החצב שימש את האדם עוד בימי קדם - הבצל שימש למרפא כבר בימי קדם וכיום יש סדרה של מחקרים העוסקים בחומרי הבצל. בצלי חצב נשתלו לאורך גבולות של חלקות מעובדות כדי לסמנן, היות שהתפרחות הגבוהות בולטות בדיוק בעונת החריש.
כתב וצילם: אורי פרגמן - ספיר
הצמח גם משמש כצמח נוי בגינון ולאחרונה אף כפרח קטיף. כיום ניתן להשיג בצלים בשוק הישראלי ואני ממליץ על שתילתם בעונת הקיץ, עונה בו הבצל אינו פעיל חיצונית. לבצל הרדוד יש ציצת שורשים מעובים, אלה מעגנים אותו במקומו ולכן קשה לעקור את הבצל. כמו כן אין לגעת בבצל בידיים היות והוא מכיל חומרים צורבים.
יש לעודד את השימוש במין זה בגינון, שכן זהו צמח חסכני במים ובעל מופע גנני מוצלח. ההשקעה הראשונה כבדה שכן בצלי החצב יקרים, אולם בניגוד לצמחי בצל אחרים (צבעוני) הוא יפרח כמעט כל שנה ואף יתפצל וייצור גוש יפה.
הפריחה בשלהי הקיץ ובסתיו חשובה בתקופה שבה יש מעט פרחים, והעלים יפים וירוקים במשך חודשים ארוכים, עד בוא הקיץ. כדאי להימנע מהשקיית הבצל בקיץ, אולם השקיה לקראת סוף הקיץ גורמת להקדמת הפריחה במעט.
החצב בטבע
בטבע החצב הוא כמעט הפרח היחיד בתחילת הסתיו ולכן הוא זוכה לביקור חרקים מאביקים רבים המגיעים לפרחים וניזונים מהצוף המתוק המופרש בהם ומאבקה המלכלכת את גופם. בנוסף להאבקת החרקים, אבקת הפרחים מופצת ברוח. בניגוד לפריחה האביבית, בסתיו הפריחה מתנהגת הפוך עם העלייה ברום: ככל שנעלה ברום, הפריחה מקדימה. כך חצבי ים המלח פורחים בנובמבר וחצבי ירושלים פורחים בספטמבר.
תופעת הפריחה הסתווית מרתקת. רוב פרחי הארץ פורחים באביב, חונטים פירות לקראת הקיץ ונובטים בסתיו שלאחר מכן. למקצב רבייה זה שני חסרונות בולטים: באביב צריכים הפרחים להתחרות ביניהם על החרקים המאביקים, ולאחר מכן הזרעים חשופים כל הקיץ לטריפה. החצב, כמו מיני צמחי בצל ופקעת סתוויים אחרים, נמנע מכך. הוא פורח בסתיו, עונה שבה התחרות על החרקים קטנה, ומפיץ את זרעיו בסוף הסתיו. אלה נובטים מיד עם בוא הגשמים, וכך הזמן שבו הם חשופים לטריפה קטן יחסית. קל לאסוף את זרעי החצב ונביטתם קלה, אולם יש להמתין כארבע שנים עד שהבצל מגיע לגודל פריחה.
מעטים הם הצמחים המסוגלים לפרוח בשלהי הקיץ ובתחילת הסתיו, לפני בוא הגשמים. בעונה זו הקרקע יבשה במיוחד והפרחים מאבדים מים נוספים בשמש המחממת. החצב מצליח במשימה זו בעזרת הבצל הענק, האוגר חומרי מזון שנוצרו בשנה הקודמת; אך לא פחות חשוב - הבצל אוגר מים! רוב הצמחים המצליחים לפרוח בסתיו הם גיאופיטים (צמחי בצל ופקעת). דוגמאות נוספות הן החבצלת, החלמונית, הסתוונית ועוד.
תכונות החצב
החצב אינו אוגר רק בבצל, אלא גם בשורשיו העבים. חשוב לציין שהבצל אינו רק איבר אגירה, אלא גם איבר רבייה: מעבר לרבייה המינית (פרחים-פירות-זרעים) הבצל מייצר ניצנים פנימיים הגדלים בתוכו וגורמים לבסוף לחלוקתו. כך, לאט לאט, מבצל יחיד נוצר גוש של בצלים זהים מבחינה גנטית, הפורחים יפה ביחד.
בשל יופיו, החצב הוא צמח בר מוגן בישראל. הוא נפוץ כמעט בכל הארץ, מהחרמון הנמוך, הגולן והגליל בצפון ועד לנגב. במדבר, החצב מוגבל למקומות בהם יש מים רבים יחסית (בין סלעים ובחולות). עמוד התפרחת נושא 300-100 פרחים וגובהו עד 2 מ'. העלים מוארכים ויוצאים מאוחר יותר - בסוף הסתיו ובחורף. גם העלים רעילים, ובדרך כלל אינם נאכלים. בשל כך החצב התרבה ואף שולט באזורים שבהם יש לחץ רעייה חזק (מדבר יהודה ומדרונות השומרון המזרחי). עם קמילת העלים, הרעלים שבהם מתפרקים - ואז נאכל חלקם על ידי עזים וכבשים.
מקור השם
השם העברי חצב מעיד של הבצל ה"חוצב" את מקומו בין הסלעים והתפרחות ה"חוצבות" את דרכן בקרקע היבשה. החצב משויך לסוג Urginea שבו מעט מינים הנפוצים באפריקה, אגן הים התיכון - ומזרחה באסיה, עד הודו. לאחרונה הופרד החצב לסוג Drimia על ידי חלק מהבוטנאים. בכל מקרה, זהו סוג קרוב לסוגים בן-חצב , נץ-חלב ויקינטון; כולם מאוחדים במשפחת היקינתוניים (Hyacinthaceae) שנכללה בעבר במשפחת השושניים.
בישראל גדל מין צנוע נוסף של חצב הנקרא חצב גלוני (Urginea undulate). מין מדברי זה פורח בעונה דומה, אולם פרחיו החיוורים מקשים את איתורו. לחצב הגלוני יש עלים גלוניים אופייניים, קלים לזיהוי בחורף. שנים רבות ניסיתי למצוא את החצב הגלוני בפריחה, ללא כל הצלחה, על אף שידעתי את מיקום הצמחים לפי העלים. לבסוף גיליתי אותו במקרה, כאשר קשרתי את שרוכי נעליי. מסביבי היו עשרות שרביטי פריחה, מוסווים היטב ברקע היבש של עונה שחונה זו. אתרים שבהם אפשר לראות מין זה הם: שמורת פורה בכביש המהיר לבאר-שבע ושמורת הבשור.
להמשך קריאה על בלמקנדה סינית