גם אתם חוששים לשתול צמחיה צופנית בגינה, כזו המושכת דברים, מהפחד להיעקץ? ניר נבות מהעמותה לדבוראות בת-קיימא מסביר מדוע החשש הזה מוגזם ועד כמה חשוב לטפח את דבורת הדבש, או בשפתו- איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את הדבורים:
ב-1 באפריל לפני שנה, התקשרה אלי אמא שלי: "יש לי פתאום המון צרעות בכניסה לבית" היא אמרה; "תתקשרי לעירייה, שישלחו מדביר", אמרתי. וזה מה שהיא עשתה; אבל כשדיברתי איתה שוב, למחרת, היא אמרה לי שאף מדביר לא הגיע, רק שעכשיו "הן מתחילות לשבת אחת על השנייה..."; "אמא, אלה לא צרעות", אמרתי לה "זה נחיל דבורים!"
אין לי מושג מאיפה ידעתי את זה, אבל אמרתי לה שאני מיד בא לראות. כשהגעתי ראיתי את גוש הדבורים היפהפה והמפחיד ממוקם בתוך גדר חיה בצמוד לכניסה של בית הורי; רק שזו היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי דבר כזה ולא היה לי מושג מה עושים עם נחיל דבורים. התחלתי להרים טלפונים, בהתחלה לעיריה, למחלקת התברואה, אבל הם לא ידעו מה עושים עם דבורים ונתנו לי מספרי טלפון של שני דבוראים.
התקשרתי לאחד, ולשני – ולא היה מענה. התקשרתי לחברה של הורי שבעלה המנוח היה דבוראי, אבל היא לא ידעה איך לעזור לי וגם אמרה שאינה מכירה אף דבוראי. סימסתי לבנות שלי – ואחת מהן כתבה לי אחרי כמה דקות שיש קבוצת פייסבוק של אנשים שמפנים דבורים ובגלל שאין לי פייסבוק - נתנה לי את חמשת מספרי הטלפון שהיו רשומים שם. התקשרתי אליהם אחד אחרי השני. האחרון ענה לי: "תקשיב, אני בדיוק נכנס לסרט, אז לא אוכל ממש לעזור לך, אבל רוץ תקנה שמן מליסה ושמן למון גראס, תמרח מהם קצת בתוך קופסה, שים אותה ליד הנחיל, ואולי הן יעברו אליה, ותעשה את זה מוקדם בבוקר, לפני הזריחה" ועם זה נפרדנו. יוסי הלך לסרט, ואני נכנסתי לסרטים...
התחלתי להסתובב בבתי טבע, אבל את השמנים שדיבר עליהם – לא מצאתי. אז עשיתי מה שעושים היום, פתחתי גוגל וכתבתי "פינוי נחיל דבורים" ומיד מצאתי סרטון ביוטיוב שבו רואים איך מישהו ניגש לשיח שעליו תלוי נחיל דבורים ובעזרת מזמרה חותך את הענף עליו תלוי הנחיל, ואת הענף עם הנחיל מעביר לתוך קופסה. כמה פשוט! החלטתי שזה מה שאעשה. אבל מה לי ולדבורים?
מעט יותר משלוש שנים לפני הארוע המכונן הזה – התפתתי לקנות דרך אתר Kickstarter, כוורת אוסטרלית שממש קסמה לי, כי לכל חלה מחובר צינור וכשאתה רוצה לרדות דבש – אתה מסובב חתיכת מתכת – והדבש זורם... כמה פשוט! אז מה אם אין לי מושג קלוש בדבורים? אני פשוט חייב כוורת כזו! אז קניתי אותה. אחרי כמה חודשים היא הגיעה, ובעזרת אחת מבנותי הרכבתי אותה, וזהו... כיוון שלא היה לי מושג מה עושים איתה, היא פשוט ישבה לה במחסן, שנתיים, עד אותו בוקר.
התעוררתי ויצאתי לבית הורי לפני הזריחה; הכוורת במכונית, ואני מצוייד במזמרה, ובחליפת דבוראים שרכשתי ביחד עם הכוורת. ניגשתי לנחיל והתחלתי לפנות את הענפים סביבו, ממש כמו בסרטון, בזמן שאמא שלי מצלמת בטלפון הנייד שלה. אחרי פחות משעה – כל הדבורים כבר היו בתוך הכוורת.
"מה אתה עושה איתן עכשיו?" שאלה אימי. האמת – לא היה לי מושג... "אתה רוצה להשאיר אותן כאן בחצר?" שאלה. "למה לא?" עניתי, וזה מה שהיה. אמא שלי, שפחדה עד אז פחד מוות מדבורים התחילה לדווח לי מדי יום על מצבן, איך הן יוצאות ונכנסות לכוורת, איך הן חוזרות עם אבקת פרחים בשלל צבעים. גם אבא שלי, עליו השלום, היה יוצא לגן לבקר את הדבורים כל יום, וחוזר ומוסר לי ד"ש. בקיצור – כך נכנסו הדבורים לחיים שלי.
למה צריך להיות לנו אכפת מדבורים? כי חיינו שזורים בחייהן, כמו גם בחייהם של מאביקים אחרים; הדבורים מאביקות צמחי תרבות רבים, חלקם חשובים לנו כמקורות מזון, חלקם כחומרי גלם בתעשיות שונות כמו רפואה וטקסטיל, אחרים בתעשיות נוספות. ללא דבורים, לא תתקיים האבקה, הצמחים הללו יחדלו מלהתקיים וחיינו ישתנו ללא הכר.
הדבורה היא יצור ידידותי – סתם כך היא אינה עוקצת. מרגע שהדבורה יוצאת מהכוורת – היא מחוץ לטריטוריה שלה ואין לה צורך להתגונן, ולכן הסיכוי שנעקץ באופן אקראי קלוש ביותר.
להמשך קריאת הכתבה - חשיבות הדבורים להתפתחות הגינה