האם ידעתם שבסנטרל פארק בניו יורק יש רק פסל אחד עם דמויות נשים אמיתיות והיסטוריות לעומת עשרים ושלושה פסלים של גברים? רק באוגוסט 2020 הוצב בפארק הפסל היחיד שמציג הישגים של נשים אמיתיות (להבדיל מפסל של עליסה בארץ הפלאות שמוצב בפארק) והוא הפסל "חלוצות זכויות הנשים", אותו יצרה מרדית' ברגמן. הפסל מציג את דמויותיהן של סוזן ב. אנתוני, אליזבת קיידי סטנטון וסוג'ורנר טרות', כולן פעילות מובילות במאבק למען סיום העבדות וקידום זכויות הנשים במאה ה-19.
האם אתם מכירים פסלים של נשים במרחב הציבורי שסביבנו? יתר על כן, באיזו תדירות אתם שוקלים את הצרכים הספציפיים של נשים בתכנון ? כנראה שלא לעתים קרובות - אולי אף פעם לא. אין להתפלא שגם במרחב הציבורי מעדיפים גברים על פני נשים, והפער הוא הרבה מעבר לייצוג בפסלים.
לחסרונות בעיצוב שנובעים מהטיה גברית יש השפעות שליליות על ניידותן, מצבן הכלכלי ובריאותן של נשים - כל אלה מגבירים את הפגיעות ומפחיתים את החוסן. אם אנחנו מעוניינים ליצור קהילות ברות-קיימא ועמידות, עלינו לתת מענה ישיר לצרכי הנשים.
לשם כך, עלינו לאמץ את המיזוג המגדרי, מה שאומר שעלינו לנרמל את קבלת ההחלטות כדי לשקול כיצד כל מדיניות, פעולה או עיצוב מתוכננים ישפיעו על נשים וגברים כאחד. הדרך הטובה ביותר לגלות כיצד החלטה תשפיע על מישהו היא לשאול אותו, לכן עלינו להיות מכוונים לשלב נשים בתהליך קבלת ההחלטות. העיר וינה מובילה את הדרך במאמץ זה, וינה עוסקת בשיתוף בין המינים מאז תחילת שנות התשעים. (לכתבה על שילוב צרכי נשים בתכנון בוינה)
בעת בחינת הצרכים הספציפיים של נשים בערים, המושג "נשים" מתייחס לאנשים בכל הגילאים שנולדו נשים, אנשים שמזדהים כנשים ו / או אנשים שמבצעים עבודות המוקצות באופן מסורתי לנשים, כמו סיעוד ועבודה ביתית. כל קבוצה רחבה של נשים עשויה לחפוף, וחלקן עשויות לכלול גברים. אולי בגלל המגוון הזה, לערים שתוכננו עם נשים ובעבור נשים יש פוטנציאל להועיל לקהילה מגוונת.
עם זאת, דיון בצרכים הספציפיים של נשים יכול להיות מסובך. התייחסות לנשים ולנערות כקבוצה דמוגרפית הומוגנית מסווה את המגוון העשיר שביניהן. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שכל כך חשוב לכלול נשים מהקהילה בתהליך העיצוב. ככל שכוללים בתהליך מגוון גדול יותר של קולות, כך העיצובים יכולים להיות מותאמים ומכילים יותר.
אז איך תיראה עיר שתוכננה לנשים? אנו יודעים שיש מספר עצום של דרכים בהן הסביבה הבנויה משפיעה על נשים באופן שונה מגברים. שני תחומים משמעותיים הם תחבורה ובטיחות.
סבינה ריס, אדריכלית ומרצה להנדסת בניין באוניברסיטת וינה לטכנולוגיה, אומרת שחשיבה זו הנשלטת על ידי גברים ניכרה ברוב הערים האירופיות הגדולות לאחר מלחמת העולם השנייה: "הם תכננו ערים כאילו לא יהיו אנשים אחרים מאשר גברים שילכו לעבוד בבוקר ולחזור בערב - לכל השאר לא היה להם מושג. ומכיוון שהם האנשים שמעצבים ערים, הם אחראים. "
בארה"ב ובעולם, נשים עדיין מנהלות את מרבית פעילויות הטיפול במסגרת המשפחה, מה שאומר שיש סיכוי גדול יותר שהן תהיינה בניידות לצורך ביצוע משימות שוטפות משל, הורדת ילדים מבית הספר, הליכה לעבודה, רכישת מצרכים, איסוף ילדים וחזרה הביתה. הבעיה היא שגברים נוטים להיות אלה שמתכננים תחבורה ציבורית. תחבורה ציבורית שתוכננה על ידי נשים עשויה ככל הנראה לתת עדיפות לנסיעות בשכונות, ולהקל על שילוב המשימות ולהביא לביטוי צרכים שונים כגון: ידיות בגבהים שונים, מקומות שמורים לעגלות ושקיות מכולת, ריבוי מעברי חציה ודרכים בטוחות לגישה לתחנות תחבורה ציבורית. אבל כדי להבין באמת מה דרוש בכדי להפוך את התחבורה לשוויונית יותר, אנו זקוקים ליותר נתונים.
בטיחות נשים במרחבים הציבוריים חשובה. כאשר נשים מרגישות לא בטוחות, הן נוטות להגביל את עצמן ואת התנועה שלהן, מה שפוגע ביכולתן להשתתף בחיים הציבוריים, כולל בעבודה או בבית ספר. עלינו להפוך את בטיחות הנשים בראש סדר העדיפויות, ובכך, ככל הנראה נהפוך את המרחבים הציבוריים לבטוחים יותר עבור כולם.
מה יכולים אדריכלי נוף לעשות כדי להפחית את ההטיה הגברית בתכנון הנופי ? ראשית, לשלב נשים בתהליך קבלת ההחלטות. לתמוך בנשים בתפקידי מנהיגות - לחפש הזדמנויות לקדם נשים במשרד. להקדיש זמן לחינוך עצמי ולהיכרות עם חוויות של נשים בסביבה הבנויה וכמובן: להקשיב לנשים!
מקור הכתבה
https://thefield.asla.org/2021/06/08/gendered-landscapes/
by Jessi Barnes, PLA, ASLA*
ג'סי בארנס, PLA, ASLA, היא אדריכלית נוף ומנהלת פרויקטים ב- 3North בריצ'מונד, וירג'יניה.