פארק המסילה הטורקית

כתבה וצילמה: אדריכלית נוף נילי בוכוולד, משרד דן פוקס

בשנת 1825 הונחה מסילת הברזל הראשונה בעולם, בקו לונדון בירמינגהאם.
משה מונטיפיורי, שכיהן כשריף לונדון התרשם עמוקות מהקו ומפעולתו.
בעת ביקורו החמישי בארץ ישראל, בשנת 1857, הגה את רעיון מסילת הרכבת שתחבר בין נמל יפו, שהיווה שער ראשי לצליינות ולסחורות לארץ ישראל, לבין ירושלים.

גשר שלוש ופארק המסילה 2020, צילום: משרד דן פוקס

ב1888 זיהה יוסף נבון, יזם יהודי ירושלמי בעל נתינות תורכית, את פוטנציאל הכלכלי בפיתוח הקו וקיבל מן הסולטאן זיכיון לבניית מסילה צרה בין יפו לירושלים. נבון מכר את הזיכיון לחברה צרפתית אשר הקימה את "חברת מניות צרפתיות למסילת ברזל- יפו ירושלים".
החברה ניסתה לגייס הון ולחסוך בעלויות ההקמה וכך קנתה פסים שהיו הצרים בעולם –ברוחב 1.05 מ' במקום 1.435 מ'.

הממשלה התורכית שצפתה בדאגה בהתערבותן הגוברת של מעצמות אירופה בארץ ישראל, הגבילה את תנאי הזיכיון וחייבה לבנות את המסוף היפואי של הקו לא בנמל כמתבקש, אלא בצפון-מזרח יפו , בתפר בין הרובע המוסלמי מנשיה לבין שכונת נווה שלום היהודית.

ב-1890 החלו העבודות על התוואי וב-1892 נחנך הקו יפו- ירושלים. הרכבת שהיתה סמל הקידמה, השפיעה עמוקות על חיי העיר:
זרם הצליינים גבר וענף הבנייה זכה לתנופה בשל הכנסת פסי המסילה ('ריילסים") כרכיב קונסטרוקטיבי מחזק בבניית תקרות, מרפסות וקומות נוספות בבתים.
באותה שנה עבר להתגורר בשכונת נווה צדק הצעירה, אהרון שלוש, אשר היה נוסע בכרכרה לחנותו ביפו מדי יום, תוך חציית החפיר המלאכותי של המסילה, אשר היווה סוג של חיץ פיזי בין השכונה החדשה לבין יפו. באחת הפעמים התהפכה כרכרתו בוואדי והוא נפצע. עקב כך הורה מושל יפו על הקמת הגשר מעל לחפיר המסילה, אשר לימים זכה לשם 'גשר שלוש'.

הקו פעל עד לשנת 1915 – ובפרוץ מלחמת העולם הראשונה הוגדרה המסילה כ'רכוש אויב' והופקעה על ידי התורכים.

לקראת תום המלחמה, עם הכיבוש הבריטי, הוחלפה המסילה לרוחב תקני של 1.435 מ' וב-1922 הוקמה PALESTINE RAILWAYS שהמשיכה לחזק את הקו.

משמאל -החומה והאומנות ההסטוריות ששומרו. מימין -החומה הדרומית ששוחזרה מעל מנהרת הרק"ל סימון תוואי החומה ההסטורית על פני הריצוף בתפר בין התוואי ההסטורי למקטע ה'חדש'.
ברקע המבנה הטמפלרי 'בית השאנט' לשעבר בו נפתח לאחרונה קיוסק.  (צילום: שרי שי)

בתחילת שנות ה-50 נזנחה המסילה כליל, אזור התחנה הוסב לבסיס צבאי, וכעשור לאחר מכן הוקם מוזיאון צה"ל בשטח הסמוך. חלקה המזרחי יותר של המסילה הנטושה שימש שנים כחניון מאולתר שופע פסולת והמקטע כולו העמיק את החיץ הפיזי בין תל אביב לצפונה של יפו.
עם תכנונה של חברת נת"ע לקו האדום (בת ים- פתח תקווה) המהווה את 'עמוד השדרה' של מערכת המתע"ן (מערכת תחבורה עתירת נוסעים), המורכב מ-12 ק"מ תוואי עילי ו-12 ק"מ תוואי תת-קרקעי , נהגתה והובלה על ידי עיריית תל אביב ומנהלת הרק"ל היוזמה להקמת 'פארק המסילה התורכית' עבור תושבי העיר ככלל והאזור בפרט.
כך התאפשרה הזדמנות ליצירת מרחב עירוני חדש לצד הקו האדום ומעל מנהרותיו.

הפארק, המשתרע בין רחוב נחלת בנימין במזרח ועד לרחוב קויפמן במערב, אורכו כ-1300 מ' והוא מורכב מתת-מקטע של חפיר פתוח במערב בין רחוב קויפמן לבין תחנת אליפלט ומתת-מקטע ממונהר בין תחנת אליפלט לבין רחוב נחלת בנימין.

סימון תוואי החומה ההיסטורית על פני הריצוף בתפר בין התוואי ההיסטורי למקטע החדש. צילום: שרי שי

הפארק הלינארי מהווה מרחב עירוני פתוח ורציף עבור הולכי רגל ורוכבים, בשטח של קרוב ל- 30 דונם, באזור זה של דרום העיר: נווה צדק, מתחם התחנה ההיסטורי ומתחם מנשיה העתידי הדלים בשטחים ציבוריים פתוחים. הפארק קושר את האזור ללב העיר, מתקשר רעיונית ופיסית להשלמה (כמעט מלאה) של טבעת השדרות בתוכנית גדס ההיסטורית שאושרה בשנת 1932 ושאפה להחדיר את הטבע אל פנים העיר, וביקשה להפוך כל נקודה בעיר לקרובה לטבע ולחזק את הקשר לים בלי לפגוע ברציפות העירונית.

הרעיון המוביל בתכנון הפארק היה הדגשת התוואי האורכי ובעזרתו יצירת קשר עירוני המשכי, ההופך את ה'חצר האחורית' ל'חצר קדמית ' ירוקה ומזמינה המאפשרת הפוגה, מעבר ושהיה נוחים ונעימים מלב העיר עד לים, תוך אזכור סיפור המסילה התורכית, על ידי שימור ושחזור אלמנטים המהווים עדות לתשתית הסעת ההמונים שהתקיימה בה לפני כ-130 שנה ולשיטות הבנייה ההיסטוריות בקרבתה.

התכנון כולל שביל אופניים לכל אורך הפארק, שביל הולכי רגל אורכי 'דמוי מסילה' , בו בחרנו לשלב פסי מסילה בהתאם לרוחב הצר והלא שגרתי שייחד את המסילה התורכית בראשיתה. שביל הולכי הרגל מלווה ב'כיסי פעילות' קטנים לישיבה, מנוחה, משחק, ומתקשר לצירי רוחב עירוניים קיימים ולחיבורים עירוניים חדשים (מתחם התחנה, אבא ושרה נאמן, היכל התלמוד, בית רומנו, סמטת בית הבד), תוך כוונה לקשור בין חלקי העיר מצפונה ומדרומה של המסילה.

את הפארק חוצים שני גשרים – גשר נחושתן וגשר שלוש אשר פורק לחלוטין בשנת 2018 במסגרת העבודות על מנהרת הרק"ל. טרם תחילת עבודות הפירוק, נספרו אבני הגשר, סומנו ואוחסנו והושבו באופן דקדקני למקומן המקורי. בסמוך לגדה הדרומית של הגשרים, נתגלו במהלך העבודות שני מקטעים של שרידי חלקלקת האבן המקורית שדיפנה את חפיר המסילה בקטע התלול ביותר והם שומרו ושולבו במדרון המתחדש.

גשר שלוש והמסילה, תקופת המנדט Anglo-Swiss Photo-Studio, Cairo

התוואי ההסטורי לווה בחומות אבן שתמכו את המבנים כנגד החפיר ותחמו את המסילה. חלקן נהרס ונמחה כליל במהלך השנים, חלקן התפורר וחלקן נשתמר למלוא גובהן , כולל אומנות חיזוק אלכסוניות הניצבות לחומת האבן.

במהלך העבודות שומרו החומות והאומנות ששרדו וזכו לתאורת הצפה לאורכן. קטע ארוך מקיר החומה שפורק כיוון שתחתיו נחפרה מנהרת הרק"ל, שוחזר והוקם מחדש ומהווה למעשה את קו ההפרדה בין התוואי ההיסטורי לבין ה"מקטע החדש" המוביל לתחנת אליפלט. לעומתו, נהרסו קטעי קירות היסטוריים קצרים - כדוגמת הקיר בקצה סמטת אבא ושרה נאמן, על מנת לאפשר מערכת קשרים עירוניים חדשה ולחבר את הפארק לעיר. במקומות בהם לא נתאפשר לשמר/לשחזר את החומה, סומן התוואי המקורי על גבי הריצוף במפלס ההליכה. קירות בתוואי החומה ההיסטורית שנבנו מחדש כקירות הגדר של בתי נווה צדק - חופו בטיח כורכרי, על מנת להדגיש את האותנטיות של הקירות המקוריים. כך למעשה מספרות דפנות הפארק הרב גוניות את הסיפור ההיסטורי והעכשווי של העיר.
מהלך הביצוע זימן אתגרים לא מעטים, שצצו חדשות לבקרים, בשל חפירת המנהרות ודיפונן בסמיכות למבנים לא יציבים, תשתיות רעועות, פרישת תשתיות חדשות ועבודה אשר מרביתה בוצעה על גבי גג המנהרה. על גבי הגג, מולאה שכבת אדמת גן בעומק של כ-1.5 מ', בכל מקום בו נתאפשר, על מנת לספק בתי גידול מיטביים לצימוח העצים.
העבודות כללו פתרונות ייחודיים של תעלות גידול אורכיות קונזוליות בין שביל הולכי הרגל לבין שביל האופניים, ותעלות גידול תחת רחבות מרוצפות, על מנת להגדיל את נפח הקרקע בבית הגידול הזמין להתפתחות העצים.

בפארק ניטעו למעלה מ-300 עצים וחלק ניכר מהצמחיה ששולבה בו הינה צמחיית בוסתן (רימונים, מינים שונים של תות, הדרים, תאנים, שקדים)
כאזכור לבוסתני יפו ופרדסיה מתוך השראה שנתקבלה מתיאוריהם של נוסעים לארץ הקודש במאה ה-19 (גרין 1854).
המגוון הצמחי כולל צמחי תועלת רבים לשימושם ולהנאתם של התושבים (ליפיה לימונית, אזוביון רפואי, מרווה משולשת, רוזמרין רפואי, מלפיגיה חלקה)
בתקווה ליצירת מרחב קהילתי ירוק המספק צרכים אנושיים מגוונים ומטשטש גבולות.

אפילוג
קטעו הראשון של הפארק, בין תחנת אליפלט להיכל התלמוד, נפתח חלקית בספטמבר האחרון, בזמן שרובנו כמהים לקצת נורמליות ולמפגשים חברתיים אלטרנטיביים כאלה ואחרים, שכעת אפשריים כמעט רק במרחב הפתוח - ומשמח לראות שמתקיימים בו לא מעט מפגשים שכאלה.
בזמן שמכל עבר עסקים קטנים קמלים ונסגרים, נפתח לאחרונה קיוסק חדש בדופן הפארק הדרומית ("בית השאנטי" לשעבר) ונראה כי זו הסנונית הראשונה שמבשרת את הפיכת ה'חצר האחורית' ל'חצר קדמית' גם בפן הכלכלי.

המרחב העירוני המשותף המתרקם בין פארק המסילה התורכית, מתחם מוזיאון צה"ל הננטש (המתוכנן בימים אלו מחדש) ומתחם התחנה, קושר בין תל אביב ליפו והופך למרחב ציבורי משמעותי לרווחת התושבים בין לב העיר לים.

נילי בוכוולד, אדריכלית נוף בוגרת הטכניון ובוגרת לימודי שימור באוניברסיטת תל אביב – משרד דן פוקס
מזמינת התכנון: חברת נת"ע
יוזמה להקמת הפארק: עירית תל אביב ומנהלת רק"ל
מתכנן ראשי ותכנון תחנת אליפט: קולקר/ קולקר/אפשטיין אדריכלים- אד' מיה זרניצקי- דבי
אדריכלי השימור: מנדל אדריכלים- אד' מאור גויכמן
אדריכלות נוף: דן פוקס- נילי בוכוולד, ירון ארנדט
ניהול הפרויקט: דנה הנדסה

הכתבה פורסמה בגיליון מס' 77 של 'אדריכלות נוף'- בטאון איגוד אדריכלי נוף