אל ראש ההר

הגובה בו שוכן קיבוץ סאסא, כ-900 מטר מעל פני הים, מכתיב את פני הגינון. הצמחים צריכים להיות עמידים לקור ולעתים גם לשלג ומקום של כבוד ניתן לעצים הבוגרים. את המסורת הגננית בקיבוץ הכתיבו שתיים: תחילה היתה זו מענית צורן והיום ממשיכה את דרכה מרים ספנסר זיו

כתבה: רונית זקס' צילומים: רונית זקס, מרים ספנסר זיו

על הר גבוה במרום הגליל, יושב קיבוץ סאסא, הדוגל עדיין בערכים השיתופיים המקוריים. חבריו נהנים מהנוף של הר מירון, מגובה הר חרמון, ומהר אדיר הירוק. באופק הלא רחוק, מראה פסטורלי של כפרים לבנוניים מעברו השני של הגבול. בתי אבן ועצים עצומי ממדים הקשורים בתודעה אל מזג אוויר קר, הם חלק ממרכיבי תפיסת הנוף הייחודית של הקיבוץ.
שורשים עמוקים בקרקע
רשות העתיקות כבר יודעת שהיכן שלא הופכים אבן בארץ ישראל, מגלים עקבות להתיישבות מוקדמת. הקרבה למקומות שיש בהם מסתורין של צדיקים וקדושים, כמו צפת ומירון, זלגה גם אל הקיבוץ: מערת קבר חצובה בסלע של התנאים לוי בר-סיסי ויוסי בר-סיסי עדיין נמצאת בשולי הקיבוץ.

קל לחשוב שזהו מקור השם של הקיבוץ, אבל לא. "סאסא" במשנה פירושו מלען, שזו שערה אחת מן השערות שבראש השיבולת. הכפר היהודי סיסאי שעל פי התלמוד "קרוב לציפורי יותר מאשר לעכו..." היה קיים כאן. מקווה, שרידי בית כנסת, מאגר מים תת קרקעי ואבנים מסותתות הפזורות בשטח, שבחלקן נעשה שימוש חוזר לאורך השנים לבניית בתים, מדרגות על שיפוע ההר, טרסות לבוסתן ועוד, כולם עדות דוממת להתיישבות העתיקה. העובדה שבמהלך השנים תושבים אחרים עשו שימוש חוזר במשאבים המקומיים חוזרת על עצמה בלבוש המודרני של מדדי שיקולי קיימות: הבתים בנויים אבן, בקווים פשוטים. גם בשכונות החדשות שומרים על סגנון אחיד.
את המסורת הגננית בקיבוץ הנחילה מענית צורן במשך מספר עשורים. בנחישות ביססה תפיסת גינון בריאה העומדת תמיד לטובתם המוחלטת של העצים הוותיקים, שיחים ומסלע מקומי מיוחד שרק הטבע יכול ליצור. ממשיכתה של מענית מזה כשלושה עשורים, מרים ספנסר זיו, עוד הספיקה לספוג את האהבה לגינון מקודמתה בתפקיד. הנוי בקיבוץ זכה בגדול: המשכיות בטיפוח משאבי נוף קיימים, ושיקום ברוח גינון בר קיימא.

צומחים גבוה לשמים

בקיבוץ, הנמצא בגובה של כ- 900 מטר מעל פני הים עם אחוזי לחות נמוכים, הקיץ מתנהג אחרת. תנאי המקום מכתיבים צמחים העמידים לקור, ולעתים אף לשלג. משאבי הטבע כמו גם העצים הבוגרים הם נכסים מוערכים, שהציר האדריכלי נע סביבם. עצי ארז משגשגים כאן, וגם בשטחי הגינון החדשים ממשיכים לטעת אותם.
בולטים במיוחד שני פריטי ענק של קטלב מצוי. הגדול מבין השניים, קטלב רב גזעים, ניצב בדיוק המקום בו ביקשו להרחיב בית. כדי לשמרו ולהשאיר מקום לבית שורשים נדיב ועמוק הבית נבנה סביבו. כמה מקרים כאלה אתם מכירים?
בעצי הנוי עולים גבוה עצי דולב, ברושים עבי גזע, פנסית מכבדית שמזריעה עצמה בחדווה, אולמוס אמריקאי בעל גזע בקוטר של מטר, אדר סורי, אורן הגלעין, מיני אלון ועוד. עצי פרי פזורים בטרסות העתיקות וכוללים עצי תאנה, תות שאמי, אגוז מלך, רימון ואגוז שחור, ער אציל בגובה של 15 מטר, וכמובן עצי זית ותיקים מתקופות קודמות. כולם נמצאים תחת עינה הפקוחה של מרים, תוך שמירה צמודה על בריאותם.


בקיץ שולט הצבע הירוק הרגוע. באזורים המקוריים של היישוב אין פרחי עונה, למעט פקעות ובצלים. אל תוך הקיץ עוד פורח האגפנתוס, וזלזלת הקנוקנות משתרעת במקומות מסוימים. אזורי הדשא מעטים ביותר, ומיועדים להתכנסות ואירועים ליד חדר האוכל וליד המועדון לחבר. כר דשא קטנטן נמצא גם בכניסה לגן הבוטני.
באזורי גינון חדשים ובשכונות החדשות של הקיבוץ נבחרה צמחיה חסכנית במים, כזו המסתדרת עם מעט השקיה ומתאימה לרוח המקום: עצי ארז, קטלב, עוזרר, ערערים וכמובן עצי תאנה.
תכנון הצמחיה בחלקים החדשים של הקיבוץ כולל קצת יותר צבע: גאורה לבנה וורודה למשל. בנוסף לשדר המשולשל, נטעו לאורך הכביש הרדופים שצבע פריחתם בורדו, בשילוב עם שיח אברהם מצוי הפורח בכחול. בין לבין נטוע ערער וירג'יני 'גריי-אול' בעל עלווה אפורה. הפריחה הקייצית המתקבלת מרהיבה, כולל שטיח עלי הכותרת על המדרכה.
בתחזוקה עובדים עוד מספר גננים מסורים מהקיבוץ מלבד מרים. בתקופות עמוסות, מגייסים עוד עזרה. מרססים מעט מאוד. עבודת חרמש בחורשות ובאזורים הפתוחים, פעמיים עד שלוש בשנה, מחליפה את אופציית חומרי ההדברה. גם חיפוי של רסק עץ מפחית את העשבייה ומסייע בשמירת הלחות.

חיבורים לשלום עם הסביבה

אווירת קיבוץ פירושה שיתוף, בהרבה מתחומי החיים. ההקשבה לצורכי החברים היא ערך עליון: התחשבות בכל שכבות האוכלוסייה, החל מילדי גן ובתי ספר הזקוקים למעקות, וכלה בוותיקי היישוב הזקוקים לנגישות מרבית. דרכי הגישה לראשוני הקיבוץ מונגשות, באספלט, בטון מסורק או ריצופי אבן. חניית קלנועיות מסודרת ליד חדר האוכל הופכת את הגישה לארוחת הבוקר זמינה ומזמינה.
התגייסות חברתית בהיקף גדול של חברי הקיבוץ היתה בחורף 2013-2014. החורף בושש אז להגיע, הגשמים נעצרו. ואז, בבת אחת הגיע גל קור עז, שהביא עימו שלג. ענפי העצים הצמאים והיבשים קרסו ונשברו בזה אחר זה מפאת המשקל. בימים הבאים נדרשו גיזומים גבוהים עם עיצוב מחדש של העצים. עד היום רואים את מקומות הניסור של הענפים העבים. חברי הקיבוץ התגייסו מייד למאמץ הפינוי. הענפים, עניין שבמסורת, מרוסקים לשבבי עץ פעמיים בשנה במתחם על ידי מרסקת של המועצה האזורית גליל עליון העוברת בין היישובים.


מנפלאות הקיבוץ הוא שלעתים מגיע כוח אדם נמרץ לעבוד בתחום שלך. כך הגיעו סטודנטים לעבוד עם מרים בגינון. במהלך שנות למודיהם הם הצליחו ביחד לשחזר את הבוסתן הוותיק שנמצא מחוץ לגדרות הקיבוץ, לחשוף את עצי הפרי המקוריים, לטפל בהם, לשקם ולהקים טרסות בעזרת מומחה ערבי מהאזור. ממקום שכוח אל הפך הבוסתן לאתר בר תועלת. העובדה שמשכו מים לבוסתן מאפשרת להשקות חיות המגיעות לרעייה בין העצים. חשמל שהועבר למקום מאפשר לקיים אירועים בשעות הלילה.


מיזם מיוחד של הקשבה ושיתוף הניב גן בוטני בזעיר אנפין, שנוצר על ידי זוג מורים ששמו לב לאזור מסוים בתחום הקיבוץ שבו גדל מגוון גדול של צמחיה מקומית. מובן שהאזור היה בלתי עביר מפאת צימוח צפוף של החורש. במשך שלוש שנים, בעזרת עובדי הגינון ודבקות הזוג, נבנה מסלול הליכה מעגלי, מסומן באבנים ומתוחזק אקסטנסיבית. שלטים גדולים ומאירי עיניים בכניסה מפרטים את סוגי הצמחיה על פי צורות הצימוח: עצים, שיחים, מטפסים, כולם מסומנים בשמם בעברית ובלטינית. מקומם של גיאופיטים מסומן בעזרת אבנים הנושאות את שם הצמח. מתעניינים רציניים יכולים להצטייד במגדיר מקומי בעת ההליכה, ולהחזירו למקומו בתיבת הדואר הקטנה בכניסה. צמחיה שהיתה חסרה במגוון הושלמה, כמו לבנה רפואי, אלת המסטיק ועוד.
השבילים המתפתלים בין העצים והבתים בקיבוץ סאסא תמיד פונקציונליים ומשכילים, גם באופן סמלי, לחבר את העבר עם ההווה. אהבה אמיתית לצומח ולדומם כמו זו של מענית צורן, הערכה של מתנות הטבע כמו של מרים זיו, מביאה עימה ידידות אמיצה בראש ההר, ידידות חוצה גבולות.

להמשך קריאה על שביל התגליות בגן הבוטני גבעת רם