אדריכלות ואדריכלות נוף שלמה אהרונסון אדריכלים*
בית רשות העתיקות נבנה כבית לממצאים הארכאולוגיים הנדירים ביותר שהתגלו בא"י ("נכס לאומי" לפי חוק העתיקות), כמו גם לשמש כמרכז מחקר, מוזיאון ומשרדים עבור רשות העתיקות. הוא ממוקם בקרית המוזיאונים, לצד מוזיאון ארצות המקרא, מוזיאון ישראל והספריה הלאומית ובעתיד מבנה האקדמיה ללשון עברית ומוזיאון הטבע. עם ההקמה המתוכננת של הקו הצהוב של הרכבת הקלה, מתוכננים ביטול רחבת החניה שבחזית המוזיאונים, בניית חניון תת-קרקעי לאוטובוסים וכלי רכב פרטיים והקמת כיכר המוזיאונים במפלס הכניסה. כיכר זו תשמש כנקודת התכנסות והתמצאות עבור כלל השימושים העירוניים הסובבים ובפרט עבור הקריה הלאומית לארכיאולוגיה.
המבנה שתכנן האדריכל משה ספדיה כולל גג ירוק בשטח של כ-1600 מ"ר, רחבת כניסה ומערכת רב-מפלסית של חצרות וגינות שקועות לשימוש החוקרים ועובדי המבנה. יריעת מתיחה גדולה מצלה על החצר המרכזית ומאזכרת אוהלים של חפירות ארכיאולוגיות. הפיתוח כולו בשלל המפלסים תוכנן במשרדנו, תוך שיתוף פעולה מלא עם משרד ספדיה.
הבניין תוכנן נמוך ממפלס כיכר המוזיאונים, כך שהגג נטוע בסביבתו ומאפשר ביקור רגוע ושקט, רגע של אתנחתא בנוף "שאול" עם מבטים המשכיים לסביבה, בו בזמן שהוא מייצר דיאלוג עם נוף רכסי ההרים שמסביב ומבקש להתמזג בהם. "גן נעול" ו"נוף ירושלמי" משולבים זה בזה. מאמץ רב הושקע בבחירת מעקות שקופים ככל הניתן המאפשרים את המשכיות המבטים מהגג לסביבה. השפה האדריכלית מגדירה טיול חופשי בשבילי הגן ומייצרת פינות ישיבה אינטימיות.
הגג הירוק שהוא ה'לב' של השטח הפתוח, נגיש למבקרים במבנה וישמש בעתיד גם כשטח ציבורי פתוח בקריית המוזיאונים לרווחת הציבור כולו. זאת בדומה לגישה הנהוגה בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, בו יש כניסה חופשית לקמפוס, המותנית בבידוק בטחוני. מהגג יזכו המבקרים במבט אל החצר הפנימית, שם ישוחזרו פסיפסים עתיקים בסמוך למעבדות השימור שבקומות התחתונות. ממצאים ארכיאולוגיים עם כתובות ייחודיות מתקופות שונות ומגוונות שישוחזרו במקום, יוצגו לקהל ברחבי גינת הגג. פינות הישיבה הקבועות יותאמו בעתיד לממצאים אלו. כיום פתיחת המתחם הינה חלקית ואזורים נוספים בו עומדים בפני השלמת הפיתוח. גינת הגג אמנם מתוחזקת אך בפועל לא פתוחה כרגע לקהל.
תוכנית הצמחיה מעניקה פרשנות לצמחיה המקומית ולנוף החקלאי של אגן הים התיכון. העצים שנבחרו מייצגים את המסורות החקלאיות הללו: ברושים, זיתים, תאנים ורימונים. נוף העצים הבוגרים שנשתלו תורם להגדרת חלל הגן כבר מסיום הקמתו. מחשבה רבה הוקדשה לנושא הצמחיה, כאשר עיקר הלבטים נסבו סביב בחירת צמחיית בר או תרבות. לבסוף הוחלט שהצמחיה תהווה אי ירוק לאורך השנה ועם חילופי העונות, להנאת המבקרים הרבים הצפויים במקום. דגנים ועשבוניים בגבהים שונים, משחקי צבע, צורות עלים מגוונות ופריחה עדינה מעניקים תחושה המדמה שטח טבעי, באמצעות צמחי תרבות.
עומק הקרקע הגננית הוא כ- 50 ס"מ בממוצע. גבעות מוגבהות עוצבו במצע קל- משקל לטובת בתי גידול נדיבים לעצים ולהקטנת העומס ההנדסי על המבנה. העיצוב הטופוגרפי עבר דיוק תוך כדי הביצוע כאשר גרפנו את ערימות החומר (פרלייט) לקבלת השיפועים הרצויים. השימוש בחומר קל על גבי גג חשוף לרוחות הוכח כמאתגר בשל נדידת החומר ברוח ונדרש להרטבה מתמדת לאורך כל שלבי הביצוע. גם הבאת חומרים לגג היוותה אתגר ונדרשה עבודת מנוף לשינוע העצים ושאר מרכיבי הפיתוח. שבילים מאבן טבעית הונחו על גבי סוללות מצע שומשום בהידוק קל שמתחבר לבתי הגידול, עם שרוולים לניקוז והשקיה.
הגן יואר בלילה בתאורת אווירה המדגישה את העצים ויהווה נקודת ציון עירונית גם בחשיכה.
הבניין ממוקם בקפל טופוגרפי באופן צנוע המכבד את הנוף הירושלמי ומאפשר את המבטים ממנו ואליו. גינת הגג מבטאת גם היא את העקרון של תכנון הבניין כאלמנט הנטוע בסביבתו באופן הרמוני.
זו היתה הזדמנות ייחודית לניצול החזית החמישית לטובת מרחב ציבורי חדש בעיר.
*אדריכלות ואדריכלות נוף שלמה אהרונסון אדריכלים: ברברה אהרונסון, איתי אהרונסון, סבטלנה סירוטה, איילת בן דוד
מזמין העבודה: רשות העתיקות
ניהול התכנון והביצוע א.ד. רהט
מתכנן ראשי משה ספדיה אדריכלים, אירית כוכבי אדריכלים
קונסטרוקטור ירון-שמעוני-שחם מהנדסים יועצים בע"מ
יועצת השקיה טובה לבינוב