מדוע שותלים צפוף?

לרגע הוא שתיל קטן ונחמד שמצא חן בעינינו במשתלה, וכהרף עין הופך לשיח ענק שחוסם שביל, חודר לחצר השכנים ומסתיר את האור. ומה עושים? גוזמים. דוד ערן מסביר כיצד עושים זאת נכון ויותר מכך – כיצד להימנע, עד כמה שאפשר, מפעולת הגיזום.

כתב: דוד ערן*

שיחים תמיד מפתיעים אותנו, במידותיהם. כשנוטעים עץ, יודעים שזה מתחיל בשתיל קטן יחסית, אבל המידות הצפויות מוכרות לנו ואכן די מהר אנחנו רואים "עץ" צומח לפנינו. שיח, לעומת זאת, מתחיל במיכל של 3, 4 ולעיתים 8 ליטר. אין כל רמז למידותיו בעתיד. גם אם נמסרו לקונה המידות הצפויות, הן אינן מוטמעות חזק בראש.

והנה - הפתעה! הקטנצ'יק הזה כבר עובר שני מטר לרוחב ושמיים לגובה. והוא חוסם את השביל, מסתיר אור שמש מצמחי כיסוי סמוכים וחודר, דרך הגדר, לחצר השכנים. יש אמנם גם מיני שיחים "מרוסנים", אבל אותם צריך לאתר בנרות.
לו היתה לנו סבלנות, היינו שותלים שיחים במרווחים גדולים, תואמים למידותיהם בבגרות. אז נושא הגיזום היה נותר כמעט מיותר. "כמעט" - כי אנחנו משתמשים בגיזום חזק להצערת נופו של השיח. אבל זו פעולה מועילה כשהשיח הגיע לבגרות מתקדמת והתקרח בחלק התחתון - זה החלק המצוי מול עינינו. נשאיר עניין זה לסוף.

אז מה לעשות, כשהשתילה הייתה צפופה והשיח חורג משמעותית מהמרחב שהוקצה לו? התשובה השכיחה היא - "תגזום אותו!" "תגזום", בפי ההמון, וגם בפי רוב מבצעי אחזקת הגנים, יש לו פירוש אחד - "קח מגזמה/מזמרה (חשמלית/מוטורית/ידנית) ותעשה לו תספורת. הוא אוהב את זה"... ומאחר ששיחים לא מדברים, גם לא בועטים, הם סובלים את הסַפָּרות בשקט.

אבל הם בהחלט מגיבים. מגיבים בחידוש צימוח צעיר, בעוצמה, לפי גילם ומצבם. מעטפת השיח מצטופפת ועוד פחות אור נכנס לחלקיו הפנימיים של השיח. אז ממשיך התהליך הטבעי - החלקים התחתונים והמעוצים של השיח מתקרחים מעלווה.

אז המסר הראשון והעיקרי - לשתול שיחים במרווחים גדולים, שיאפשרו התפתחות אופיינית לשיח, לפי מידותיו הטבעיות, בלי שייתקל בשכנים (מכל סוג) ובלי שיהווה הפרעה לתנועה - בשביל, או בשולי מדשאה.

אבל מה אם פיספסנו את מילוי המסר הראשון? השיח כבר שם, ועושה מה שהוא יודע - צומח לגובה ולרוחב, בסיוע השקיות ודישונים נדיבים. מה נעשה?
פעולת הגיזום מבוצעת בשלושה אופנים: הסרה, הקצרה, הסחה (=פיסוג).
"הסרה" – כפשוטה - להסיר ענף מבסיסו.
"הקצרה"– בעברית של החֶברֶ'ה - לקצץ! זה מה שהמגזמה המוטורית עושה, בקלות ובליווי רעש.
"הסחה" – הסרת ענף ממש מעל ענף משני/צדדי, כך שהמשך הצימוח מופנה לענף הצדדי.

איך ומה לגזום

עכשיו המקום למיין את מיני השיחים לפי מאפייניהם: צמיחה, פריחה, מידות (גובה ורוחב). לזה נחוץ ידע. ולצערנו הידע לא תמיד מגיע בשלמותו, מהמשתלות הקמעוניות או מהגנן.
שיחים שיופיים הוא בגלי פריחה חוזרת, כגון לבן-עלה, ברונפלסיה, לנטנה ודומיהם - דווקא ייהנו מהקצרות חוזרות. אלא שגם לשיחים אילו דרושות פעולות להחדרת האור למרכזי הצמחים. כלומר הפעולות צריכות להיות שילוב של הקצרות (במרווחי זמן מותאמים להתפתחות גלי הפריחה) ופעמיים-שלוש בשנה - "טיפולי עומק". ב"טיפול עומק" הכוונה להסרה של ענפים עבים יחסית, לדילול נוף השיח ופתיחתו לאור. פעולה זו נוח לבצע עם מזמרה ארוכת-ידיות, כזו שהיתה נפוצה בעבר בכל מחסן כלים של נוטעים וגננים.

חשוב לציין, שאם מבצעים הקצרות במיני שיחים שפריחתם בקצות ענפי הצמיחה, בתכיפות רבה - הם אינם מגיעים לפריחה, כי נדרש זמן להתפתחות פקעי פריחה ופתיחתם. תכיפות ה"תספורות" מסלקת את ניצני הפריחה עוד בטרם התפתחו. התוצאה - "גדר חיה", או סתם "שיח חי", שאין בו משהו מיוחד, חוץ ממסה ירוקה, "מסופרת" בצורה מקרית, או "המקורית" שבחר המבצע. בנוסף, "הקצרות" אינן מתאימות לשיחים בעלי עלים גדולים, כי מי אוהב לראות עלים קצוצים, חוץ מפטרוזיליה וכוסברה בסלט?

"הסחה/פיסוג" יתאימו להפניית הצמיחה לכיוון שאין בו הפרעה (לשביל, שולי דשא, או אלמנט אחר).
בשיח צעיר יש לנו אפשרות לכוון את עיקר צמיחתו, כך שיימנע צורך בגיזומי הכוונה בעתיד. אפשר לעשות זאת בקלות על-ידי קשירת ענפים לצדדים - לקיר, גדר או עמוד/יתד. חשוב לשמור שלא ייגרם חיכוך מיותר בנקודת הקשירה ושהקשר יהיה רופף ויימנע חיגור.

שיחים, בהתבגרם, נוטים להצמיח ענפים צמיחה זקופים, במרכז השיח. הצמיחה היא מענפי שלד ותיקים בחלקו התחתון של השיח. ראשית זו תכונה ברוכה, כי היא מצביעה על מצבה הטוב של מערכת השורשים, אף כי החלק העליון של השיח מבוגר. בלשון בני-האדם - "השיח רוצה לחדש את נופו". מימוש התכונה האנושית הטבעית, "לסלק הפרעות והפתעות בחיים", אינו התשובה הנכונה. גם השארתם ללא תגובה אינה טובה. צמיחתם, במידה מרובה, הינה על חשבון חלקי נוף אחרים.

המטפל/ת צריכים לבחון האם אפשר להשתמש בענפים אלו (בעצים קוראים להם "ענפי מים") לחידוש שלד השיח. כלומר להסיר או להסיח ענף או ענפי שלד סמוכים, על-מנת לפנות לענף החדש מקום. חשוב לקצר "ענף מים" כך שיסתעף, כמובן בהנחה שפונה לו מקום בשלד השיח ושהוא יזכה לאור שמש מספק.

"חידוש נוף" - קבוצה גדולה של מיני שיחים עשויה, עם השנים, להגיע למידות של עצים קטנים. בשלב זה, חלקם התחתון (לעיתים עד גובה 2 מטר) יהא קרח מעלווה וכמובן ללא פריחה. דוגמאות: דורנטה, היביסקוס סורי, מלולויקה הרדוף הנחלים. החידוש יבוצע בפעולת הקצרה עד גובה של כ-20-30 ס"מ. פעולה זו תיעשה במינים נשירים בעת הנשירה ובמינים ירוקי-עד, או נשירים מותנים - באביב, רק בחלוף סכנת אירועי קרה אביבית. השיח יתפרץ במספר רב של ענפים צעירים ומהם יש לבחור את המתאימים, במיקומם, להיות שלד השיח המחודש.

בגינון ציבורי נפוץ מופע שיחים "מסופרים" בצורות שונות. במידה שאין בצמיחתם הטבעית בכדי להפריע למישהו או משהו, נדרש שינוי דראסטי בנוהל ואופן הגיזום. הגישה המומלצת תהא לדלל את נוף השיח, בפעולות הסרה והסחה/פיסוג. לזמן מסוים ימשיך השיח להתרומם ולהתרחב וזה סביר. הפעולה תבוצע במזמרה ארוכת-ידיות כי מטפלים בענפים עבים יחסית וחבל על כאבי מפרקים ודלקות בגידי כף היד.

המראה שיתקבל הוא של שיח עם שלד ענפים חשוף בחלקו, והשלד יש בו יופי משלו. מפסיקים לגמרי את "התספורות"! זה מאפשר למתבוננים לראות דרך הנוף, מה יש מעבר: שיחים אחרים, עצים, חלקי גן ופיתוח, שהיו "עלומים" זמן רב. בנוסף, המצב החדש, בו יש חדירת אור גם לשכבת הקרקע לרגלי השיח, מאפשרת השלמת צמחיה נמוכה/זוחלת ו/או גיאופיטים עונתיים.

במיני שיחים שעוצמת הצימוח שלהם חזקה, כדאי לשקול להפחית השקיה ודישון, אך בהדרגה ולא בשיא העונה החמה והיבשה. ואם בכל זאת "נתקענו" עם שיחים חזקים ליד שביל? אמנם צריך אומץ וכלי עבודה מתאימים, אבל הפתרון הנכון הוא עקירה זהירה של השיח והחלפתו במין מתאים למקום ולכוונה התכנונית.

מדוע שותלים שיחים בצפיפות מוגזמת?

בתהליך קביעת מרווחי שתילת שיחים צריכים להישקל נתונים פיסיים של הצמחים שנבחרו, תנאי הגידול המיועדים להם והאחזקה החזויה. בצד הנתונים הפיסיים מציב המתכנן (בראשו) את תמונת השיח הבוגר ובעצם ברוב המקרים את תמונת גוש השיחים או שורת השיחים הבוגרים. התמונה הנופית הרצויה עשויה להיות תמונת שיח בודד על רקע צמחי כיסוי נמוכים והתמונה יכולה להיות גוש צפוף יחסית של מסה ירוקה, להסתרה, או כרקע לצמחים אחרים. נפוץ גם השימוש בגוש שיחים בכדי "לתפוס/למלא שטח", שזה שווה-ערך להושבת פקיד/ה בחדר במשרד, בלי שום מטלות מועילות, כי החדר היה פנוי.

למעשה, הנתונים הפיסיים של השיחים הנבחרים ידועים בשלב התכנון: מידות הצמח הבוגר (גובה ורוחב נופו), הצורה (הצללית) של השיח, פרחוניות/צבעוניות, תנאי האקלים והקרקע במקום המיועד לו, תנאי ההארה ואף תנאי האחזקה החזויים (בעיקר השקיה, דישון וגיזום).

תהליך שקלול הנתונים הפיסיים עם הכוונות הנופיות, אמור להביא למציאת מרווח שתילה אופטימלי לכל שיח. אלא שיש גורם אחד חמקני בתהליך- והוא הזמן. כלומר, מתי יקרה מה שהנתונים הפיסיים מבטיחים ומתי תתקבל התמונה הנופית הרצויה. והזמן, אצלנו בני-האדם, קשור לתכונה אנושית חשובה "סבלנות". זו תכונה בחֶסֶר "כרוני" אצל רובנו ולצערנו זו אינה תכונה נרכשת.

לכל זה תוסיפו את הגורם המאשר, שהוא לרוב הרשות המקומית - בין שהיא מזמין העבודה ובין שהינה "רק" הגורם המאשר. לעניין מרווחי השתילה יש לרשות המקומית "נתונים" אחרים בראש. הראשון כמובן, כמה מהר (שוב אלמנט "הזמן") אפשר יהא לחלץ קריאות "כל הכבוד" מראש/ראשת העיר?
סדר הופעתם של הגורמים הנוספים במחשבות ובהנחיות "הגורם המאשר" עשוי להשתנות: כמה צמחים "ילכו לאיבוד" עד שהשיחים יהיו במידות שאי-אפשר לרמוס או לקחת הביתה, כמה צמחים יאבדו בעידור התכוף בין הצמחים, כמה מהר ייווצר גוש צפוף וחוסם של שיחים, שאפילו האמיצים ביותר לא ינסו לחצות, וכך הלאה.

ועכשיו תוסיפו עוד גורם: נוחיות המתכנן, גם מתכנן הצמחיה וגם מתכנן ההשקייה. נאמר שבחרנו 6 מיני שיחים לפרויקט, כולם בגוש או בשורה. מה יותר פשוט מלקבוע שכולם יהיו במרווח אחיד, נאמר 1.00 מטר. שלוחות הטפטוף יהיו עם מרווחי טפטפות של 1.00 מטר או 0.50 מטר. וזהו, חסל סדר התלבטויות. לבן-עלה שיחני 'קומפקטי', היביסקוס סורי, מורן החורש, בוהיניה גלפיני, דורנטה תאילנדית, אקליפה 'מוזאיקה' (וכל מין/זן אחר שתבחרו) - כולם שווים בעיני הבוחר... מרווח של 1.00 מטר ויאללה!

הרבה עוסקים בשאלות איך מקבלים אנשים החלטות: כלכליות, תעסוקתיות, אישיות ואחרות. כמה מהם אפילו קיבלו על זה פרס נובל. אבל אנחנו "רק" מתכנני צמחיה ואותנו אפילו לא יזכירו בסקירת מתכנני הפרויקט. על-כן לא פלא שמכל הגורמים המשתתפים בתהליך קבלת ההחלטה על המרווח, לא כל כך "סופרים" את המתכננים. 

*דוד ערן- אדריכל נוף וחבר מערכת 'פפירוס'

להמשך קריאה על כיצד לא להשתעבד לגינה