צאלון נאה

כתב: דרור ניסן

שם: Delonix regia
שם נוסף: Poinciana regia
משפחה: קיטניתיים (כליליים)
מוצא: מדגסקר

צאלון נאה הוא אחד העצים הוותיקים, המרשימים והיפים יותר מבין עצי הגן ושמו הלועזי אכן הולם אותו מאוד (REGIA - מלכותי). העץ הראשון בארץ נשתל במושבה הגרמנית שרונה (אזור הקריה בתל-אביב). צורתו הסוככנית, גזעו הרחב ובעיקר פריחתו המרהיבה גרמו לרבים לשתלו באלפים ברחבי הארץ, גם באזורים ובתנאים שהכישלון בהם היה מובטח מראש.

אירועי קרה והשלג הכבד שירד בכל הארץ בשנות החמישים של המאה ה-20 גרמו למותם ולהתנוונותם של מרבית העצים, מלבד אלו שנשתלו באזורים חמים. ניתן היה לספור על אצבעות כף יד את אלו ששרדו.
לאחר האכזבה שהנחיל העץ לגננים רבים סר חינו ונשכח לו חסד נעורים. עקב כך, לא נשתל בגנים במשך שנים ארוכות, וחבל.
פרט בודד ששרד את השלג של שנות החמישים ואף את זה של שנות התשעים נמצא בקיבוץ בית השיטה. גילו של העץ כשישים שנה והוא עדיין חיוני. לחלק מן העצים יש כנראה עמידות מסוימת לקרה: עצים שגודלו מזרעים שנלקחו מעצים מקומיים גילו יתר עמידות לקור לעומת אלו שהובאו מהודו ומהוואי. קיימים עצים נוספים ששרדו את השלג של שנות התשעים והם יכולים להוות מקור ריבוי חשוב.

תעודת זהות

הצאלון הנאה הוא עץ גדול מידות, נשיר מותנה, בעל נוף סוככני. הוא מגיע לגובה 10-12 מ' ולרוחב של 10-12 מ'. אורך העלים 30-60 ס"מ, העלים מנוצים פעמיים, העלעלים קטנים, מוארכים וצבעם ירוק כהה.

הפרחים ערוכים באשכולות, קוטר הפרח 7-10 ס"מ, צבעו אדום-כתום ובעת הפריחה, המכסה את כולו, דומה העץ לשלהבת אש אדומה. הפריחה בקיץ ונמשכת כחודשיים ימים. ישנם ניואנסים בגיל התחלת הפריחה, בעוצמת הפריחה, בגוון הפרחים ובמשך הזמן בו העץ פורח, בהתאם לתנאי האקלים המקומי והמטען הגנטי.
במישור החוף לא תגיע הפריחה למלוא עוצמתה, זאת לעומת אזור עין גדי ויריחו, שם יפרח העץ במלוא יכולתו.
קיים גם זן של העץ הפורח בצהוב, שאינו קיים בארץ.
הפרי הוא תרמיל בצבע חום-שחור, שגודלו 30-60 ס"מ. בימי החורף, בהם עומד העץ ערום מעלווה, הפרי מהווה אלמנט קישוטי נאה.

תנאי הגידול
רגישות העץ לקור ולקרה חושפת אותו לרקבונות של ענפים ושורשים. ארועי קרה נותנים את אותותיהם בעץ לאחר זמן קצר. ענף שקפא מהווה פתח לכניסה מהירה של פטריות, הגורמות לריקבון. מכאן אנו למדים על החשיבות הרבה שיש לגיזום נכון. בזמן שהעץ צעיר, יש להמנע ככל האפשר מגיזום ללא סיבה המצדיקה את הפעולה. כשאין ברירה, יש להקפיד על ביצוע חתך נקי ומריחת הפצע במשחת עצים.
התנאים הטובים ביותר לגידולו של העץ הם באזורים החמים של הארץ, בעיקר בעמק הירדן ובאזור ים המלח, שם אין סכנה שהשורשים יקפאו בחורף לעומת אזורים במרכז הארץ. באזורים החמים העץ צומח לגובה ורק לאחר שנים רבות יקבל את צורתו הסוככנית. במישור החוף מפתח העץ צורה סוככנית כבר בצעירותו.
כנראה שיש השפעה לסוג הקרקע על אופי הגידול של העץ, בנוסף לתכונות הגנטיות של הזן ומקור הריבוי. על הקרקע להיות מנוקזת, ויש למנוע הצטברות מים באזור בית השורשים. רצוי לשתול את העץ במקומות גבוהים יחסית, שם יהיה מוגן מקרה.
לעץ שורשים שטחיים, העלולים להיות אגרסיביים בקירבת מדרכות ושטחי ריצוף. במדשאות העץ מפתח רשת צפופה של שורשים שטחיים כאלה. גורם זה, המלווה בנשירה מתמדת של עלווה דקה, מקשה על הדשא לשרוד.

חילופי דורות
אורך חייו של העץ, במידה והצליח לשרוד, הוא בין שלושים לחמישים שנה. מגיל מסוים, לקראת ערוב ימיו, הולכת ונגרעת עוצמת הפריחה והעץ מתחיל להתנוון בקצב מהיר. הדיסצפלינה המקצועית הגורסת שיש לשתול עצים מאריכי שנים המסתפקים במועט, ראוי לה שתישקל בשנית ובכובד ראש בבואנו לדון האם כדאי לשתול את עץ הצאלון.
באם נתייחס לצאלון כעץ חלוץ, אשר מראש נדע שתוחלת חייו קצרה ואנו נהנה מפריחתו במשך התקופה, האכזבה ממותו של העץ לא תהיה כה קשה. לקראת שנות חייו האחרונות נשתול לידו עץ צאלון צעיר, ובכך ניצור חילופי דורות והמשכיות ונהנה מיופיו של העץ למשך שנים רבות נוספות.
למה דומה הדבר? כפי שאנו שותלים צמחים עונתיים או רב-שנתיים פורחים ומחליפים אותם מידי תקופה, ננהג כך גם עם עץ הצאלון. יתכן שבהשוואה זו בין אותם ננסים לנפיל זה הרחקתי לכת, אבל נתתי דוגמה זו רק לשם המחשת הדברים.

תודה לדני אלמליח וללארי הריס על עזרתם בהכנת הכתבה.

להמשך קריאה על קסילוסמת זלצמן