לאהוב עץ- חלק א'

לקראת חג האילנות פנינו למספר אנשי מקצוע בתחום הגינון, שסיפרו לנו איזה עץ אהוב במיוחד על כל אחד מהם, ומדוע

טו בשבט - החג בו יוצאים ילדי ישראל לנטוע עצים, ולכבודו פנינו לעשרה אנשי מקצוע בולטים בתחום הגינון, ושאלנו אותם מה העץ המועדף על כל אחד מהם. קיבלנו עשר תשובות שונות בתכלית האחת מהשנייה, חלקם בחרו עצי בר א"י, חלקם בחרו עצי נוי שמקורם בארצות שונות, חלקם נימקו את בחירתם בקיצור נמרץ, חלקם הפליגו מעט בדבריהם. אבל כל הבחירות מעניינות, וכל אחד יוכל לבחור מהן משהו שיכול להתאים לגינתו הפרטית.

יאיר אורנשטיין - הנדסאי נוף, מנהל מחלקת גינון במבשרת ציון

אגס קלרי Pyrus caller- משפחת הוורדניים
מיהו העץ הנבחר? יש הרבה, אך בתקופה האחרונה אהוב עלי במיוחד האגס הקלרי, אשר הגיע מהרי סין. העץ מרשים בכל תקופה בשנה: צבעי שלכת מרשימים בסתיו, ערום עם מקבצי פירות בחורף, עוצמת פריחה עזה מאוד בלבן באביב ובעל עלים ירוקים מבריקים בקיץ.

העץ חסכן במים, עם דרישות אחזקה נמוכות, חסון ועמיד. מתאים לנוף הא"י, מתאים הן לגינה הביתית והן לגינון הציבורי. כל הנתונים האלה מגדירים אותו בעיני כעץ מוצלח לגינון בארץ (ונקווה שבמרוצת השנים לא יהפוך למטרד פולשני...).

פול בנימין - הגנן הראשי של הגנים הבהאים

כליל החורש Cercis siliquastrum - משפחת הקסאלפיניים
עץ פשוט, עץ מקומי, א"י, שתמיד-תמיד עושה לי טוב בלב.
כגנן מתחיל, בט"ו בשבט תשנ"ח 1988, ירדנו עם הטרנזיט של הקיבוץ למשתלה של קק"ל בצומת גולני וקיבלנו מגוון עצים לשתילה. היו כמה מיני אלונים, אורנים וברושים וגם מספר קטן של כלילי חורש. העצים הגיעו במגשי פלסטיק וחלקם צפופים-צפופים בקופסת מתכת, כל עץ בגובה כ 20 ס"מ. אני עליתי לארץ מאוסטרליה שנה קודם ולא היה לי שום רקע או ידע בצמחי א"י.
חפרנו בורות, פיזרנו זבל שאספנו מהרפת ויחד עם ילדי הגן יצאנו למבצע שתילה. מאותה שתילה, לפני 33 שנים, יש היום חורשות נעימות ומוצלות בקיבוץ בית רימון שבו אני מתגורר עד היום.

חלק מהעצים שתלנו בתוך השכונה הקיבוצית הצעירה. אני זוכר את העץ אחרון ששתלתי באותו יום. כליל חורש קטן במיוחד, אולי בגובה 15 ס"מ, ללא עלים או פרחים. מקל רך, ערום, כמו תינוק שרק נולד, כמעט ללא סיכוי. שתלתי אותו בתחתית מדרון קטן, על יד הבית האחרון בשכונה. בית ריק, ללא דיירים. בית, שכעבור 3 שנים, בחרתי לגור בו אחרי שהתחתנתי ואני מתגורר בו עד היום.
העץ הזה גדל איתי ועם משפחתי. הוא חלק מהמשפחה. הוא צמוד לדק, כמעט בתוך הסלון. הגזע מתפצל בגובה מטר אחד ויש לו 4 גזעים משניים. היום הוא עובר את גג הבית בכמה מטרים טובים.

כל השנה העץ מספק לנו חוויות. בקיץ הוא מצל על הדק והכניסה לבית. צל נעים, אוורירי ונוח. מלא ציפורי שיר, חרגולים ותרמילי זרעים מרשרשים. כל צהריים אני יוצא עם כוס קפה לשבת בצילו, לצפות על המתרחש בעץ והעולם שעובר מתחתיו.
בסתיו, צבעי שלכת צהובים, נשירת עלים וחשיפת צורת הענפים והגזע. השלכת מאפשרת לשמש נעימה לחדור פנימה לתוך הסלון והכלבה עוברת ממקום למקום לפי חדירת השמש דרך העץ.

בחורף, הוא ערום, שקט, פיסולי. מזמין טיפוס ותצפית, עם ציפייה לחגיגה בתחילת האביב.
ובאביב, וואוו, איזה מופע! עץ גדול ורחב, מלא פרחים ורודים, מלאי צוף, שמושך צופיות. הפריחה על ענפים ערומים וגם על הגזע. פרחים אכילים וגם טעימים שמקשטים ומוסיפים לכל סלט.

יש לנו דיירים עונתיים בעץ שלנו. איך שמתחילה החגיגה האביבית, מגיעים זוג ירגזים לקנן על העץ. כבר עשר שנים, כל פברואר, הזוג המאושר מגיע לרפד מחדש את הקן, בתוך תיבת הקינון שמוצבת על הגזע המרכזי של העץ, שפונה לסלון.
הבית שלי הופך לתצפית של נשיונל ג'יאוגרפיק. דיווחים רציפים על חומר הריפוד ועד מזון לגוזלים. הילדים הופכים לכתבים וצלמים, צפרים ומדענים. לעתים קרובות יש קינון שני באותה שנה.
כך שהעץ האהוב עלי הוא כליל החורש, וכליל החורש האהוב עלי ביותר הוא זה שנמצא בגינתי..

נורית ברכה לוי, מעצבת נוף

אראוקריה רמה Araucaria heterophylla - משפחת האראוקריים
אחד העצים הגבוהים בנוף שלנו, יכול להגיע לגובה של 30 מטר ואף יותר.
העץ נחשב כמוקד קישוטי, המתנשא על גזע מרכזי ובולט בצורתו הפירמידלית והסימטרית. ענפיו אופקיים וערוכים בדורים (בדומה לעץ אשוח וזו הסיבה שנקרא גם עץ חג המולד).
העץ מגיע אלינו מאזור איי נורפולק שליד ניו זילנד. חסכני במים ומתאים לרוב אזורי האקלים בארץ, גם בקרבת חוף ים, כתלות במרחק מקו המים.

במהלך השנים נכרתו הרבה עצי אראוקריה בארץ, עצים אשר נשתלו לפני עשרות שנים בסמוך למבני ציבור, בשטחים פרטיים, לצד בניינים ובבתים צמודי קרקע. אחת הסיבות המרכזיות לעקירת העץ היא גובהו והחשש לנפילה כתוצאה מרוחות חזקות.
בגינון הפרטי נחשב לעץ "מלכלך" בגלל הענפים והעלים הנושרים ממנו ומקשים על צמחיה בסביבתו לגדול. בנוסף, השורשים של העץ עם השנים עלולים לחדור ולפגוע במערכות ביוב ולהרים ריצופים.
באופן אישי יש לי המון כבוד לעץ היפה והמיוחד הזה שצומח לאט ומגיע לשחקים. העץ משקיף אלי בכל בוקר מחלון החדר בביתי (בתל אביב), כשהשמש בהקיצה צובעת את השמים ומעניקה לעץ תפאורה ראויה.

מורן גבעון, מעצבת גנים בנוף

בוקיצה קטנת-עלים / אולמוס קטן-עלים Ulmus parvifolia- משפחת המישיים

בעיני זהו העץ המושלם לגן הבינוני והקטן. עץ עניו, פשוט במראהו, אינו מושך תשומת לב, בעל מראה מקומי. לא משוויץ בפריחה מהממת (כמו טבבויה) או בשלכת מפוארת (דוגמת הספיון) או בגזע מטורף (אלון השעם) אלא פשוט נמצא בגן, נוכח, מגן, עוטף, מצל. נותן הרגשה שהנה, הגענו הביתה, אפשר לנשום.
יש בו חוזק ועוצמה וביחד עם זאת רכות ורומנטיות. גזעו חזק, מסוקס ומתקלף ועלוותו רכה, ירוקה וחיה, בתנועה, משתפלת ומלטפת את ראשי האנשים אשר לידה. יכול להופיע כעץ בודד, כחלק מחורשה, כעץ שדרה, כעץ רחוב ובפארקים. מתאים לכל מקום ולכל גינה, קטנה כגדולה. הוא נדיב. שורשיו אינם אלימים, מאפשר לדשא ולצמחים לגדול תחתיו.

דבורים ניזונות ממנו שבועיים בשנה. יפה בכל עונה! בקיץ הוא עם עלווה ירוקה, בסתיו הוא זוהר בצבעי השלכת העדינים שלו המשתנים בין הפרטים השונים, בחורף עומד בשלכת מפוארת ובאביב מקדים ללבלב.
מוצאו בסין וביפן, גובהו כ-12 מ' וקוטרו כ-8 מטרים. עמיד למזיקים ומחלות, גדל בכל אזורי הארץ למעט הערבה והבקעה, בעל צבעי שלכת מגוונים בין הפרטים השונים. קצב הצימוח שלו בינוני-מהיר והוא מגיב טוב לגיזום תקין. חסכן במים אך נדרשים לו מים בחדשי הקיץ החמים. עוד שני זנים נפוצים הם הזן המורכב עם צבעי שלכת אדומים וזן בכותי.

גליה גלעד נבון, BFA באמנות, הנדסאית אדריכלות נוף

ספיון השעווה Sapium Sebiferum - משפחת החלבלוביים

ההחלטה באיזה עץ לבחור לא היתה פשוטה כלל וכלל. עצים רבים אהובים עלי, וביניהם העצים המקומיים הגדלים בחורש הים תיכוני כגון מיני האלונים, האלות, כליל החורש, אדר סורי ועוד.
בתכנון נלקחים בחשבון מאפיינים רבים של העץ, ואחד המאפיינים האהובים עלי הוא צבעי השלכת המדגישים את חילופי העונות. ספיון השעווה מתאפיין בצבעי שלכת מרהיבים ועזים בצהוב, כתום או אדום, שמופיעים גם במקומות בארץ בהם הטמפרטורות גבוהות יותר במהלך החורף, כך שניתן להשתמש בו בתכנון במקומות בהם האקלים יותר מתון.

בנוסף, לספיון יש מופע חורף מעניין הודות לפירות קישוטיים הנשארים על העץ גם בחורף כשהעץ בשלכת ונותנים לו עוד נופך ומראה מיוחד. הפירות מאד קישוטיים ונראים כמו פנינים, "פופקורן", או כל דימוי אחר (שמו של העץ נובע מפירותיו המצופים בשכבה שעוותית לבנה ומכאן שם המין בלטינית ובעברית).

מימדיו של העץ בינוניים, נופו אוורירי וצלליתו עגולה. שורשיו אינם תוקפניים, כך שניתן להשתמש בו גם בתכנון גינות וחללים קטנים יותר (ניתן להשתמש בזן 'רד ג'איינט' אם נדרשת צללית יותר פירמידלית, זקופה וגבוהה).

לחצו להמשך קריאת חלק ב' של הכתבה 'לאהוב עץ'