לאהוב עץ- חלק ב'

רות דויטשר, מתכננת גינות פרטיות

קטלב מצוי Arbutus Andrachne - משפחת האברשיים

כשאני חושבת על עץ ירוק-עד ומעניין לגינה הפרטית, בכל פעם מחדש אני נמשכת לקטלב המצוי. מעטים העצים ירוקי העד שיש בהם כל כך הרבה חן ועניין במהלך כל השנה.
אם לא די בכך שיש לו תכונות בסיסיות כמו מידות יחסית קטנות, כך שיתאים למרחבי החצר ולגודל הבית וצמרת בעלת נוף עגול -ציורי שתספק חלל אינטימי וקריר, הרי שבנוסף הוא מאריך חיים, שורשיו שיכולים להתמודד עם קרקע סלעית אינם תוקפניים והוא עמיד למזיקים.

מכאן אפשר רק להמשיך להתלהב כי הוא התברך בתכונות מוצלחות נוספות:
הקטלב הוא עץ מוקד נפלא שצבע גזעו האדום בולט למרחוק ולאחר הגשם צבע השני מתעצם. אם יתפתח כמפוצל גזע יהיה מרשים עוד יותר.
ענפיו המתפתלים מדגישים את חיותו וקליפתו המתבקעת בכל שנה מדגישה זאת עת הוא הולך ומתרחב לאיטו.
באביב פרחיו הכדניים-לבנבנים מקשטים את העץ כפנסים ננסיים, והוא רוחש דבורים הנהנות מן הצוף. בימים של נדידת פרפרים העץ מתכסה בבעלי הכנפיים העדינות ואלה זוכים לקבל מנת אנרגיה להמשך המסע, דוגמת הנימפיות.
במהלך כל השנה ציפורים קטנות מקומיות וגם נודדות מוצאות מחסה בצלו ונהנות מליקוט חרקים. בסוף הקיץ פירותיו האדומים טעימים לבעלי חיים שונים ואפילו לנו ההולכים על שתיים.
זהו עץ הרגיש לחומרי הדברה ולפציעות ממכשירי גינון מכניים, אך מי שיכבד ויאהב אותו העץ יחזיר לו אהבה.

יובל ואטורו - הנדסאי נוף, ואטרו אדריכלות נוף

מילה ירוקת-עד Fraxinus uhdei - משפחת הזיתיים
העץ האהוב עליי הוא מילה ירוקת-עד מהסיבה שהוא קודם כל עץ. לא משהו מיוחד, לא פריחה מטורפת, לא צבעי שלכת יפהפיים. פשוט עץ. נותן צל מושלם בקיץ ונותן לשמש החמימה להיכנס ולחמם בחורף.

כייף גדול לנטוע אותו בגינות שלנו, אם זה בגינות קטנות כעץ מוקד בודד, עץ יחיד בכל הגינה, או כקבוצה בגינות יותר גדולות כדי לתת מסגרת לגינה.
למרות שהגיע במקור מהמדינות הדרומיות של ארצות הברית, הוא משתלב מעולה בנוף הארץ הישראלי ומתאים מאוד לגינון שלנו. מלא נוכחות ועוצמה.

תגית יברוב, הנדסאית אדריכלות נוף

פלפלון דמוי-אלה Schinus terebinthifolius - משפחת האלתיים

בת שש עשרה הייתי כשהתערבתי עם חברה, שאני אגור בקיבוץ. מחנות העבודה בקיבוצים של פעם היו בשבילי גן עדן של ממש. ריח האדמה, הדשא הקצוץ, השמש האינסופית, ואינסוף מאכלי חצילים מפרי ידינו בקיבוץ איילות הדרומי.
כמעט שילשתי את גילי עד שהגשמתי את החלום הזה, והנה אני זו שמחליטה מה יהיה בגני. אני? לא בדיוק. בעלי היקר התנה את תקציב הגינה בכך שיהיה לו עץ ערבות להושענות בסוכות. 'הושעיינס' בלשון העם. אני רציתי כליל החורש, כזה שמתחפש לכלה ורודה והדורה בחורף. והגננים שבצעו את הגינה, טרם היותי גננית בעצמי, הביאו לי פלפלון דמוי אלה, כי ביקשתי עץ צל.
לימים התברר לי שהפלפלון הוא עץ משתלט שמזריע את עצמו, ויש להימנע מלשתול אותו ובכל זאת הוא העץ הכי חביב עלי בגינה. הוא משמש סוס לנכדי הבוגרים, וענפיו לקורה עבור נדנדה לנכדי הצעירים, וגזעו במשותף עם הערבה שלידו מותחים ביניהם ערסל לכל דיכפין. אין לו פריחה משגעת, ולכן הוא לא משיר יותר מדי פרחים שצריך לאסוף, אלא רק 'גולגולים' קטנים שנראים כאילו מישהו פיזר על הדשא סוכריות של עוגה בגוון קרם. וגם זה רק בעונה, אז לא נורא.

עץ הוא כמו ילד. צריך להראות לו את הדרך. מה הגבול, ולאן יכול להתפתח. הגבול התחתון הוא בעלי, גובה מטר ותשעים. אני תמיד מרימה את ידי גבוה, פלוס המזמרה הארוכה, וככה יש לי 'ספייר' צמיחה של כמה חודשים, לפני ששוב הוא נותן נשיקה לראשו של בעלי. הגבול הצידי הוא כרכוב הבית, ועדיף קצת קודם כדי שלא יכסה את הסולנום השופע בסגול. הגבול העליון הם השמיים ועדיף כמה שיותר כדי שיסתיר לי את חלונות הבית שממול. והגבול המזרחי הוא עץ הערבה. שם דווקא הפוך - אני גוזמת את הערבה כדי שיהיה מקום לפלפלון להתקדם בתחרות איתה על האור.

ולמה? כי הנשירה של הערבה מאוד מעצבנת. היא אינסופית, בכל עונה, והעלים מצהיבים ומשחירים על הקרקע, ועל הדשא שהיה. ולמה היה? כי הצל של הפלפלון לא נותן לו הרבה סיכוי. גם לא דרבן. בקושי. אז מסתפקת בדשא מעורב בתלתנים, העיקר נושם.

אומרים שאין דבר כזה עץ ירוק-עד, וגם 'תדיר ירק' מחליף עלים. הפלפלון מחליף עלים במידה נוחה, לא הרבה מדי בבת אחת, כך שכמעט לא צריכה להתעסק בתחזוקה שלו. והוא באמת תמיד ירוק ורענן, וצלו נעים מאוד בקיץ. מיקרו אקלים של כמה מעלות פחות מהסביבה. מרוב אהבתי אליו, בהתחלה הייתי חסה על ענפיו וחוששת לגזום. עד שחטפתי את מכת חיי בגינון. בשלג הכבד לפני כמה שנים, נכרת ענף ראשי, ולימד אותי מה זה אומר לא לגזום כשצריך.

נעמה לוריא - הנדסאית אדריכלות נוף

פיטוספורום גלוני
על שלושה עצים עומד עולמי, על שלושתם גדלתי, על חלקם תרתי משמע.
הראשון, אותו אני מכנה "התות של הילדות" - תות שחור 'שאמי', עץ גדול ומפואר שמילא תפקידים רבים בחצר גן הילדים במושב - עץ לטפס עליו (בימים שלטפס על עץ היה עניין יומיומי מבורך ולא נחשב מפגע בטיחותי), עץ לשחק בצילו, עץ להנות מפריו בעל הארומה הייחודית, המותיר כתמים שלא בקלות יורדים מהפנים והבגדים. עץ המספק חוויה לימודית אודות עונות השנה, מזון לתולעי המשי ובשל מידותיו הנאות, מהווה פרספקטיבה בריאה לכל ילדה וילד.

השני, אזדרכת מצויה, אף היא בכניסה לחצר הגן. עד היום ניחוח פריחתה של האזדרכת מחזיר אותי הישר לנפלאות גיל חמש, אל מרחבי התמימות והדמיון. כך, כשהגיע בני הצעיר לגיל חמש וראה אזדרכת במופעה העירום גדוש הפירות ("גולגולים"), הוא הצביע על העץ ואמר: "אמא, הנה עץ חומוסים".

השלישי, שדרת עצי ברוש מצוי, הנטועים לצד דרך הכניסה למשק הוריי, שדרה אותה נטע סבי, שהיה ממייסדי המושב, בשנות הארבעים של המאה הקודמת. העצים, שראו ימים יפים יותר, אוצרים היסטוריה של שלושה דורות במושב והינם בעלי ערך משפחתי סנטימנטלי.
בשלושת מינים אלו נטועה אהבתי הראשונה לעצים.
לפני כעשרים שנה, במסגרת לימודיי, הגעתי לסיור בארבורטום "אילנות" ושם פגשתי לראשונה פרט מושלם (כן, יש כזה) של פיטוספורום גלוני. היתה זו אהבה ממבט ראשון.

נשביתי בקסמו של העץ, המשדר אצילות, לצד ענווה ופשטות. עץ חזק ועמיד, כזה שדואג לעצמו, גדל באופן מרוסן ונוח לגנן. עם הרבה גלים אבל בלי הרבה רוח, עושה מה שצריך. אשכולות הפריחה האביבית והצחורה, מעטרים ביופיים ומשכרים בריחם הנישא למרחקים. עץ טוב לב שלא יאכזב אף גן או גנן, קטן מידות וגדול תכונות - אידאלי, אופטימלי, פונקציונאלי.
אצלנו בגינה לא הסתפקתי באחד.

כעת, כדי להתגבר על המשימה ה"ערמומית", בה נתבקשתי לציין מהו העץ "הנבחר" שלי (בבחינת הילד האהוב), אוסיף ואספר על עוד חבר, לא אחר מאשר חבוש מוארך, זה המתהדר בפריחה רכה, זכה וטהורה אל מול הפרי הנוקשה והפרוותי, ייחודי במרקמו וטעמו המכושף.

מכולם, פיטוספורום גלוני הוא הכי אני.

רותם סגל - הנדסאית נוף

חרוב מצוי Ceratonia silique - משפחת הקסאלפיניים
בחרתי בחרוב כי הוא עץ עוצמתי עם נוכחות גדולה, שגזעו הקישוטי עבה ומתפתל.

החרוב מאפשר לגדל תחתיו צמחי נוי, הוא משתלב נהדר עם עצי פרי ועם צמחיית החורש המקומית בטבע הסובב את הגינות. החרוב מגיע במהלך השנים לממדים גדולים, נותן צל נרחב, ומייצר מקום בילוי שנעים לשבת בו.

אורי פרגמן-ספיר ואלי בקר, הגן הבוטני האוניברסיטאי – ירושלים

אלון שסוע Quercus cerris - משפחת האלוניים
עץ נשיר ועמיד. עליו שסועים והבלוטים מאופיינים בספלולים בעלי קשקשים צרים-ארוכים, הפונים לכל הכיוונים. הצמח הוכנס לנוי בארץ לפני עשרות שנים וברוב המקומות בהם נשתל הוא מצליח מאד.

תפוצת האלון השסוע בטבע היא במרכז ודרום אירופה עד טורקיה, בחרמון גדלים עצים בודדים בערוץ הלח היורד מעמק מן. כמו כן נצפו בחרמון צורות מעבר בין אלון שסוע לאלון חרמוני. בארץ העץ נדיר ביותר ובסכנת הכחדה בחרמון.

בגינון מומלץ לשתול אותו במרווחים של 8 מ'. קצב צימוח שלו בינוני, הצימוח זקוף, צריך פחות גיזום עיצוב מאלונים אחרים, פוטנציאלי כעץ רחוב, אינו נפגע מחיפושית האמברוסיה. השקיה מועטה-בינונית לאחר ביסוס. עצים גדולים אינם זקוקים להשקיה היות ושורשיהם מגיעים לשכבות קרקע לחה גם בקיץ.

לקריאת חלק א' של הכתבה 'לאהוב עץ'