גן הנוי בקיבוץ ניר עוז כמרכיב בזהות אישית, עוגן וחוסן נפשי של חבריו
כתבה: סיגל הדר*
״איפה שיש עץ יש במה להיאחז״ ליאת אצילי
״וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה׳ אלוהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה״ בראשית ב׳ 6-5
אפשר להתייחס לגנים ולגינון באמצעות התועלות שהם מביאים לנו והאמצעים הטובים והיעילים ביותר להשיג את מטרותינו, זה אכן מה שרובנו עושים רוב הזמן. במאמר הזה אני מבקשת להתייחס לנושא מזווית אחרת. מנקודת המבט של החוויה והאיכות הנפשית שטמונה בגנים ובסביבה יפה ומטופחת ועל החשיבות הגדולה שבהן לחוסן הנפשי של מי שחי במקום מטופח.
גן הנוי הקיבוצי מתאפיין במרכיבים ובקווים דומים למדי ללא קשר למיקומו הגיאוגרפי והוא מהווה נדבך חשוב ומרכזי בחיי הקיבוץ מאז הקמת הקיבוצים הראשונים בתחילת המאה שעברה ועד ימינו.
אדמה ללא צל תחילת ניר עוז
מקימי הקיבוצים היו חלוצים אידיאליסטיים, עניים, חרוצים ונחושים שבראו יש מאין מציאות בתנאים קשים וכנגד כל הסיכויים, מתוך תפיסת עולם שדורשת מהפרט אחריות אישית לקיבוץ, לעצמו ולסביבתו ומתוך שאיפות גבוהות ליצירת חברת מופת.
קיבוץ ניר עוז הוקם בנגב המערבי בשנות ה-50 של המאה שעברה בשטח צחיח, ששני עצים בלבד צמחו בכל המרחב של המחנה והשטחים החקלאיים שלו. בעת הקמתו טרם הוקם המוביל הארצי ומים היו בהקצבה מדודה ושימשו בעיקר להשקיית הגידולים החקלאיים. החברים גרו בצריפים או באוהלים בתנאי מחנה.
שדרת הסיגלונים בפריחה
רן פאוקר, חבר הגרעין המייסד, בוגר בית הספר החקלאי כדורי ובן של חקלאי, שובץ להקים את גן הנוי של הקיבוץ הצעיר והצחיח. החזון של סבא שלי, יעקב פאוקר, שלמד חקלאות וגינון בגרמניה, היה שגגות בתי הקיבוץ לא יראו ממבט הציפור. במילים אחרות, שכל השבילים והבתים יחסו בצל עצים. ראוי לזכור שבתקופה ההיא לא היו מזגנים ולא מאווררים ובנגב חם ומאובק רוב השנה והקרינה היא מהגבוהות בעולם ושממוצע הגשמים הוא 250 מ״מ בחורף קצר למדי.
כזכור, מים היו משאב נדיר ויקר ושימשו לחקלאות בעיקר, שהיתה ועודנה מקור הפרנסה העיקרי של הקיבוץ.
כל קוב מים שישקה גינון יגרע מהגידולים החקלאיים מצד אחד, מצד שני נדרשת סביבה נוחה לקיום חיים. עם ההבנה הזאת הוקם הגן בניר עוז. החל מראשיתו נבדקו ופותחו שיטות להשקיה יעילה, לחיסכון במים ולאיסוף כל טיפת גשם, טל ומי מזגנים, בלי לפגוע באיכות הגינון ותוך חתירה נחושה להשגת חזון הצל.
גינון לצרכים קהילתיים
לימים, כחלק מהתובנות ומהצורך להקטין עוד את צריכת המים של הגן, צומצמה מאוד כמות המדשאות האופיינית בקיבוצים. את השינוי הוביל אדריכל נוף חיים כהנוביץ׳. במקביל לחיסכון ניכר במים ובזכות ליווי תכנוני מקצועי, התקבל גן מגוון ויפה במיוחד. עלות השינוי החזירה את עצמה תוך שנתיים בכמויות המים שנחסכו.
הגן מתאפיין בעצים גבוהים ורבים, רוב השבילים והבתים מוצלים, במדשאות שקושרות את חלקי הגן השונים ונראות גדולות בהרבה מגודלן האמיתי, בשיחיות שמגדירות את חללי הגן השונים ובחורשות. מגוון הצמחים בו מצומצם והם חוזרים על עצמם שוב ושוב, מכאן נובע יופיו. הוא פשוט ושקט ויציב ומוחזק ברמה גבוהה ומטופח מאוד. נוכחותו משמעותית כל כך עד שהבתים והמבנים נבלעים בתוכו. רוב החיים החברתיים בקיבוץ סובבים סביב הגן על חלקיו השונים. חגים ואירועים גדולים מתקיימים על הדשא הגדול של חדר האוכל, אירועים קטנים יותר מתרכזים מתחת לפיקוס הגדול, גן השעשועים נמצא בחורשת הסיגלונים, שבחודש מאי בשיא הפריחה מקיימים בה אירוע אלגנטי, את ט״ו בשבט חוגגים בחורשת הברכיכיטונים בגן הבוטני.
חיפוי קרקע בחורשת הברכיכיטונים
חלק מהאירועים מתקיימים בנווה שהוא חורשת איקליפטוסים ואלות אטלנטיות, ביוני השבילים נצבעים צהוב בשדרות המכנפים ויודעים לא ללכת יחפים כדי לא להיעקץ מדבורים, את טקס יום העצמאות מקיימים על הדשא של חדר האוכל הישן ויש גם חורשות ינבוטים ואורנים ושדרת אשלים בכניסה הראשית לקיבוץ ושדרת פיקוסים ביציאה האחורית לשדות. מרכיבי הגן הם חלק בלתי נפרד מעולם המושגים של מי שחיים בקיבוץ וחלק בלתי נפרד מהחיים ומהזיכרונות שלהם.
לאחר טבח ה-7.10 התרוקן הקיבוץ מיושביו ובתים רבים נשרפו עד היסוד. הגן נשאר עומד על תילו ירוק ורענן בניגוד מכאיב לאובדן ולהרס אך גם כעוגן חזק שיאפשר את הבנייה מחדש של הקיבוץ.
בתהליך הבירור עם החברים לקראת השיקום של ניר עוז עלה הגן כמרכיב מרכזי בשיקום ובהתרחבות היישוב.
* ליאת אצילי נחטפה מביתה בניר עוז ב7/10 והושבה לאחר 56 ימים במסגרת העסקה הראשונה. בתקופת השבי היא ראתה עץ מחלון הדירה בה הוחזקה. העץ עזר לה לשמור על אופטימיות ותקווה. אביב בעלה נלחם ונפל בקרב על הגנת הקיבוץ. גופתו נחטפה ועדיין מוחזקת בעזה.
*סיגל הדר, גננית ואילנאית עירונית בעריית באר שבע, מרצה ומרכזת מקצועית במסלול להנדסאי אדריכלות נוף במכללה הטכנולוגית באר שבע.