על התוכנית לפתרון ההצפות בתל אביב

נחשפה התכנית שיכלה למנוע את מחדל הניקוז בתל אביב

לפני כשבע שנים, במסגרת הכנת תוכנית אב לניהול מי נגר, הזמינה עיריית תל אביב-יפו מאדריכל הנוף ליאור לווינגר מסטודיו 'אורבנוף', מסמך מנחה לניהול מי נגר. המסמך, סקר את קווי התיעול של מערכת הניקוז העירונית, איתר וחשף את המקומות שבהם יש צווארי בקבוק, ואף הציע פתרונות תכנוניים.

במקום לשפץ את מערכת התיעול הקיימת, בהליך שידרוש פעילות הנדסית מסובכת שכוללת חפירה וחסימה של כבישים, הוצעו רעיונות תכנוניים/נופיים שמאפשרים עצירה, או השהיה, של המים הזורמים והחדרתם לשכבות מי התהום.
הפתרונות המוצעים כוללים תכנון מקדים שמתחשב בטופוגרפיה הטבעית ומאפשר להפוך את המקומות הנמוכים לגנים או לפארקים שמשמשים כמוקדי השהיה וחילחול; תכנון פארקים מוטים מי נגר, כלומר, השטח הירוק שהוא גן או פארק הופך למקום שתופס, משהה ואוגר מי נגר; מדרכות מחלחלות שמתחתיהן ממוקמים תאים(cell silva) שאוגרים אליהם את מי הנגר; שימוש בעצים שנטועים במדרכה כ"מנהלי נגר" טבעיים - הם אוספים מים בענפים ובעלווה, מאטים את קצב ההגעה לקרקע ומסייעים בניקוי וטיהור המים בדרך לתת הקרקע; יצירת בור, או גומת החדרה (Swale) שמאפשרים להגיע לשכבה המחלחלת. קצב חלחול המים תלוי בעומק הבור.

ההצפות והשיטפונות שלהם היינו עדים בחודש ינואר השנה, הם עדות לכך שאין בישראל היערכות סבירה לאירועי גשם קיצוניים. גלעד ספיר, מנהל מחלקת הידרולוגיה בחברת DHVMED מקבוצת אביב, מבהיר שמדובר בבעיה כלל ארצית: "הסיבה העיקרית לעלייה בהצפות בישראל היא שהערים שלנו גדלו. בסופו של דבר, כל יזם שעושה תוכנית בנייה או בונה בניין, מנקז את המים החוצה. מערכות הניקוז, במיוחד בשכונות הישנות, תוכננו בסטנדרטים ישנים".

ספיר מבהיר שתשתיות הניקוז הן התשתיות העירוניות היקרות ביותר: "תוכנית האב של עיריית תל אביב-יפו, שהוכנה בשנת 2013, מוערכת במיליארד שקל. הכוונה היא שזה הסכום שיש להשקיע כדי להגשים את היעדים. ברור שמדובר בפרויקט שהוצאתו לפועל תיקח עשרות שנים".
לשאלה מדוע לא הפכו את גן התקווה לאזור השהיית מי נגר, עונה ספיר:
"זו חלופה שאכן נבדקה. כדי לעמוד באירוע גשם של אחת לעשרים שנה צריך להקים שם מאגר. פרויקט כזה לבדו יעלה 20 מיליון שקל. חוץ מזה, מדובר בשטח התארגנות של הרכבת הקלה. עד שזה לא קורה יש לך בעיה לחפור את הגן".
ספיר מסביר שאירוע הגשם שקרה בחודש ינואר השנה, מתרחש אחת לחמישים שנים ולכן הוא בבחינת חריג ועדיין יכול לגרום להצפות. אי אפשר לתכנן תשתיות עירוניות שיתאימו לאירוע של אחת לחמישים או מאה שנה. זה לא דבר סביר".
לדברי ספיר, הפתרונות הם רק ארוכי טווח: "מינהל התכנון פרסם עכשיו טיוטה של הנחיות לניהול מי נגר עירוני. עד היום אין דבר כזה. היעד המרכזי הוא שבכל תוכנית חדשה יקבע יעד נפחי של נגר שהתוכנית תצטרך לנהל בשיטחה, ככה שבמקום להוציא יותר מי נגר החוצה היא תצטרך להכיל את הנגר בתחומה. זה יהיה מהפך בניהול מי הנגר במדינת ישראל".
לשאלה מה יקרה בשכונות הוותיקות, שבהן אין התחדשות עירונית עונה ספיר שזה עניין של עשרות שנים והפתרון לאזור זה הוא תכנון מחדש של הפארקים.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר כי "העירייה מיישמת את תוכנית האב לניקוז וניהול מי הנגר והיא מהווה את הבסיס לכל יחידות התכנון בעירייה. תוכנית עבודה העירונית לוקחת בחשבון את צרכי הניקוז בעיר ומיישמת אותם בפיתוח או שדרוג של רחובות, הנחת מערכות תיעול חדשות, שדרוג והגדלת קוטר צנרת. בנוסף, צוות עירוני רב תחומי, פועל לביצוע המלצות תוכנית האב ובנייה משמרת נגר ובוחן את הפרויקטים המתוכננים בעיר והפוטנציאל ליישום איגום מי נגר, החדרת מי נגר, מדרכות מחלחלות ועוד".

מקור הכתבה גיא נרדי 05.01.2020
הכותב גיא נרדי, כתב "גלובס", היה מעורב בעבר, בהכנת המסמך שאותו הזמינה עיריית תל אביב-יפו כאשר עבד בסטודיו 'אורבנוף'

להמשך קריאה על תכנון מי נגר