בחירה נכונה של מצע הגידול צריכה לקחת בחשבון מספר לא מבוטל של גורמים, כדי שהמצע ישמש בסיס פיזי יציב להתפתחות הצמחיה במגוון תנאי שימוש.
כתב: אגר' יוני אוסרוביץ, מנהל מקצועי, טוף מרום גולן
שיקולים בבחירת מאפיינים למצע גידול
הפעם נתאר את הגורמים אותם יש לקחת בחשבון בבואנו לבחור את מאפייני מצע גידול המובא מהחוץ ליישום במיכל גידול מנותק מהקרקע.
מצע שתילה הוא בעצם תערובת של מספר חומרי גלם ותוספים, היוצרים, ביחסים שונים, מסה נקבובית המאופיינת במכלול תכונות עליהן ניתן להשפיע תוך שינוי בסוג החומרים, בתוספים, וביחסים שביניהם.
בחירה נכונה של מצע הגידול צריכה לקחת בחשבון מספר גורמים הבאים לביטוי מההיבט המעשי (נוחות השימוש), ומההיבט הגנני \ שתלני של התפתחות הצמחיה.
תפקידו של מצע הגידול הוא לשמש בסיס פיזי יציב, אשר לו תכונות המעודדות התפתחות בריאה של שורשים במגוון תנאי שימוש. עליו להיות נוח לשינוע לאתר השתילה וכמו כן עליו להיות זול.
כעיקרון, חומרי הגלם המשמשים ליצירת מצעי גידול, בארץ כמו בעולם, הם בדרך כלל חומרים טבעיים, זולים, הנאספים באזור השימוש המתוכנן, או שההפקה והשינוע שלהם לשם זולים מספיק.
- חומרי גלם אורגניים - השימוש הנפוץ ביותר הוא בכבול ובקוקוס, שניהם חומרים קלים במשקל ולהם אופי ספוגי ונקבובי עד מאוד. שניהם חומרים מיובאים - הכבול מיובא מצפון אירופה והקוקוס מדרום הודו וסרי לנקה. ניתן ונהוג לדחוס אותם בזמן האריזה, פעולה שמוזילה את השינוע ומאפשרת את השימוש בהם בנקודות שונות בעולם. שיטות הדחיסה שהתפתחו בתעשייה זו מאפשרות להחזיר אותם לנפחם המקורי ללא פגיעה ממשית באיכותם. קבוצת חומרים נוספת בקטגוריה זו היא קומפוסט, המיוצר מתוצרי זבל רפתות, לולים, גזם או בוצת מאגרים.
השימוש בקומפוסט נפוץ אך חלקו במצע הגידול אינו עולה לרוב על 20%, זאת מפאת מליחותו הגבוהה ולרגישותם המוגברת של צמחים הגדלים במיכלים.
- חומרי גלם מינרליים - בעיקר טוף, אפר פחם תחתי מתחנות הכוח וחול, כולם חומרים מקומיים, קשים ויציבים, שכמעט ואינם משנים את מרקמם עם הזמן. מאידך, הם כבדים (לדוגמה - משקלו של חול מגיע לק"ג וחצי לליטר), והנקבוביות שלהם נמוכה.
חומר גלם נוסף השייך לקבוצה זו הוא פרלייט, סלע מינרלי מיובא המגיע לארץ במופע גרגירי דק ועובר תהליך התפחה בחום ,שממנו מתקבלים גרגירים בגדלים של עד 5 מ"מ, נקבוביים וקלים מאוד. חומרים נוספים בהם מקובל להשתמש הם פתיתי קלקר ופתיתי ספוג, שניהם משמשים להורדת משקל המצע ולשיפור תכונות הניקוז שלו.
תוספים
דשנים, מייצבים, וחומרי הרטבה המשביחים את תכונות המצע. כאמור, הגורמים אליהם נרצה להתייחס בבחירת אופי מצע הגידול מתייחסים גם לנוחות השימוש וגם להצלחה בגידול.
תקופת השימוש המתוכננת
המרכיבים המינראליים (טוף, אפר פחם, חול) אינם משנים את מרקמם בטווח הזמן המדובר (מספר שנים בודדות). לעומתם, המרכיבים האורגניים (כבול, קוקוס, קומפוסט) נתקפים על ידי מיקרו-אורגניזמים שוכני קרקע ועל כן הם מתפרקים.
התפרקות החומר האורגני גורמת לאיבוד המבנה. כתוצאה – נפחם יורד, הנקבוביות פוחתת, ויכולת ההחלפה של אוויר ומים משתבשת מאוד.
מבחינה מעשית-חזותית, נמצא שמצעים המבוססים בעיקר על כבול וקוקוס נוטים "להיעלם" מהאדנית עם הזמן. מפלס המילוי המקורי יורד, הם מאבדים את האלסטיות המאפיינת אותם והופכים ל"סמרטוטיים" תוך כשנה מתחילת השימוש. על כן, בתכנון של מצע גידול לטווח של שנים, נשתמש באחוז גבוה של חומרים מינרליים. אלה ישמרו על תכונותיהם ויאפשרו התפתחות תקינה של שורשים לאורך זמן רב. לדוגמה, הגיוני שמצע גידול לדשא הנדרש לשאת משקל ולהיות יציב לאורך זמן יהיה על בסיס מינרלי, כבד, כאשר חלקו של החומר האורגני יהיה קטן יחסית.
משקל ונפח מצע הגידול
יתרונם הגדול של הכבול והקוקוס הוא במרקמם הספוגי, המאוד נקבובי. נקבוביותם עולה על 90%. משמע, בליטר אחד ניתן להכיל מעל ל- 900 סמ"ק מים, אוויר, ובעיקר מקום להתפתחות שורשים. לעומתם, לחומרי הגלם המינרליים הכבדים נקבוביות שבין 30 ל- 60 אחוזים בלבד. על כן, ברור שמהיבט הנפח, השימוש בכבול ובקוקוס הוא יעיל ומאפשר להשתמש בפחות חומר, בעציץ קטן יותר, ויתכן שגם בתדירות השקיה נמוכה. בנוסף, בדומה לחומר ספוגי, בהיות המרכיבים האורגניים יבשים, הם קלים עד מאוד (פחות ממאה גרם לליטר - כאשר בשק הגידול עיקר משקלם יהיה בעצם תוצאה של תכולת הרטיבות שבהם).
הגיוני ששינוע שק מצע המכיל רק כבול וקוקוס יהיה קל עד מאוד בהשוואה למצע שמורכב על בסיס טוף. גם משקלו של עציץ הנרכש במשתלה יהיה קל ונוח לנשיאה. מאידך, יכולת עיגון השורשים של מצע קל היא מוגבלת.
שתילה של עץ או שיח במצע קל מדי תדרוש התייחסות לעיגון וקשירה של העצים והשיחים הגבוהים השתולים במכלים, כתלות במיקום שתילתם, בעיקר חשיפתם לרוחות.
תנאי הסביבה
השימוש במצעי גידול יכול להיות בסביבה החיצונית, בתנאים בהם האקלים משתנה, אך בבסיסו הוא חם והקרינה בו גבוהה ברוב ימות השנה. מאידך, מצעים מיושמים גם בתוך מבנים, סביבה בה האקלים מבוקר והקרינה נמוכה בדרך כלל. או אז, נעשה גם שימוש במיני צמחים שמתאימים לתנאים אלה, לרוב יהיו אלו מינים שצריכת המים שלהם נמוכה. כאן, עם סיום ההשקיה, נמצא שתכולת הרטיבות נותרת גבוהה לאורך זמן ועל כן הרגישות לעודפי מים גדלה.
במקומות כאלה נבקש ליישם מצע גידול מאוורר יותר, לו תכולת אוויר (נמדדת במעבדות שירות שדה של משרד החקלאות) של 15% לפחות. בדרך כלל, יהיה מרקמו של מצע גידול זה גס והוא יכיל חלקים גדולים בהשוואה למצעי גידול בהם נהוג להשתמש בחוץ. בתנאי סביבה אלה גם נגזרת תדירות השקיה ותדירות דישון נמוכות.
בתנאים אלה, השימוש בדשנים איטיי שחרור (דשנים מצופים כמו מולטיקוט ואוסמוקוט) יניב תוצאות טובות המצדיקות את תוספת העלות שלהם. יתר על כן, בתנאים אלה בהם שינויי האקלים הם קטנים בהשוואה אל החוץ, ניתן לשלוט טוב יותר על קצב פליטת הדשן מהגרגרים המצופים מאחר ואלה תלויים מאוד בטמפרטורת הקרקע.
תכנון תחילה
גידול צמחים במצע מנותק מחייב תכנון מוקדם. בחירת המיכלים המתאימים, תכנון השטח המיועד לשתילה
( במקרה של גגות), תכנון הצמחיה והניקוז הם אבני דרך הכרחיות וחשובות לעתיד הגן.
שתילה במיכלים מחייבת טיפול במצע הגידול לאחר כמה שנים. הצמחים גדלים במהירות, בעיקר במיכלים המדושנים באמצעות משאבת דשן. בית השורשים מכסה וממלא בצפיפות את המיכל, המצע מומלח עקב הדישון, חילופי אוויר בין המצע לאטמוספירה (איוורור) מתמעטים, פתחי הניקוז נסתמים. תנאים אלו גורמים לעצירת הצמיחה ולניוון הצמחים.
חשוב לאוורר את מצע הגידול מדי פעם, אפשר להשתמש בצינור מים קשיח המוחדר אל המצע לעומק של 20-30 ס"מ בכדי ליצור חורי אוורור. מומלץ להשקות את המיכל בצינור מים עד הצפה בכדי להדיח את המלחים, יש לפתוח את חורי הניקוז לפני השטיפה.
לעתים, לאחר כמה שנים, אין מנוס מלהחליף את הצמחים ביחד עם המצע.
להמשך קריאה על מצע מנותק על דישון ודשנים