תת מודע והשפעתו בתכנון גנים

כתבה: רונית זקס - הנדסאית אדריכלות נוף. גני רמת הנדיב

בדומה לפגישה ראשונה עם אנשים, כך גם בכניסה לבית או לגן, מתקבל רושם כללי שאחראי לתחושות שעולות לאחריו. זהו אותו שבריר שנייה בו מפציעה תובנה המתבטאת בהרגשה חיובית (או פחות חיובית) לגבי החלל שאליו נכנסים. מעטים עוצרים ברגע זה, מסתכלים במבט בלתי ממוקד (מאוד קל אם מסירים את משקפי המולטי-פוקל), נושמים עמוק וסופגים את האווירה. השהות ברגע הזה, בתחושת הפלא שמעבר למילים, היא הרבה מעבר למראה הוויזואלי גרידא, אם כי היא כוללת אותו אבל לא מוגבלת רק אליו.

בהרף עין עולה מכלול חושים כגון: ריח, שמיעה, חום, קור, רעננות, אור או תנועה. השורות הבאות ינסו לתפוס את הרגע, ומה שמחולל את התחושות למטייל בשבילי הגנים.

אור והיפוכו
תפקידה של התאורה בעיצוב הוא מכריע, ונחשב לאלמנט שבכוחו לחולל שינוי עצום באווירה. ברור כשמש, שקרני אור המסתננות דרך בדי העצים או קרניים ישירות על משטח צומח ודומם, מפעילות תחושות אחרות לגמרי אצל המבקר, ואלו משתנות בין שעות היום ובעונות השנה.

בגני הזכרון, תוכננו מלכתחילה אזורים הפוכים בתחושותיהם: פתוחים לשמים, לעננים ולשמש, ואזורים הנתונים תחת צל עצים ירוקי-עד. בחופה של נוף עצי סיסם הודי המקדמת את הנכנסים לגנים, טמון יסוד נוסף והוא תחושת ההתכנסות. עלעליו העגולים של העץ עוטפים בעדינות את המבקר ומסוככים עליו בקיץ, ולאחר נשירת העלים בחורף נפתחת הכניסה עד לשמים.

צבע ומישוש דרך הריצוף

אחרי שהסתכלתם על השמים ממעל, תנו את הדעת על הריצוף למטה. ליתר דיוק על הצבע והמרקם של השבילים בגן: למשל, בכניסה המשנית לגן, מסב תשומת הלב להסתעפות הדרכים ריצוף המפעיל את חוש השמיעה והמשוש דרך סוליית הנעל, בעזרת שכבה של אבנים קטנטנות בגודל של 8 מ"מ. דוגמה אחרת ניתן למצוא במפגש בין שלושה שבילים, מצפון למערת הקבר של הברון רוטשילד ורעייתו. שלושה עצי חרוב ותיקים ואדירי מידות מצלים על צומת הדרכים. חדי העין ישימו לב שצבע האבן המשתלבת הופך בהדרגה מאדום באזור השמש לאפור כהה בצל העצים, ושוב בהדרגתיות חוזר להיות אדום בהתאם למידת אור החמה. הסיבה הנסתרת היא שהריצוף הכהה מעמיק את תחושת הקרירות בימי הקיץ הבוערים. 

חלונות פנימה
בניגוד לתרבות ה"מייד, כאן ועכשיו" של קצב החיים המודרני, הגילוי ההדרגתי של רבדי הגן מוסיף לתחושת הקסם של המקום. נקודות מבט רחוקות נפתחות אל תוך חלל הגן, ומזמינות את המבקר להגיע אל מוקדי עניין נוספים באמצעות שבילים משניים. שתילה של שיחים נמוכים החוזרים על עצמם בגובה משתנה, מאפשרת כיסוי וגילוי נקודות מבט ארוכות אל חלקי הגן הרחוקים. למשל: פריחת האירוסים בעונתם מעבר למשוכת הרוזמרין, מזמינה את המטייל לחפש את הפניה מהשביל המרכזי שתוביל אותו אל המשעול הנסתר לגן ייחודי זה.
בדומה לכך, המטייל בשביל אחד, יכול לראות מבקרים אחרים מבעד לשיחים בשביל מתפתל אחר. הרצון והסקרנות לראות מה נמצא מעבר, הסיפוק שבגילוי משהוא חדש, האם המובילים את המבקר מבלי להובילו.

המים והרוח
למים, סמל החיים, עוצמה אדירה והשפעה מבורכת על תחושות השקט והרוגע. הם נוגעים בכל החושים: מעוררים בטיפות המזרקה בגן הוורדים, זורמים ללא הפסקה בגן המפלים ומשמשים כמצפן בגן הריחות, לעיוורים בכניסה לגן זה. בגן הדקלים, נוכחותם של המים נרמזת בעזרת הרוח המרפרפת על כפות הדקל, ובעזרת מעט דמיון ניתן לשמוע גם שם מים. דבר אחד בטוח: את הרוח השקופה, ניתן לראות בריחופה על העלים, לשמוע ולחוש אותה.

גנים בוטניים מציגים צמחיה מגוונת מרחבי העולם. המיקוד של גני רמת הנדיב הוא להוות אי של שקט ושלווה, ועם זאת לעורר את החושים ומה שמעבר להם. עכשיו גם אתם יודעים איך.

 להמשך קריאה אודות אורחים רצויים בגני רמת הנדיב