי דבר לגבי כמות הגשם במדבר. ההגדרה הרווחת של מדבר היא: אזור בו המשקעים השנתיים מתחת ל-200 מ"מ. ואכן בכל האזורים שהזכרתי כמות המשקעים היא מתחת ל-100מ"מ בשנה. הגדרה הזאת אינה מספקת כי שונות המשקעים היא לא פחות חשובה מהממוצע. למשל, הכמות הממוצעת של משקעים במושב פארן בערבה היא 33 מ"מ . השנה ירדו בפארן 114 מ"מ, כלומר 345% מהממוצע. צמחים צריכים להיות מותאמים לא רק למיעוט גשם אלא גם להתמודד עם שנים שחונות ללא גשם כלל. לצמחייה המדברית המקומית כמובן יש התאמות לשרוד תקופות ארוכות ללא מים, אולם בגינות המושקות אין הרבה חשיבות למשקעים, על כן התנאים שהזכרתי למעלה הם אלה המשמעותיים לגבי גינון במדבר.
אם כך, איך אנו מצפים שצמחים התרבותיים הנפוצים בגינות יסתדרו עם תנאים אלה?
או איך בכל זאת אפשר לשפר את התנאים הקשים? מה כן אפשר לעשות עם תנאים שכאלה? איזה צמחים לא רק ישרדו, אלא גם ישגשגו בתנאים אלה?
יש מעט צמחי נוי שמקורם באוסטרליה כמו ישימונית (Eremophila), מללויקה ואחרים מדרום-מערב ארה"ב כמו צרצידיון (Cercidium) לבן עלה (Leucopyhllum) ומשתרעים כמו טלמון (Drosanthemum) ונציץ (Lampranthus) מאפריקה. אחרים כמו ינבוט ושיטה (לא מקומית) עלולים להיות פולשים.
ההיצע של צמחים אלה דל ואינו מספק להוות בסיס לגינון בר-קיימא. על כן מתבקש לבחון האם הצמחיה המדברית המקומית, שמסתדרת עם התנאים הקשים, עשויה להתאים גם לגינון. צמחים אלה יחד עם תכנון מתאים יכולים להעשיר את הגינון המדברי. בכתבה הבאה נדון על עקרונות תכנון גינות במדבר.
*גלעד מיכאלי, משתלת קרקש, שדה בוקר
להמשך קריאה על מדוע מדוע שותלים צפוף וכיצד נמנע מגיזום השיחים