באביב, שדות הבר מתכסים במרבדים אדומים של נורית אסיה. במקביל פורחות ברחבי הארץ גם חלקות קטיף רבות של נוריות תרבותיות. זו הזדמנות להנות, להצטלם ולקטוף (בתשלום).
כתב וצילם :
ד"ר נקדימון אומיאל
נורית אסיה (Ranunculus asiaticus L.) הינה צמח בר בישראל הפורח במרבדים אדומים באביב.
לעיתים נדירות אפשר למצוא בטבע צמחים חריגים בהם הפרחים בצבע כתום עד צהוב. בטבע הפרחים רק עם דור אחד של עלי כותרת והרבה דורים של אבקנים.
הנורית בוייתה כבר לפני מאות שנים בדרום אירופה. במהלך הביות הגננים בחרו לריבוי צמחים חריגים (מוטציות) בהם הפרחים מרובי עלי-כותרת וגם צמחים בהם הפרחים בצבעים חדשים ושונים. את התוצאה אנו רואים היום בנורית התרבותית בה הפרח מלא בדורים רבים של עלי כותרת הנותן מופע דמוי פרח של ורד.
במהלך מאות שנות הביות, נמצאו ובודדו בנורית מוטציות שנתנו צבעים חדשים שאינם מצויים באוכלוסיות הבר. כיום מגוון הצבעים כולל את האדום, גווני צהוב וכתום, לבן, גווני ורוד, ובשנים האחרונות גם גווני סגול ואדום-חום.
הנורית הינה צמח גיאופיט בו אבר האגירה הינו ציצת שורשים מעובים ויבשים בקיץ. ציצת שורשים זו, הנקראת "פקעת" ע"י המגדלים, היא המוצר המשווק לצרכנים. הריבוי של הנורית התרבותית מבוסס על זרעים הנזרעים בשדה פתוח בסתיו (אוקטובר-נובמבר) והצמחים מתפתחים לאט במהלך חודשי החורף. באביב (סוף מרץ-תחילת מאי) הצמחים פורחים במרבדי צבעים מרהיבים ובחודש יוני הם נכנסים לתרדמה כאשר הנוף מתיבש וניצני ההתחדשות נישאים ע"י הפקעת לשנה הבאה. בחודש יוני נאספות הפקעות ע"י קומביין המפריד את הפקעות מרגבי הקרקע והעפר בעזרת זרם חזק של אוויר. לאחר האסיף, הפקעות נשטפות, עוברות יבוש ונארזות לשיווק.
בישראל החלו לייצר ולייצא פקעות של נוריות כבר בשנות השישים של המאה ה-20. במחצית שנות ה-80 פיתח צוות המחקר שלנו את קבוצת זני "אביב" של נוריות לגינון וקטיף, ב-7 צבעים נפרדים וגם בתערובת צבעים מרהיבה שנקראה "אביב-ריינבאו". במחצית שנות ה-90 פיתחנו קבוצה חדשה של זנים שנקראה "תומר" (על שם תימורים), גם היא בשלל צבעים (נפרדים או בתערובת מיוחדת) והתאמה מיוחדת לעציצים פורחים ולגינון נמוך-קומה.
עד לתחילת שנות ה-90 היקף הייצור והיצוא היה כ-7-3 מיליון פקעות לשנה והחל ממחצית שנות ה-90 היצוא בהקף של 30-25 מיליון פקעות לשנה, הדורש מאות דונמים של שטחי משתלות. המשתלות בעת הפריחה מושכות תשומת לב עוברי אורח אל מרבדי הצבע ויוצרות פקקי תנועה של תיירות פנים. צלמים חובבים ומקצועיים עטים על מרבדי הצבע וכמעט מידי יום רואים בהם חתנים וכלות הבאים להנציח את עצמם ויום חגם בשדות הפרחים.
זרם הסקרנים והתיירים מהווה מטרד למגדלי הנוריות. המבקרים בשדות אינם נזהרים ורומסים צמחים, פוגעים בציוד ההשקיה וגם (למרות האיסור והשלטים) קוטפים פרחים ועוקרים צמחים. במושב תימורים (דרומית לצומת קסטינה) גידלו במשך עשרות שנים משתלות נוריות בשדות שבצידי הכביש לבאר שבע. זרם התיירים מידי שנה בעת הפריחה, יחד עם פקקי התנועה, הנזקים, ולצערנו גם תאונות דרכים בעבר, הביאו את המגדלים להציב שמירה ולגדר חלק מהשטחים למניעת נזקים. זה לא עצר את הסקרנים. לפני כעשר שנים, החליט אלי שילוני ממושב תימורים לנסות להפוך את הקללה לברכה. השדות גודרו, הוצב ביתן בכניסה להם, ולכל המעוניין בקטיף עצמי של פרחים (בחלק המגודר לכך) ניתנה מקטפה וחופש לקטוף פרחים כאוות נפשו, כאשר התשלום מבוצע ביציאה משטח הפריחה. לא גבו תשלום עבור ביקור בשטח ללא קטיף פרחים ו/או צילום. טעו בגדול אלו שחשבו שעם ישראל לא יהיה מוכן לשלם עבור התענוג לקטוף פרחי נוריות. העסקים פרחו וזרם התיירים רק גבר, כאשר משפחות שלמות באו לשטחי הפריחה עם הילדים, להצטלם ולקטוף זר פרחים. כיום מושב תימורים אינו עוסק בגידול נוריות והחליפו אותו בכך קבוצת חקלאים ממושב באר-טוביה (חברת א.ג.א.מ.).
ההצלחה הביאה לכך שהוקצו ע"י יזמים שונים, במיוחד שטחי גידול של נוריות למטרות תיירות-פנים זו. השנה יש לכך חלקות שדה שיפרחו בסביבות חג הפסח באתרים שונים בארץ והציבור מוזמן לחוות משהו חדש/ישן בחיק הטבע. למיטב ידיעתי, חלקות פורחות אפשר יהיה למצוא במקומות הבאים (ואחרים):
בכניסה לישוב קדמה, כ-5 ק"מ דרומית לצומת קסטינה, משמאל לכביש לבאר-שבע.
בצומת שליד קיבוץ יד-מרדכי, דרומית לאשקלון.
באיזור מושב עין-הבשור שבנגב המערבי.
במרכז: צמוד לקיבוץ שפיים, בצידו הדרומי במקביל לכביש המהיר ת"א-חיפה.
בצפון: בכניסה למושב בית-לחם-הגלילית (ליד טבעון).
להמשך קריאה על טיפים לאוהבי הרקפות