הוא גדול, ירוק ויפה, פריו טעים ומזין – ולמרות זאת כמעט ולא תפגשו אותו בגינון הביתי. הפרי עשיר בוויטמין B, אך עיקר ערכו וייחודו מתבטא בתכולת חומצות שמן בלתי רוויות, בעלות ערך תזונתי רב, שאינן גורמות לעליית כולסטרול.

כתבו: עודד דגני ומשה גורן

אחד מעצי הפרי היותר יפים הגדלים בארץ הוא האבוקדו. עץ גדול וירוק, שפריו טעים ומזין. למרות זאת, שכיחותו בגינון הביתי מועטה יחסית, מסיבות שונות. חלקן סיבות אובייקטיביות, המונעות גידול האבוקדו באזורים מסויימים, כמו רגישות לקרה ולמים מליחים, וחלקן סיבות הנובעות מהכרה לא מספקת של המגדלים בתכונות המיוחדות של העץ, וחוסר ידע כיצד להתמודד עם הבעייתיות שבהן.

אבוקדו מזן האס

האבוקדו ובשמו הבוטני אבוקדו אמריקני Persea americana שייך למשפחת העריים - Lauraceae. מוצא האבוקדו מאמריקה המרכזית וקיימות עדויות שעוד לפני אלפיים שנה התנהל במקסיקו סחר בפרי האבוקדו. כיום התפוצה שלו רחבה מאד והוא גדל כמעט בכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים של כדור הארץ. לישראל הגיע האבוקדו בתחילת המאה ה-20, בעיקר מקליפורניה ומפלורידה.


עץ האבוקדו ירוק עד והוא מגיע לגובה של 8 - 7 מטר ולעתים אף יותר מכך. פריחתו באביב והפירות מבשילים בחודשים אוקטובר-אפריל, בהתאם לזן. ניתן לקבל פרי על העץ כבר מהשנה השלישית מהנטיעה, בתנאי שהעץ מתפתח בתנאים טובים.

עץ האבוקדו הינו חד ביתי (דו מיני). תפרחות האבוקדו גדולות מאוד, כאשר כל תפרחת מכילה לעתים אלפי פרחים. כל פרח מורכב מאיברים זכריים ונקביים. הזנים נחלקים לשתי קבוצות, על פי זמני הפריחה: קבוצה A - בזמן פתיחת הפרח בבוקר החלק הנקבי בפרח רצפטיבי (חיוני) תחילה והחלק הזכרי משחרר אבקה בשעות אחה"צ. קבוצה B מתנהגת הפוך לקבוצה A. לקבוצה A שייכים בין היתר הזנים המוכרים 'האס', 'ביניק' ו'ריד', ולקבוצה B שייכים הזנים 'אטינגר', 'פוארטה', ו'נאבל'.


כאשר העץ חשוף למזג אוויר קר, משתבשים סדרי הפריחה וקיימת חפיפה בין פרחים במצב זכרי לפרחים במצב נקבי על אותו עץ. על מנת להגביר את היבול, מומלץ לגדל בסמוך שני עצים מקבוצות פריחה שונות או להרכיב על אותו עץ שני זנים. במטעים מסחריים, מכניסים כוורות עם דבורי דבש לתוך המטע, כדי להגביר את ההאבקה. התפתחות הפרי עד בגרותו נמשכת כחצי שנה ומעלה, בהתאם לזן ולתנאי מזג האוויר.
הפרי מגיע לבגרות על העץ, אך הוא מבשיל רק בעת ניתוקו כאשר הוא נופל או נקטף מהעץ. ישנם זנים כגון 'האס', אשר פרותיהם משחירים עם הגיעם להבשלה. בזנים "ירוקים" קשה לעתים להבחין בפרי על העץ, בגלל צבעו הירוק ה"מבליעו" בין העלים.

זנים וכנות
ניתן להשיג שתילי אבוקדו ברוב המשתלות הסובטרופיות. לפני קניית השתיל יש לברר את תכונות הזנים השונים והתאמתם לגינתכם, וכן לוודא שהעץ אכן מורכב. הזנים המתאימים לגידול בגינה הם הזנים המסחריים המקובלים בארץ, המוצגים כאן לפי זמן הבשלתם, מהמוקדם למאוחר: 'אטינגר', 'פוארטה', 'האס', 'נאבל' ו'ריד'.
זן ה'האס' מומלץ במיוחד בגלל טעמו המשובח ותקופת הבשלה ארוכה, מדצמבר ועד מרץ, בה ניתן לקטוף מספר פירות כל שבוע לצריכה שוטפת של המשפחה.
זנים נוספים בעלי איכות גבוהה המומלצים לגינה הם: 'שרוויל', 'ביניק' ו'עירית', אך אותם קשה למצוא במשתלות.
כנות - מליחות המים בארץ עלתה וממשיכה לעלות במשך השנים האחרונות ולכן מומלץ לנטוע אבוקדו מורכב על כנות מטיפוס מערב הודי, שהן עמידות יחסית למליחות ולגיר.


הנחיות טיפול
באזורים בהם הטמפרטורה עלולה לרדת אל מתחת ל- 0 מעלות, יש להימנע מנטיעה עקב רגישותו של העץ לקרה. ההמלצה היא לשתול את העץ באביב ובמקום המוגן מפני רוחות.
יש למנוע בשנים הראשונות תחרות על מקורות מים בין העץ הצעיר לעשביה או לדשא הגדלים בסמוך אליו.
עץ האבוקדו צורך כמויות גדולות של מים, יחסית לעצי פרי אחרים, ועל כן יש להשקות אותו במידה מספקת, אולם לא להפריז בכך ולהציף את העץ, בעיקר באדמה כבדה לא מנוקזת, דבר שעלול לגרום לריקבון צוואר השורש ולמות העץ כולו.
העץ מגיע למימדים גדולים ולכן כדאי לנטוע אותו במרחק של 5-6 מטרים מעצים אחרים. כאשר העץ מגיע לגובה רב, רצוי לגזום אותו על מנת שלא ימשיך לצמוח לגובה (קשה אח"כ לקטוף את הפרי) ולאפשר חדירה של אור למרכז העץ. הגיזום מתבצע באביב. יש להסיר ענפים גבוהים, או חלק מהענפים במרכז העץ. בכל מקרה אין לבצע גיזום חזק מדי, דבר העלול לגרום לנזק. במידה ויש ענפים שנחשפו לקרינת שמש כתוצאה מהגיזום, או כתוצאה מחורף קשה אשר גרם לנשירת עלים גדולה, יש להגן על הענפים ע"י מריחתם בחומרים מלבינים כגון סיד, או משחות לבנות למיניהן.

פרי האבוקדו
הפרי עשיר בוויטמין B ודל יחסית בשיעורי הוויטמינים A ו-C. אחוז המינרלים בו הוא רב אך עיקר ערכו וייחודו מתבטא בתכולת חומצות שמן בלתי רוויות (מגיעה לכדי 80%-70) בעלות ערך תזונתי רב, שאינן גורמות לעליית כולסטרול.
את שמן האבוקדו מפיקים מציפת האבוקדו, שהינה החלק הנאכל של הפרי. מייצרים שמן אבוקדו רק לצורכי קוסמטיקה ובכמויות קטנות למדי, בגלל מחירו הגבוה.
המדדים לקטיף הפרי:
1) קליפת הפרי "נמתחת" ומבחינים בסדקים לרוחב הפרי, וצבע הפרי בד"כ משתנה לגוון אחר של ירוק.
2) ככל שהפרי מתבגר, אחוז השמן בו עולה ומגיע עד 30-20 אחוזי שמן. בדיקה אחרת היא של אחוזי החומר היבש, וניתן ע"י מדגם של מספר פירות לקבוע את מועד הקטיף.
3) על פי ניסיון של שנים, יודעים בזנים המסחריים מהו המועד האופטימלי לקטיף של כל זן.

כמה דברים נוספים על האבוקדו
כדי לזרז את הבשלת הפרי, שומרים אותו כשהוא עטוף בנייר, בטמפרטורת החדר, יחד עם פרי בשל אחר. הפרי הבשל משחרר גז, המזרז את ההבשלה. לפרי הפרוס יש נטייה להשחיר, וניתן למנוע זאת ע"י טפטוף מספר טיפות מיץ לימון על הפרוסות.
מגלעין האבוקדו אפשר לגדל בקלות צמח נוי - פשוט הניחו אותו בחלקה העליון של צנצנת מלאה במים, כשהחלק החד בולט מעל המים (ניתן להעזר לשם כך בשני קיסמים הננעצים מצדי הגלעין).
ברפואה האלטרנטיבית יש לפרי האבוקדו ולחלקים אחרים של העץ שימושים רבים: קליפת הפרי מהווה תרופה אנטיביוטית; הנוזלים שבעלים משמש לטיפול ביתר לחץ דם; תמצית המופקת מן העלים משמשת תרופה לשלשול; גם הגלעין, לאחר קלייתו, משמש לטיפול בשלשול ובדיזנטריה; תחבושת עלים משמשת לריפוי פצעים.

להמשך קריאה על זני הדרים שמתאימים לגינה הביתית