האביב כבר כאן ומרבדי החד-שנתיים מקשטים את הארץ בפארקים, בגנים וכמובן בטבע. בכתבה זו נסקור את תופעת החד-שנתיים, התאמתם לאקלים המקומי וכמובן השימוש בהם בגן הנוי.

כתב: ד"ר אורי פרגמן-ספיר, מדען ראשי - הגן הבוטני האוניברסיטאי, גבעת רם, ירושלים

מעגל החיים של הצמח החד-שנתי אורך פחות משנה ובדרך כלל מצטמצם בתנאי הארץ לעונה הלחה. במהלך חיים קצרים אלו הצמח מקיים את כל פעילויות החיים ובסופן הרבייה.


רוב הצמחים החד-שנתיים בצמחיית ישראל נובטים בסתיו עם בוא הגשמים החזקים (בדרך כלל במהלך נובמבר), מלבלבים וצומחים בחורף, פורחים באביב, חונטים פרי בסוף האביב ומפיצים את הזרעים מסוף האביב וחלקם לאורך כל הקיץ או אף בסתיו. מהלך חיים זה מותאם בראש ובראשונה לשרידה בעונה הקשה – הקיץ הארוך, החם והיבש. החד-שנתיים משתייכים לקבוצת צמחים הנמנעים מהקיץ ושורדים אותו בצורת זרע יבש ורדום הנכנס לפעילות עם הרטבת הגשמים והתקצרות הימים. מנגנונים שונים מווסתים את נביטת השרעים עם בוא הגשמים ואלה לא נובטים בבת אחת, כך בעצם נשאר מאגר זרעים עצום בקרקע, התורם לנופי הצומח אותם אנו מכירים לפי כמות הגשמים.
יותר ממחצית מהצמחיית הבר המקומית היא חד-שנתית. זהו מאגר עצום ובו יותר מ-1300 מינים שונים ומשונים. רבים מהם חסרי חשיבות ידועה, אולם רבים אחרים בעלי חשיבויות ברורות לסביבה, לכלכלה ולגינון.


אחד מהיתרונות הבולטים של החד-שנתיים בגינון הוא הצימוח המהיר והתוצאה המתקבלת לאחר זמן קצר יחסית. בהקשר זה יש מספר לא מבוטל של צמחי בר אותם ניתן לנצל בנוי כצמחים עונתיים. ניסיון רב נרכש בעבודות האקלום והטיפוח בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם כבר בתחילת שנות השמונים ובמקביל גם בקיבוץ גבעת ברנר ובמקומות נוספים. כך נבחרו מינים מומלצים, נערכה סלקציה ולעיתים נבחרו זני צבע מעניינים. את רוב הצמחים הללו ניתן לזרוע ללא טיפולים מיוחדים, הנביטה קלה והתוצאות טובות גם ללא השקיה. מתנדבי הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם אוספים כל שנה זרעים בשטחי בגן, רובם מוחזרים לגן בשנה הבאה וחלקם נארזים בשקיות עם הוראות זריעה, ניתן לרכוש שקיות אלו בחנות הגן.
לצמחים החד-שנתיים השונים יש זרעים בצורות ובגדלים שונים, לגודל הזרע יש השפעה על הצלחתו, ככל שהזרע גדול יותר, יש בו חומרי תשמורת המסייעים לנבט הצעיר ולנבוט ולהתבסס, לכן מינים בעלי זרעים גדולים ניתן לזרוע בשטח ומינים בעלי זרעים קטנים כדאי לזרוע קודם כל במגשים ובשטח לשתול שתילונים שלהם יותר מאוחר.

המלצות לטיפולים גנניים בחד-שנתיים:

  • ניתן לקבל מרבד פורח יפה בשנה הראשונה, אולם קשה לשחזר אותו בשנים הבאות, רבים טועים בהנחה שצמחי בר חד-שנתיים יזריעו את עצמם ובשל התאמתם הטבעית ימשיכו ויפרחו לאורך שנים. מרבד פורח של צמחי בר יש לתחזק והוא דורש עבודה, ממש כמו שימוש בצמחי נוי שאינם מקומיים. בכל שנה יש להיפטר בשטח מעשבים רעים ולדלל או להיפטר ממינים אגרסיביים גבוהים, משתלטים.
  • יש להשתמש בדישון בתבונה, אם בכלל, חלק מהצמחים החד-שנתיים מגיבים חזק לדישון ואז מופעם עלול להיות גבוה מדי על חשבון מינים אחרים.
  • השקיות עזר אחת החל מספטמבר תגרום לנביטה מוקדמת, צימוח מהיר יותר ופריחה ארוכה יותר המקדימה כבר לחודשי ינואר-פברואר. מומלץ גם להשקות בהפסקות הגשמים בחורף.
  • השקיית עזר אחת לשבועיים במרץ ובאפריל כשאין גשם תאריך את הפריחה עד לחודש מאי.
  • בערוגות קטנות ובשטחים מוגבלים, ניתן ומומלץ לזרוע את הצמחים במגשים ולשתול בשטח צמחונים. זריעה בשטח לעיתים בעייתית כי קשה להבדיל בין הנבטים הזעירים הרצויים והלא רצויים. כך מתחרים הצמחים שלנו עם עשבים רעים ומגיעים בשל כך למימדים קטנים יחסית, אם בכלל.
  • את הזריעה ניתן להקדים באזור ההר כבר לסוף חודש אוגוסט: מניסיונה של הגננית בת-שבע מינק בגבעת רם עולה כי זרעי פרג אגסני, דרדר כחול ומינים נוספים ינבטו כבר בלילות הקרירים הראשונים של סוף אוגוסט. צמחים המתפתחים מהם יפרחו כבר באמצע אוקטובר ויתמידו בפריחה עד אפריל. זו בהשוואה לפריחה קצרה אביבית ללא זריעה מוקדמת.
  • קיטום ניצן אמירי של חד-שנתיים רבים בחורף יגרום לסיעוף ויצירת ענפים פורחים רבים יותר.
  • שימוש חכם בשילובי מינים שונים ייצור מופעי פריחה מוצלחים. מינים נמוכים לא כדאי לשלב עם מינים גבוהים כדי שלא "ילכו לאיבוד". כדי לקבל מופע מוצלח יש לזרוע צמחים כאלה בקדמת הערוגות ובכתמים צפופים וגדולים יחסית.
  • רוב הצמחים החד-שנתיים הם דורשים קרינת שמש ישירה (לפחות 6 שעות ביום). ניתן להשתמש בצמחים חד-שנתיים גם בצל עצים נשירים, הערומים בחורף.
  • רוב החד-שנתיים אינם מתאימים לגידול במיכלים קטנים או אדניות צרות. הם מעדיפים עומק קרקע על 30 ס"מ ומעלה.

מיני חד שנתיים מומלצים :

פרג אגסני וקרוביו – פריחה אדומה מרשימה, זרעים זעירים, כדאי להנביט במגשים ולשתול בשטח שתילונים. מומלץ בשילוב ציפורנית ארץ-ישראלית ותורמוס ההרים.
תורמוס ההרים – מין מוביל היוצר מרבדים יפים לאורך שנים, אומנם אגרסיבי גבוה ודוחק מינים אחרים, אבל יפי פרחיו שווה את זה. מתאים כמעט לכל הקרקעות להוציא קרקעות חוליות וחוואריות.
תורמוס ארץ-ישראלי – מין נמוך יותר בעל תפרחות בהירות, מתאים לקרקעות חוליות במישור החוף.
ציפורנית מצרית – יוצרת מרבדים ורודים מוקדמים (כבר בדצמבר-ינואר), כדאי לשלבה עם מינים מאוחרים יותר ובכך להרחיב את עונת הפריחה במרבד.
ציפורנית ארץ-ישראלית – גבוהה יותר מהמצרית, בעלת כותרת ורודה כהה מרשימה. למרות היותה מין בלעדי של מישור החוף, היא מצליחה מאד בגינון גם באזור ההר. לאחרונה הצלחנו לגדל בקלות בגן הבוטני בגבעת רם גם ציפורנית דמשקאית, הדומה מאד לצ. ארץ-ישראלית.
חרצית עטורה – מין גבוה ושטלתן, כדאי להימנע ממנו למרות יפי הפריחה, במקומו ניתן להשתמש בחרצית השדות – מין נמוך יותר ופחות אגרסיבי.
כרמלית נאה – צמח עדין בעל פרחים ורודים גדולים דמויי צלב. הפריחה מוקדמת בחודשי ינואר-פברואר. מתאים לשימוש במרבדוני פריחה ולא לפיזור דליל.
אגרוסטמה – שני מינים נדירים מאד מגודלים בגנים הבוטניים והופצו כצמחי נוי, אלה הם צמחים גבוהים דקי גבעול עם פריחה ורודה יפה, חשוב לשתלם בצפיפות, כך הם נשענים אחד על השני ולא נשברים ברוח.
קחוונים – מגוון גדול של מיני קחוון נפוצים בארץ, אלה יעניקו מרבדי לבנים בשטח.
דרדר כחול – אחד מהפרחים הכחולים הבודדים, יוצר גושי פריחה יפים, אבל נמוכים.
אפון קיפח – מטפס בעל פרחים דו-גוניים יפים, מומלץ בריכוזים קטנים ליד ריקות או גדרות.

ועוד כמה פחות מוכרים

 זעזועית גדולה, דגן יפהפה עם שיבוליות תלויות כעגילים; מעוג אפיל, בעל פרחי שופר ורודים גדולים; מרווה דגולה, בעלת דגל סגול בראש הגבעול, מתאימה ליצירת מרבדים, פריחה ארוכה; קחוונית מצויה, נראית כמו קחוון, מאופיינת בפריחה מאוחרת אל תוך הקיץ ! דונגית ארץ-ישראלית – בעלת עלים מנוקדים ותפרחות עם חפים ופרחים יפים.

 להמשך קריאה על טיפול בפקעת עם סיום הפריחה