סוקולנטים למתקדמים (חלק ב')

עליית מדרגה נוספת בעולם הסוקולנטים,  בה נמשיך ונבחן כמה מינים של סוקולנטים שכיחים פחות ונדון בסוגיות הקשורות בגידולם

כתבה וצילמה: נורית חרמון 

הסוג נִצחָה ובמיוחד נִצחָה  X'סַאנבֶּרְסְט' (Aeonium x 'Sunburst')

הסוג נצחה ממשפחת הטבוריתיים Crassulaceae)), שמוצאו ממדגסקר, מוכר לרבים כקבוצת צמחים קלים לגידול ואף חסונים וההוכחה החותכת היא שכיחותם בבתי עלמין, שבהם אין מקום לצמחים מפונקים. באופן כללי, זוהי אמירה נכונה אך היא תובעת הסתייגות. מיני הנצחה וגם זני המכלוא השונים גדלים בעונת החורף ופורחים באביב. לאורך תקופה זו הצמחים יפים וחלקם אף מרשימים, במיוחד מכלואים כמו 'שוורצקופף', 'פולדארק', ו'סאנברסט'. עם זאת, מוטב לדעת מראש כי הם אינם שומרים על אותו מופע בקיץ. בעונה החמה מתכווצות שושנות העלים ונסגרות והצמח נראה עצוב למדי. למעשה, בקיץ נתון הצמח בתרדמה וכדאי להשקותו במשורה ובמרווחים גדולים. מומלץ לשתול לידו צמח אשר יהיה רענן ויפה דווקא בעונת הקיץ ויהווה פיצוי על המראה הקיצי המאכזב.

הזן 'סאנברסט', שקשה לעמוד בפניו, הוא סיפור קשה יותר מהאחרים כי השקיה סדירה גם בקיץ עלולה להיות ממש קטלנית עבורו. כמו כן, הריבוי הווגטטיבי שלו איטי. זו אולי הסיבה שלא תמצאו אותו כמעט במשתלות. אם הוא שתול במיכל החשוף לשמש חורף ישירה כל היום, מוטב להעביר אותו למקום מוצל למחצה וקריר יותר. בחורף הבא אפשר להחזירו לחיק השמש הישירה ואז יגמול בשושנות עלים פתוחות לרווחה ומפוספסות. לחלופין, אפשר לגדל אותו גם בקיץ בהצללה חלקית. בין השורות בוודאי נרמזתם כאן, שמוטב לשתול זן זה במיכל ולא בקרקע.

הקשיים של ה'סאנברסט' בארץ מעלים לפני השטח בעיה אמיתית הקשורה באמינות הידע הזמין לנו על סוקולנטים. לצערי, לא מצאתי בספרות הכתובה או האלקטרונית הערות כלשהן הנוגעות להיותו של זן זה מפונק במיוחד. בקליפורניה, שלכאורה אקלימה הוא ים-תיכוני ואמור להיות דומה לשלנו, הצמח מומלץ בפה מלא ונחשב למכלוא מוצלח מאוד. במלים אחרות, ידע מחו"ל וגם ממקורות מהימנים, אינו תמיד מדויק ומתאים לתנאי הארץ ואין תחליף להחלפת מידע בין גננים או חובבי סוקולנטים מקומיים בנוגע להתנהגות הצמחים.

הסוג אַבוֹנְיָה ובמיוחד אבוניה מחומשת (Avonia quinaria ssp. Alstonii)

ייתכן שתיתקלו באבוניה מחומשת במשתלות סוקולנטים נבחרות או ביריד של סוקולנטים מיוחדים ובמבט ראשון היא לא תיחרת בזכרונכם כי היא זעירה, מוזרה ונחבאת אל הכלים. אבל אם תתעכבו לידה, או ישחק לכם המזל ותתקלו בה בעונת הפריחה, קשה להאמין שלא תבחינו שלפניכם צמח מיוחד ואחֵר. אבוניה מחומשת היא צמח קָאודֶקְס, כלומר לצמח, שמוצאו מדרום אפריקה, איבר בשרני דמוי-גזע. הקאודקס בראשית ימיו קבור מתחת לפני הקרקע ורק אחרי שנים לא מעטות הוא מתעבה. חשיפת הקאודקס לאוויר העולם פירושה שהוא יפסיק את גידולו ולכן המגדל מחכה (שנים) עד לרגע המתאים ואף גובה מחיר בהתאם. די לה לאבוניה המחומשת בעציץ קטן ושטוח. קטן – מפני שקצב הגידול שלה איטי ביותר. שטוח – מפני ששורשיה שטחיים.

אחד המאפיינים המובהקים של הסוג אבוניה הוא מבנה הגבעולים. אלה מכוסים עלי לוואי דמויי קשקשים צפופים שמתחת להם מסתתרים העלים הירוקים. האבוניה המחומשת היא כה זעירה והקשקשים כל כך הדוקים לגבעול עד שקשה להבחין במבנה המשונה הזה. הפריחה לבנה וגדולה יחסית לגודל הצמח.

בכתבה הקודמת כבר צוין שיש להיזהר מהשקיית הליתופסים בתקופה שבה הם מחליפים עלים. האבוניה מהווה דוגמה לקבוצה נוספת של סוקולנטים, אשר אין להשקותם כלל בעונת התרדמה ועל כך נרחיב את הדיבור בעת שנדון בצמח הבא. כאן נציין רק שדווקא האבוניה הקטנה והמוזרה הזאת, הדומה בצלליתה לפטרייה עבת-גזע, לא זו בלבד שהיא שמחה לקבל השקיה במשך הקיץ (השקיה דו-שבועית או שבועית ולא יותר) אלא היא גם נהנית מדישון בדשן מורכב שבו רכיב האשלגן גבוה משני הרכיבים האחרים (בכל דשן מורכב יש שלושה רכיבים עיקריים: חנקן - N, זרחן-P  ואשלגן - K).

סֱטַפֶּלִיים ((Stapeliads ובמיוחד אוֹרְבֵּאָה צהובה זן וַאגָה (Orbea lutea var. vaga)

כפי שנרמז כבר קודם, ישנם סוקולנטים בעציצים שאין להשקות אותם כלל בעונת התרדמה שבה הגידול שלהם נעצר, או להסתפק בהשקיות בודדות ומדודות מאוד בעונה זו. עם קבוצה זו נמנים בין השאר 14 מיני אבוניה שונים ורוב חברי הקבוצה הנקראת סטַפֶּלִיים(Stapeliads) . הסוגים המוכרים יותר בקבוצה זו הם סטפליה ((Stapelia, הוּאֶרנִיָה (Huernia) ואוֹרְבֵּאָה ((Orbea. נזכיר גם את ההוּדְיָה ((Hoodia המפורסמת ואת הסוג אֶצְבּוֹע (Caralluma) שנציג אחד ממנו גדל בארץ בטבע (אצבוע ים-המלח sinaica  .(Caralluma

מה מאפיין את הסטפליים? מלבד פרחים כוכבניים צבעוניים מאוד ומבריקים (לעתים הם נראים ממש כעשויים מפלסטיק) ורעילות גבוהה, רובם הם בעלי גבעולים בשרניים, חסרי עלים גלויים לעין, הנראים כ"אצבעות" עם חתך רוחב מרובע , משושה ואף יותר. עד לאחרונה הם השתייכו למשפחת האסקלפיים אך לא מזמן "נבלעו" במשפחת ההרדופיים בעקבות ממצאים בוטניים עדכניים.

מרכזי התפוצה של הסטפליים הם אפריקה ואחריה - חצי האי ערב, האי סוקוטרה, אפגניסטן והודו. מין אחד ויחיד גדל בדרום חצי-האי האיברי – אצבוע אירופי Caralluma europea)). מכאן אפשר ללמוד שהסטפליים הם צמחים שוחרי אקלים חם ויבש ואכן עונת הגידול שלהם היא העונה החמה. עובדה זו מקלה על גידולם בארץ, אבל גורמת לא מעט כאב ראש למגדל החובב. יש להגן עליהם מפני הגשמים בחורף ואסור להשקותם ודרישה זו אינה פשוטה לביצוע - היא דורשת משמעת ברזל מצד המגדל, הנוטה ל"רחם" על הצמחים "המסכנים" ולהתפתות להשקותם. אם בקיץ טוב ונעים לסטפליים בחוץ, בשמש ישירה או תחת רשת הצללה של 30%, בחורף ייתכן שיהיה צורך להעבירם למקום אחר. העברה כזו איננה רצויה בדרך כלל, אולם אם בלעדיה יספוג הצמח כמויות גדולות של גשם, הכרחי לבצע זאת.

גם אורבאה צהובה זן ואגה (שהוא זן מן הטבע) זקוקה לשמירה על יובש מוחלט בחורף ולהשקיה סדירה בקיץ ואלה מבטיחים מופע של פריחה מרהיב. שם הזן 'ואגה', שפירושו מטייל או נודד, מציין את הנטייה שלה להתפשט (בטבע) או להשתפל מעבר לעציץ (בתרבות). גידלתי אורבאה מזן זה כמה שנים וכיוון שלא דאגתי לה לתנאים מיטביים, היא לא פרחה כראוי. לאחר שננזפתי על ידי מומחה גדול ממני ונצטוויתי לחדול לחלוטין מלהשקות אותה בחורף אך לחשוף אותה לשמש קיץ  ישירה – המטמורפוזה היתה מדהימה. הצמח גדל והתעבה ועוד באותו קיץ פרח בטירוף. הוא הוציא צברי ניצנים תְפוחים ומקסימים ואלה הפכו לפרחים בצבע סגול כהה, שחסרונם היחיד הוא ריח הפגרים שנודף מהם – ריח שנועד למשוך זבובים מאביקים (תכונה אופיינית למינים רבים של הסטפליים). עם זאת, ההצלחה היתה פיצוי הולם.

המעבר בין תקופת היובש המוחלט לבין תקופת ההשקיה מעלה קושי נוסף – כיצד נדע שאנו אמורים להתחיל להשקות את הצמח. הצמח מאותת לנו בדרכים שונות - יש צמחים הממהרים להוציא מקרבם ניצני פריחה קטנטנים, יש המראים סימני לבלוב של עלים או התארכות של גבעול. אם אין סימן מובהק, מחכים להתחממות כללית ללא לילות קרים.

קרסולה x 'מוֹרגַנְז בּיוּטִי' (Crassula x 'Morgan's Beauty')

בכתבה הראשונה בסדרה הזכרנו את הסוג קרסולה ממשפחת הטבוריתיים. רבים מן המינים בסוג זה אינם מפונקים ויכולים לספוג טיפול פחות קפדני אך כרגיל בעולם הצומח, אין כלל בלי יוצאים מן הכלל. גם בין מיני הקרסולה יש כאלה הדורשים טיפול מאוד מדויק שבלעדיו אנו עלולים לאבד את הצמח. כזה הוא הזן 'מורגנז ביוטי', שנוצר על ידי הכלאה בין קרסולה חובקת זן מַגָלִי (C. perfoliata (var. falcata וקרסולת החיעדיים (Crassula mesembryanthemopsis).

קשה להאמין שיש מישהו שרואה את המכלוא הזה ולא מתפעל. המבנה של הצמח, המרקם של העלים האפורים, המעוגלים והחלקים, הצפיפות שלהם, התנועה שבהם ומעל לכל - הפריחה שצבעה ורוד עז וכולה תפרחות כדוריות של פרחים זעירים ביותר. הפריחה חלה בסוף החורף והיא מתגמלת היטב את כל מי שטרח לטפל בהתאם לכללים. גם בצבע וגם  בריח.

אף על פי שהוריו של הזן התרבותי הזה הם צמחים חסונים ולא מפונקים, הרי שה'מורגנז ביוטי' לא יסבול טיפול רשלני. רק בחורף משקים את הצמח ומאפשרים לו ליהנות משמש ישירה ועם עליית הטמפרטורות בתחילת הקיץ מפסיקים את ההשקיה. בקיץ כדאי גם לדאוג שהצמח יימצא בהצללה חלקית. הוראות גידול אלה הם הוכחה נוספת עד כמה חשוב להכיר כל סוקולנט ולא לכַנֵס את כולם תחת כותרת כללית אחת כאילו היו מקשה אחת.

הסוג ממילריה ובמיוחד ממילריה צמרירית (Mammillaria lenta)

הסוג ממילריה שייך למשפחת הצבריים (Cactaceae) ומונה כ-306 מינים שונים. השם ממילריה מקורו ב-mammilla שפירושו פטמה והוא מתייחס לגבשושית דמויית פטמה הנושאת את הכריות השעירות שמתוכן יוצאים הקוצים. מוצאם של רוב המינים הוא ממקסיקו אך יש גם כאלה שמוצאם מדרום-מערב ארה"ב, מהאיים הקריביים, ממרכז אמריקה וכמה מינים מקורם בצפון אמריקה הדרומית. כיאה לסוג מרובה מינים, אלה גדלים בבתי גידול שונים, מחוף הים ועד להרים בגובה רב.

זהו אחד הסוגים הפופולריים והקלים לגידול, אך יש גם ממילריות הדורשות טיפול קפדני יותר. הממילריה הצמרירית, כפי ששמעתי מפי שמוליק מתיתיהו, מגדל הסוקולנטים הוותיק וראש החוג לחובבי קקטוסים וסוקולנטים, יכולה לשרוד בשעת הצורך חודשים ארוכים (גם בקיץ) ללא השקיה בכלל! גם אם אין הכרח להצמיא אותה זמן כה רב, ברור שאין זה צמח שיסבול ניקוז לקוי או השקיית יתר. ברבות הזמן היא מתפצלת לכמה "כדורים" ומלמעלה נראית אז כמו שריון של צב המחולק לסגמנטים. הצמח מכוסה כולו ברשת קוצים לבנים המזכירה במבט מלמעלה מבנה של קן ציפור והיא מגנה על הצמח. מתוכה גם עולה באביב כתר פרחים בוורוד רך עם פסים בוורוד כהה. כתר פרחים זה הוא אחד מסימני ההיכר של רבים ממיני הממילריה (אך לא של כולם) והוא גדל במעגל מדויק סביב קודקוד הצמח. ליתר דיוק, הפרחים גדלים מתוך רקמה הנוצרת בעונה הקודמת לפריחה. אם הצמח אינו גדל בעונת הגידול משום מה, ולא נוצרה רקמה כזו, הוא לא יצמיח פרחים בשנה הבאה. זה, כנראה, בדיוק מה שקרה לממילריה הצמרירית שלי. עכשיו, משחילצתי אותה מהעציץ שבו היתה דחוסה ולחוצה כמה שנים, אולי היא תגמול לי בשנה הבאה בכתר פרחים.

 להמשך קריאה על סוקולנטים למתחילים