הדס מצוי (Myrtus communis L.) הוא שיח חורש ירוק עד, הפורח בלבן, בעל תפוצה נרחבת באזור הים התיכון ואף מחוצה לו. בארץ ניתן למצוא את שיחי ההדס גדלים בר כאיים ירוקים צפופים במזרח הגליל העליון, בנחלי רמת הגולן ובפאתי החרמון.
כתב: אליעזר גולדשמיט
ההדס נזכר במקרא פעמים מספר, יחד עם עצי החורש ארז, ברוש, שיטה, עץ שמן (ישעיהו מ"א, 19; נ"ה, 13). ההדס היה נפוץ מאד בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, כפי שמוכח ע"י אזכוריו הרבים בספרות חז"ל. ההדס זכה למעמד מיוחד גם בתרבויות היוונים והרומאים; באירופה נהגו במשך מאות שנים לקלוע את עלי ההדס בעטרות הכלות. הדס הפך מזה זמן רב לצמח תרבות; מגדלים אותו לנוי בכל ארצות המערב ומפיקים מעליו שמן אתרי לבושם ולרפואה. חידת ההדס המשולש המחפש בדים משולשים בשיחי ההדס הגדלים בר בנחלי הגליל והגולן ימצא שהם מועטים ביותר.
מרבית הבדים קצרים מן הדרוש והם 'שוטים', כלומר העלים אינם מופיעים שלושה, שלושה בקן כנדרש. העברת ההדס לגידול בתרבות המריצה את המגדלים לחפש זנים רבי משולשים ודרכים אגרוטכניות לעידוד הופעת המשולשים. מפי זקני התימנים נמסר שיש לשרוף את שיחי ההדס בחודש אדר, סמוך לימי הפורים, וע"י כך לקבל בדים ארוכים ומשולשים. מזה ניתן להסיק שהקטנת מספר הענפים, אותה ניתן להשיג ע"י גיזום, היא שמביאה להופעת בדים ארוכים ומשולשים.
עדין הייתה זו חידה, כיצד מעודדים השריפה או הגיזום את הופעת המשולשים?
נושא זה עמד במרכז עבודת הדוקטור של צבי אורלן, איש כפר חסידים, והותיק שבמגדלי ההדסים. לפני שנציע פתרון לחידה, נתוודע למושג המדעי 'פילוטקסיס'. פילוטקסיס הוא סדר הופעת העלים סביב הגבעול, הנקבע בקודקוד הצמיחה, בסדר מתימטי האופייני לכל מין ומין. ישנם מינים, דוגמת הזית, בהם מופיעים העלים בסידור נגדי; שנים, שנים וכל זוג עלים מוסט בזוית של ◦90 לעומת קודמו. וישנם מינים, דוגמת הרדוף הנחלים, בהם מופיעים העלים שלושה, שלושה בכל דור. וישנם סידורים חלזוניים, וגם להם בסיס מתימטי, דוגמת מרבית מיני ההדרים, בהם מופיע כל עלה אחר 3/8 של היקף הענף.
ובכן, מה שאנו מחפשים הוא ענפי הדס בעלי פילוטקסיס של שלשה, הוא שאנו מכנים 'הדס משולש'. בבדיקה ראשונה, שטחית, מצאנו בשיחי הדס לכאורה שלושה סוגי פילוטקסיס, 'נגדי', 'שוטה', 'משולש'.
אולם, בהסתכלות מעמיקה יותר מצאנו שבעצם כל אחד מענפי ההדס מתחיל את התפתחותו כ- 'נגדי', הופך אח"כ ל-'שוטה', ומתמיין ולבסוף ל-'משולש'. ממצא זה הוביל לפתרון החידה. מסתבר שרק ענפים ארוכים יכולים לעבור את שלבי ההתמיינות של 'נגדי' ו-'שוטה' ולהגיע לשלב ה-'משולש'.
גיזום חריף מקטין את מספר הענפים הפורצים ומאפשר למספר המוקטן של הענפים להתארך וליהפך בחלקם העליון למשולשים. בהשוואה נסיונית בין שריפה לגיזום התברר ששריפה יעילה אפילו יותר מאשר גיזום. מס' הענפים הפורצים אחרי שריפה קטן יותר והם מגיחים סמוך לפני הקרקע ומגיעים לאורך רב, מה שמאפשר להם לפתח ענף משולש ארוך מאד. כמוכן התברר, שהגיזום או השריפה צריכים להתבצע לא יאוחר מראשית האביב, כדי לתת לשיחי ההדס תקופת צימוח ארוכה שתאפשר להם להתארך ולהשתלש. גיזום בתאריך מאוחר יותר אינו מותיר די זמן לקבלת ענפים ארוכים. הענפים אינם מגיעים לשלב השילוש או שהקטע המשולש קצר מידי ויבול המשולשים יורד.
להמשך קריאה על גרויליאה