הסתיו האירופי מלווה בתמונות מרהיבות. אילו צמחים ניתן למצוא שם, והאם הם קיימים גם בארץ? 

כתבה וצילמה: נורית חרמון

פטל

יש תופעות שאנו שומעים עליהן שנים רבות בטרם אנחנו מצליחים לפגוש בהן. גם בגינון יש דברים כאלה. לי, למשל, לא הזדמן להיות באירופה בסתיו. רק שמעתי על הסתיו האירופי מפי אחרים ובעיקר קראתי עליו. מה לא כתבו עליו? שירים, סיפורים, מאמרים, כתבות. אם אצטמצם לתחום הגינון הרי אין עיתון או מגזין גינון המכבד את עצמו שלא יפרסם בסתיו איזו כתבה על מראות הסתיו. לבד מן השלכת הצבעונית עוסקים כולם בתיאור שפעת הפרי של הסתיו. התמונות תמיד בצבעים של סגול, אדום, כתום, צהוב, בגוונים מלאי חום והממלאים את הצופה בהם בתחושת נועם ואפילו רכות.

פיטולקה אמריקאית
המפגש הראשון שלי עם הסתיו האירופי (בדרום מערב אנגליה ובאזור אגם קונסטנץ על גבול גרמניה ושוויץ) לא אכזב. מרגע שדרכו רגלי על אדמת דרום-מערב אנגליה לא יכולתי להתיק את עיניי משיפעת הפרי שסבבה אותי. עצים שונים – דלבים, עצי ערמון ומינים רבים במיוחד של אדר, אוג קטיפני ובעיקר בן-חוזרר נשאו מטעני פירות כבדים, לעתים על עוקצים ארוכים (דולב, אדר, למשל) ולעתים על אשכולות זקופים כמו נרות (אוג קטיפני). בקונסטנץ שבגרמניה נדהמתי לראות עצי תפוח יפים משמשים כעצי נוי, עומדים להם עם ענפים מלאי תפוחים אדומים, מבריקים, נהדרים. ליבם של התושבים גס כנראה בפירות והתפוחים נופלים ומתגלגלים להם על המדרכות באין מפריע. במקומות גבוהים יותר, אפילו בגינות פרטיות, גם שיחי הפטל נושאים עדיין פירות מדהימים בגודלם ובצבעם, אין קוטף.

  ×¡×™×ž×¤×•×¨×™×§×¨×¤×•×¡ לבן


תפוח תרבותי

אבל לא רק הם. השיחים כולם כמעט עמדו נוצצים בפריים. לא רק בגנים ובפארקים. גם ברחובות, בצדי הדרכים, בכל אשר הסתכלתי ראיתי אותם. הכוכבים הבולטים ביותר – ללא צל של ספק - היו הפירקנתות והחבושיות. הן פשוט עורכות חגיגה בעונה הזאת. חגיגה? נשף מטורף, ליתר דיוק. מגוון המינים והזנים עצום והן משמשות למטרות תכנוניות שונות – שיח בודד כמוקד, שיחייה גדולה, גדר חיה, שיח משתפל מעבר לחומה, שיח גזום מסביב לחלון, שיח שכיוונו את גידולו מסביב לעמוד. גושי האדום והכתום שלהם קורצים מכל עבר וממרחק ומשגעים את העין... אם כאן עיקר ההפתעה היתה במספר המינים ובשימושים המגוונים, היו גם שיחים אחרים זרים ומוזרים כמו סימפוריקרפוס לבן ((Symphoricarpos albus עם פירותיו הלבנים הצחורים או הלייסטריה המפוארת (Leycesteria formosa) ופירותיה הסגולים המדהימים, ואין סוף שיחים אחרים עם פירות אדומים קטנים – עגולים, מוארכים, פחוסים, בצבע מאט או מבריק. כאילו העמידו את עצמם לתערוכה לכבוד הסתיו. ואם עוסקים בתערוכות, אי אפשר בלי להזכיר את תצוגות הדלועים הצבעוניים שרואים בעונה זו בכל מקום. אמנם הדלעת קשורה בתודעתנו בעיקר לסיפור סינדרלה ולחג ההודיה (שמקורו בפסטיבל קלטי עתיק יומין הקשור בין השאר גם בסיום עונת הקיץ) אבל בגינון העולמי, התרחש במאה הקודמת פיתוח של זנים שונים בעלי צורות המוזרות וצבעים מיוחדים. וכשאלה ערוכים למאותיהם על דוכנים לראווה, אין כמותם כדי להעניק תחושה של שפעת פירות גדושה ומחממת-לב.

ורד רוגו

מעבר ליופי האסתטי, לצבעוניות, לסקרנות שמעוררים הפירות היה באוויר תחושה של הבשלה ובשלות, של סיכום העונה וסיום המעגל. הנה, גדלנו, פרחנו, חנטנו פרי ועכשיו אנחנו מוכנים לקראת החורף. על משקל השורה המפורסמת מן השיר בביצועה של שושנה דמארי ז"ל: היה לדברים איזה טעם, של עץ תפוחים....בסתיו. לבד מן החוויה המרנינה הזאת, היה בשיטוט הזה בין הצמחים עמוסי הפרי מעין משחק חידות וניחושים באשר לזהותם, שסיפק אף הוא הנאה רבה.

תפוח היערות

ומלת התנצלות אחרונה בפני הפטריוטים שבינינו. ארצנו איננה משוללת מופעי פרי יפים ביותר, הן בטבע והן בגן, הן בעצים ושיחים והן בצמחים עשבוניים. חלק מן הצמחים שראיתי אף גדלים אצלנו באזורים הצפוניים יותר של הארץ (זה עתה ביקרתי בעמוקה והרגשתי שם ממש כמו באירופה). ייתכן שהתלהבותי נעוצה בכך שאני מתגוררת בהווה במישור החוף וחשה חשוכה במופעי סתיו מרשימים. מדי פעם אמנם אני מצליחה להתענג על איזה רימון אשר מפגין צבעי שלכת או איזו גפנית מחומשת המתאמצת להאדים את עליה או איזו מֵילה שמישהו אזר אומץ ושתל ועדיין המומחים רבים ביניהם אם היא מילה פנסילוונית או אמריקנית. אבל שמחתי היא שמחת עניים. אז ראו את הכתבה המצולמת הזאת כסימן לחולשה ולגעגוע.

להמשך קריאה על קוריאה יפהפייה פינק איר