מיכלי חומר (חימר) מהווים מוקד עניין בגינה או בבית, גם ללא צמחים בתוכם. המגוון בשוק גדול ולעתים גם מבלבל. בכתבה שלפניכם ננסה לעשות סדר בנושא, כדי שתוכלו לבחור את המיכל הנכון.

כתבה: רונית זקס צילמה: נורית חרמון

לדוגמאות של מיכלים לחצו כאן

החומר, מה שנקרא בפי העם חימר, מופיע בטבע בדרגות מרקם שונות: במקום אחד נקבובי, רך ומחלחל, גודל גרגיריו כחול אשר על שפת הים. במקום אחר החומר בעל מרקם עדין כשל קמח, הדורש בתהליך שריפתו חום גבוה.
תהליך העיבוד הוא נגזרת של חומר המוצא. מן החומר הגרגירי ניתן לעצב כלים במגוון צורות: שפת כלי כאמרה רקומה, או אפילו בדמות נעל ושרוכים. הכלים העשויים חומר עדין (הנקראים stone ware), דורשים בשל רכותם דפנות עבות יותר, ואמרת הכלי בדרך כלל עבה יותר מדפנות הכלי כולו.

B.designs עבודות בעץ-עציץ מעץ לבן
השריפה למעשה היא האלמנט בעל המשקל הגדול בכל התהליך: הפיכת החומר הרך למרקם קשה ועמיד. הכלל הוא שככל שהשריפה בטמפרטורה גבוהה יותר, ארוכה יותר, ותהליך ההתקררות איטי יותר, עולה עמידותו של הכלי למים, לשבירה ולהתפוררות.
כלים שנשרפו בערמת עצים בניגריה, למשל, יהיו בעלי דרגות שונות של איכות, בהתאמה לקרבתם לאש: אלו שבלב המדורה יהיו שרופים טוב יותר מאלו שבצדדים.
אפילו כלים שעברו שריפה בתנור שנבנה במיוחד לצורך העניין, הקרובים למקור החום, יהיו שרופים טוב יותר מאלו שבשוליים. כמובן שאיכות השריפה בתנור תמיד תהיה טובה יותר מזו של שריפה במדורה.
וכאן בא הקוץ שבאליה: הכלים הדקים והעדינים לא עומדים בשריפה בחום גבוה, והם נסדקים. הכלים שדפנותיהם עבות יותר הם מאסיביים ועמידים יותר בשריפה.
כלים שעברו תהליך מושלם של שריפה יהיו עמידים למים. כלים שעברו ציפוי גלזורה, חלקי או זיגוג מלא של פנים וחוץ, יעמדו יפה בפגעי הזמן. כלים העשויים מן החומר העדין יהיו לחפצי קרמיקה מהסוג שמורישים לנכדים (אם הם לא נשברים באלימות.
עציץ טרה קוטה בסגנון איטלקי,שתול בפלרגון הגננים

מקור המיכל וסוגו

שפע של מיכלים העשויים חומר קיימים בשווקים, ועד שלא בררתי את העניין לאשורו, לא ידעתי איך לגשת להבחנה במוצאו של המיכל, שתעזור בבחירת הכלי הנכון ותעיד על איכותו.
המיכלים הנפוצים ביותר הם הבהירים, המיוצרים בחברון. משפחת פאחורי (פרוש השם בערבית הוא 'כדרים') הקימו בעיר את עסקי הכדרות כבר לפני מאות שנים, ועדיין עוסקים במלאכה. שינויי הזמן והתרבות הביאו לקיצור תהליך שריפת הכדים: טמפרטורת השריפה וזמן הצינון לאחריה הולכים וקטנים, ובכך גורמים לכלים מקדם שבירה גבוה.
פחות נפוצים מהחרס החברוני, הם הכלים המיובאים מאירופה: יוון, איטליה ופורטוגל. אבל מקום מוצאם מכתיב מחירים גבוהים מאוד, במיוחד אלו שעברו תהליך שריפה כהלכתו. אם מתעקשים על הסגנון הקלאסי היווני, זול יותר לרכוש חיקוי ויאטנמי, הדומה להפליא למקור האירופי, גם אם איכותו פחותה.

  • מיכלי חרס בצבעי הטרה קוטה מיובאים בעיקר מדרום אמריקה: קולומביה, מכסיקו, פרו. הכלים המקסיקנים מתאפיינים בצבעוניות חיה: ירוק, אדום וצהוב.
  • מיכלי קרמיקה (סטון וור), מיובאים בדרך כלל מהמזרח הרחוק. יש ביניהם כאלו שאינם מזוגגים וצבעם מזכיר את צבע הטרה-קוטה. לכדים מתאילנד צבע חום כהה, המושג על ידי תוספת של מלח בתהליך השריפה.
  • מיכלים צבעוניים שמקורם במזרח הרחוק, מתהדרים בדפנות עבות ובגלזורה מבריקה שתשמור על המראה המקורי שלהם לאורך שנים. יש המגיעים מסין והם בעלי זיגוג גס, ומראה טבעי פשוט.
    צביעת המיכלים בגלזורה מעורבת בפיגמנט נעשית בעזרת מברשת ואי האחידות בצבע ניכרת על המיכל. הגלזורה, אל דאגה, תעשה את העבודה ותשמור את הכלי אטום למים, הגוונים, לעומת זאת, ישתנו כאשר יוצב הכלי תחת קרני השמש.
  • מיכלים ממינמר (בורמה לשעבר) צבעוניים מאוד, ובעלי צורות כרסתניות. הסחורה המגיעה מויאטנם (Send Saigon) היא הלהיט העכשווי גם בעיצוב וגם במחיר: צבעוניים, בשלל ציורים וטקסטורות, אפילו של קליעת קש, אלא שקיבולם קטן יחסית.
  • אמנות - אלו כדים שעשויים מיציקות בטון בתוך אמבט חול ולאחר מכן טבילה בחומצה. הכלים משולבים בשברי חרס או זכוכית. לא ממש חומר אבל גם כאן אמא אדמה היא המקור. כלים כאלו הם א-סימטריים, והקישוטים עליהם יכולים לגנוב את ההצגה.
  • חרסינה (פורצלן) - הוא אותו חומר שבעלת הבית בארצות הברית היתה קוראת לו Chinaומתכוונת לכלי החרסינה העדינים שלה שהגיעו מסין והאזור. גם כיום מדובר בחרסינה מעודנת, מזוגגת באיכות גבוהה. אבל העיטורים הנאים ומשיכות המכחול, שבעבר נעשו באופן ידני, הפכו כיום בתעשייה המשומנת היטב למדבקות דוגמא שלאחר השריפה מתקבלות כזיגוג מרהיב, עמיד מאוד בתנאי מזג האוויר.

יתרונות הגינון במיכלים

גינון במיכלים - יתרון אדיר, יש אפשרות לשליטה על משק המים: כלי קיבול מוגבל, השקיה מבוקרת, וכל המשאבים הם לפינוק צמח ספציפי. מעבר לכך, העובדה שהם מנותקים מן הקרקע מעניקה את הפריוולגיה להתעלם מקרקע דלה, בלתי מתאימה, או מצב נטול קרקע כמו גינת גג או מרפסת בבניין קומות.
מאידך גיסא, גידול צמחים במיכל מכתיב נוהלי השקיה וגם דישון מאד מדוייקים, שכן חריגה תביא להצמאה, המלחה או לעודף מים ולמחסורי אוויר.
הניידות מאפשרת ליצור מוקד צבע קבוע על השולחן במרפסת כסידור פרחים או מוקד עניין מוגבה קמעה. מיכלים, ובמיוחד אלו העשויים חומר טבעי, הם חלק מריהוט החלל, ויתמזגו יפה הן בכניסה מרוצפת לגן והן כאלמנט קישוטי גבוהה בין צמחיה.
הכובד הוא יתרון ברור למיכלים מחומר, ועוזר להם ביציבותם. זה יכול להיות גם חסרון אם חפצתם לתלות על הקיר מיכל בסגנון יווני דווקא.
מבחינה פונקציונלית, מיכלי החומר מהווים מוקד עניין בשל צורתם הטבעית והמיוחדת. מיכלים כאלה משמשים להפרדה בין אזורים שונים, יש המשמשים כמתקן בר ביקיו, כתנור חימום חיצוני (כד גדול שחלון פתוח לו בכרסו), וכאלמנט מים (מפל, מזרקה).

צורת הקנקן

מיכל יפה הוא עניין של טעם: כיצד ידברו הצורה, הגוונים והפרופורציות אל לב אדם. כך גם שילוב הצמחיה בו. אז אולי כדאי להתחיל בדברים הכלליים, שכמדומני ידברו אל טעמו של הרוב:
מיכלים נמוכים ששטח פניהם גדול יתאימו ליצירת מוקד של צבע, למשל, שתילה מרוכזת של עונתיים, קוקטייל צמחים כגון קקטוסים שונים, או שתילה של אלמנט ייחודי הדורש את מלוא תשומת הלב כמו בונסאי.
מיכלים שצורתם קונית (גבוהה וצרה) יתאימו למי שמחפש 'משהו' לסלון או להצבה במקום שבו צריך גובה, בפאתי החצר למשל. מיכלים בעלי צוואר צר אינם מיועדים למטרות שתילה בתוכם: אפשר לשים בתוכם מיכל פלסטיק עם צמח ססגוני נמוך, או לתת להם את הכבוד המגיע להם כפי שהם.
מתוך הצורך לראות את הצמחיה כמה שיותר קרוב למקום צימוחה מהאדמה, התפתחה מסורת של חיתוך פני המיכל באלכסון, כך שהשוליים הנמוכים פונים אל הצופה, והגבוהים משמשים כרקע לצמחיה. מתאים לכל הצמחים שיש להם מה להראות קרוב לבית השורשים, כמו נולינה מפושלת.
אדניות מלבניות ומרובעות, הן כבר סיפור מעולם אחר: אי אפשר להכינן באובניים, והשיטה לייצורן היא חיבור בין יציקות. תהליך זה מייקר את מחיר הכלי. הכלים המלבניים מתאימים לחציצה בין חללים, או למקום בו נדרשת מידה של זווית מסודרת וישרה: למשל פינת מדרגה.
מיכלים בצורות חופשיות: צפרדע, אל השמש האינדיאני שמביא שפע ובריאות, גמדים נושאי מיכלים וכד' . מבורמה הגיעה מיכל בצורת דלעת מעוגלת קלות, ובעלת מכסה, אולי לבישול.

עולם האופנה של המיכלים

פעם היו קונים לדורות: בתים, רהיטים, בגדים ומיכלים, היום המגמה היא ללכת עם חלופיותם של הדברים ולהתחדש כל הזמן.
לעניין זה קשורים מיכלי החומר המתיישנים בכבוד: מיכלי טרה קוטה (בתרגום מאיטלקית אדמה אדומה) מגדלים את הפטינה של הזמן – אותם כתמים של מלחים ושאר התנחלויות ירוקות, וגם מיכלי הגלזורה משנים את צבעם בחשיפה לקרני השמש.
אותות העתים על המיכל מוסיפות לו, לטעמי לפחות, הדרת כבוד, אבל לא זאת המגמה בשוק: מסתבר שאנשים חוזרים למשתלה ומבקשים להחליף את המיכל שכבר החל בתהליך המקסים של ההתיישנות. אבל כמו שנאמר, כל אחד וטעמו עמו.

 להמשך קריאה על שתילה בכדים ואדניות