שביל ישראל לאופניים

לא רק לאוהבי הצעידות יש אפשרות לחצות את הארץ בשביל ישראל - כעת גם לרוכבים הנועזים

כתבו – טל וארז לוטן , לוטן אדריכלות ונוף

עד לפני מעט יותר מעשור, רכיבת אופני שטח במדינת ישראל, הייתה במקרים רבים עבירה על החוק. בישראל כמעט לא הוכשרו שבילי אופניים, ורוכבי אופניים שרכבו בניגוד לחוק בשטחי שמורות טבע קיבלו דוחות מפקחים. גופים ירוקים ממש ניהלו מלחמה ברוכבי שטח: הרכיבה על אופניים בטבע נתפסה כהרס של שטח טבעי ולממסד קשה היה לקבל את הרעיון של בניית שבילי אופניים בשמורות. בסופו של דבר, עם צמיחת ענף רכיבת השטח שצבר יותר ויותר מעריצים, התבססה ההבנה שעדיף לייעד שטח מוסכם ולנתב אליו את הרוכבים וע"י כך לשמור על יתר הסביבה בתולית ובלתי מופרת. קהל הרוכבים קיבל את ההכרה המתבקשת כאוכלוסיית יעד תיירותית.
בשנת 2006, החל תכנון פרוייקט שביל ישראל לאופניים (פרוייקט הנמשך גם כיום). הפרוייקט מובל ע"י רשות הטבע והגנים בשיתוף משרדי ממשלה רבים: משרד התיירות, החברה הממשלתית לתיירות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, קק"ל ועוד.
השביל, באורך של כ-1200 ק"מ, מתוכנן לחצות את ישראל לאורכה, מהנקודה הצפונית והגבוהה ביותר בישראל, החרמון, דרך המקום הנמוך ביותר בעולם, ים המלח, ועד לנקודה הדרומית ביותר, אילת. הוא יעבור דרך תבניות נוף מגוונות, אתרי מורשת, בהם אתרים קדושים לשלוש הדתות, נתיבי שיירות עתיקים ותופעות טבע ייחודיות.

 
תוך מספר ימי רכיבה ניתן יהיה לעבור משלג בחרמון - למדבר בדרום. השביל מתוכנן כך שיתאים למכנה משותף רחב של רוכבים באוריינטציה תיירותית (תיירות פנים ותיירות חוץ) המחפשים דרך מרתקת נוספת לחוות את נופי הארץ.

מבחינה תיירותית, לישראל קיים יתרון יחסי עצום על פני אירופה הסמוכה: בעונת החורף, בזמן שאירופה קפואה ומושלגת, מזג האוויר בחלקה הדרומי של מדינת ישראל אידיאלי לטיולים.
השביל, מחולק לכ- 35 מקטעים, המתוכננים כך שהרכיבה בכל אחד מהם תיארך סביב 6–8 שעות. הרכיבה מתחילה ומסתיימת במקום שבו ניתן למצוא שירותי לינה ומים. אורכו של מקטע יומי הוא עד כ- 40 קילומטר (רוכבים חזקים יכולים לעיתים לחבר שני מקטעים ליום רכיבה אחד) וזאת בכדי לתת לרוכב זמן להיכנס לאתרים השונים שלאורך השביל וגם לטייל קצת בסביבה שבה הוא עובר.
תוואי השביל נבחר לאחר שקלול יתרונות נופיים, מורכבות ביצוע, קלות והנאה ברכיבה ובתיאום ואישור גורמים שונים (צה"ל, רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות וכדו'). בתכנון השביל ניתנה העדפה לשבילי "סינגל" (שביל רכיבה צר המתאים ברוחבו למעבר רוכב אחד בלבד) על פני שימוש ב"דאבל" (דרך רכב 4X4) משיקולי הנאה ובטיחות ברכיבה. השביל לא יכול היה לאמץ את התוואי הקיים של שביל ישראל הרגלי, מהסיבה הפשוטה ששיפועים שניתנים לגישור ברגל לא מתאימים לרכיבה על אופניים. הגישור על הפרשי הגבהים נעשה באמצעות שיפועים מתונים ובניית סלאלומים זורמים ונוחים.

מתוך 1200 הקילומטר של השביל, עד היום (קיץ 2018) בוצעו כ- 300 ק"מ, בחלקו הדרומי של השביל, המאפשרים 8 ימי רכיבה רצופהים בנופי מדבר מרהיבים, ממצפה רמון - עד אילת.
משרדנו, לוטן אדריכלות ונוף אחראי על תכנון חלקו הדרומי של שביל ישראל, הכולל את 300 הק"מ שבוצעו עד כה. תכנון פרויקט בקנה מידה כה רחב שונה מתכנון רגיל. במקרה זה, בחירת מיקומו של הפרוייקט הוא חלק משמעותי מאד מהעבודה: מדובר במאות קילומטרים פוטנציאליים שיש לבדוק אם נכון יהיה להעביר בהם את השביל. מאות הקילומטרים נסרקים במפות, תצ"אות, ברגל, באופניים, ברכב, ולאחרונה, גם ברחפן.
בסריקות השטח במרחבי המדבר תמיד משמח אותנו לגלות "נאקבים" - שבילי גמלים עתיקים. הנאקבים, מעידים על חוכמת מובילי הגמלים, היודעים לפלס את את דרכם בתוואי הנוח ביותר. דרישות אופני ההרים של היום דומות מאד לאלו של הגמל של פעם ונאקבים רבים שבעבר שימשו שיירות גמלים קדומות, משומרים ומשוקמים במסגרת עבודות בניית השביל והופכים לשבילי אופניים אידיאליים, המובילים את הרוכב ברכיבה נוחה וזורמת דרך נופי המדבר הקסומים.
בדומה לפרוייקטים סטנדרטיים, בניית שביל ישראל לאופניים מתבצעת ע"י הוצאתו למכרז קבלנים. לפרוייקט הוכנו תוכניות ופרטים מיוחדים - ביניהם פרטי שריון שביל באבן, פרטי בנייה יבשה של טראסות, פרטי פניות, שילוט, חציית ערוצי ניקוז ועוד. עבודת הבנייה של השביל מתבצעות בתפעול מורכב עם הגבלות על אפשרויות כניסת רכב, ואיסור על הפעלת כלים כבדים בשמורות טבע. חלק ממקטעי השביל מרוחקים עשרות ק"מ מיישובים ובזמן בנייתם, בוני השביל בנו גם מאהל זמני , ללינה בשטח.

בדומה לשבילים קדומים, גם שבילי האופניים במדבר בנויים אבן ואדמה - חומר בר קיימא, זמין, זול, משתלב בסביבה ובעל דרישות תחזוקה מינימליות. בניית השביל בחומרים מקומיים, ללא חומרים מובאים כמו בטון ואספלט, שומרת על המראה הטבעי והמקומי ודומה במקרים רבים לשבילים ולטרסות האבן העתיקות שלידן עובר השביל. העבודה הידנית ממזערת את הפרת הסביבה, והשטח משתקם לאחר סיום העבודות באופן מהיר. עד כדי כך, שבאחד הסיורים עם רשות העתיקות נתבקשו המבצעים להטמין בשביל קצת שאריות פלסטיק מודרני, כדי שארכאולוגים בעתיד ישימו לב שמדובר במבנה חדש מתקופתנו ולא עתיק יותר.

   
בבנייה, מעורבת הרבה מאד עבודת כפיים והרבה מאד מסירות.

מקטעים רבים של השביל עוברים בתוואי של נחלים מדבריים. מיקומו של שביל בתוואי נחל אכזב חייב להיעשות תוך הבנת התוצאות של שיטפון חורף: גם אם נתיב התנועה הנוח לכאורה הוא בתוואי הנחל, לא ניתן להעביר שביל בתוואי של נחל שבכל חורף משנה את המורפולוגיה שלו: חול אבנים ושילוט עלולים בכל שנה לשנות את מיקומם, וצריך למקם את השביל צריך להתמקם בגדות הנחל ולא בקרקעיתו .
מחשבה רבה הוקדשה לאופן השילוט של השביל (מעצבים - סטודיו אבידני). בסופו של דבר נבחרה "חלופת הטיפה" : השילוט מיושם בריסוס על אבן בשטח דרך שבלונה, כיוון החץ בשלט נקבע בשטח, מה שמונע טעויות של כיוון, והעיקר, היישום פשוט מאד, אינו מחייב הכנסת כלים כבדים לשטח - יש צורך רק ברוכב, שבלונה ובקבוק צבע. תחזוקת השילוט אף היא פשוטה ובמידת הצורך ניתן לרסס על השלט שכבה שנייה. שיטת הטיפה אומצה בהתלהבות ע"י גופים נוספים ובעקבות שביל ישראל משולטים כיום באותה השיטה שבילי אופניים רבים בארץ.

 
שביל ישראל לאופניים חרט על דגלו את שיתופן של קהילות מקומיות ורוכבי אופניים, וחלק ממקטעי השביל נבנו באירועים רבי משתתפים בניית שביל בהדרכת מובילי הפרויקט ובסיועם העליז של מתנדבים, מעדרים, מגרפות, טוריות, דליים ומריצות. עם התקדמות בניית השביל ממשיכים גם אירועי ההתנדבות, והם מתפרסמים בדף השביל בפייסבוק .

להמשך קריאה על תמ"א 1