פארק קק"ל בנצרת עילית

בשבחם של נופי היומיום
מאת: יעל בר-מאור ותם בלוך

הקרן הקיימת לישראל מזוהה בדרך כלל עם תחום היערנות, עם יערות נטע אדם ועם פיתוח שטחים פתוחים. הפרויקט המוצג במאמר זה יוצא דופן בהיותו פרי יוזמת הקק"ל, אך החל את דרכו דווקא בשיפוץ מבנה ציבור עירוני. מדובר בפרויקט ראשון מסוגו, אשר תחת הכותרת "בית קק"ל למצוינות", הסב מבנה קיים במרכז הוותיק של נצרת עילית, למרכז חינוכי לנוער. 

כאדריכלי הנוף של הפרויקט העסיקו אותנו מספר שאלות:

- כיצד להוציא את הפעילות החינוכית אל השטחים הפתוחים סביב המבנה, לטובת בני הנוער?
- איזו תרומה השטח הפתוח השייך למגרש מבנה הציבור, יכול לתת לעיר?
- האם ניתן להרחיב את קהל המשתמשים בשטחים הפתוחים, מעבר לבני הנוער הפוקדים את המקום?
- כיצד ניתן לקשור בין המגרש לבין הנוף הקרוב (חורשת אורנים ותיקה) והנוף הרחוק הנצפה ממנו (שיפולי הרי נצרת, בקעת תורען ורכס תורען)?
- מה תפקידו של היער בעיר?
- איזה ערך מוסף יכול להביא גוף שעוסק ביערנות לקהילה עירונית?

מפגש המגרש של בית קק"ל עם הגן הציבורי הסמוך בתחילת הדרך (למטה) ולאחר השלמת העבודות (למעלה). צילום: שי אפשטיין

הרחבת הגדרות
התשובות שמצאנו לכל השאלות הללו התכנסו כולן לאסטרטגיה של פירוק הגדרות והרחבת ההגדרות.
כצעד ראשון, הצענו לצמצם את שטח החניה של המוסד למינימום ההכרחי. בזכות צמצום שטח החניה, התפנה מקום למרחב למידה מחוץ לכתלי המבנה. כמו כן, הצענו לפרק חלק מקיר התמך והמעקה אשר הפרידו בין המגרש של מבנה הציבור לבין השטחים הפתוחים שסביבו. בכך התמוססו הגבולות בין התחום המוגדר כשצ"פ לבין התחום המוגדר שב"צ. בכך פרץ הפרויקט את גבולותיו הראשוניים והתרחב מ"בית קק"ל" ל "פארק קק"ל".

בחזית הפונה לרחוב, השמשנו את הרחבה המרוצפת על ידי תכנון אזורי ישיבה אשר שואבים את העיצוב שלהם מ"שולחנות קק"ל" המוכרים. אך בשונה מהשולחן הסטנדרטי הבנוי לקבוצה של עד ששה אנשים, השולחנות במקרה הזה שונים זה מזה בממדיהם: חלקם מתאימים לזוג, חלקם לקבוצה קטנה ואחד מהם, ארוך במיוחד, מתאים לכיתה שלמה.

רחבת הכניסה לבית קק"ל. צילום: שי אפשטיין.
גם כאן, אין גדר מפרידה בין תחום המגרש לבין הרחוב, ועוברי אורח מוזמנים להסב בפינות הישיבה הללו בדרכם לסידורים במרכז המסחרי הסמוך.

יער בעיר
המגרש עליו יושב בית קק"ל, נושק לחורשת ותיקה. עצי האורן בחורשה זו יצרו חופה אחידה וחד-גונית, שעוררה תחושה של ניתוק וריחוק מהרחוב.
כבר בתחילת הדרך, עלתה המחשבה על התייחסות לנושא היער בעיר, הן בהקשר של חיבור לחורשה הסמוכה, והן כהד לנוף הנשקף מהאתר, הכולל אף הוא יערות נטע אדם רבים.
במישור העיצובי נעשה שימוש באלמנטים המאזכרים את היער בתרבות שלנו - חומריות של אבן טבעית בקירות ובאבני הגן, יצירה של "פינת תצפית" ושילוב מתקנים עשויים עץ רוביניה. כמו כן, אימצנו את פעולת הייעור על ידי עיבוי נטיעות.
התוכנית התרחבה גם אל תחום החורשה הוותיקה שמהווה מעין יער עירוני. עם זאת, ראינו ביער העירוני יישות שצריכה להיות רב-גונית, אשר ניתן להפיק ממנה תועלת במובנים רבים. על כן, שילבנו בתוכנית הנטיעות עצי פרי, עצי צל, עצים נשירים וירוקי עד.

שילוב הטבעות מתכת בריצוף הבטון בדמות עלי הדולב. צילום: שי אפשטיין.

ברוח "האורבניזם של היומיום"
“Everyday Urbanism” (האורבניזם של היומיום) הינה גישה ששמה את הדגש על החוויה הרוטינית, היומיומית, של החיים בעיר: ההליכה למכולת או למרכז המסחרי, הנסיעות לעבודה, הנסיעה באוטובוס לחוגים וכיוב'.
מנסחי הגישה, מרגרט קרופורד, גון צ'ייס וג'ון קאליסי, חקרו קהילות אשר יצרו לעצמן, לרוב ללא מתכננים רשמיים, דפוס ייחודי של עירוניות. בכך, הם הצביעו על הצדדים החברתיים והאנושיים והקשר שלהם לעיצוב עירוני ותכנון.
המיקום של האתר במרכז הוותיק של נצרת עילית, מהווה פוטנציאל למפגש ספונטני בין קבוצות שונות מתוך פעילות יומיומית. התכנון שאף לממש את הפוטנציאל הזה על ידי בניית תשתית לשימוש יומיומי בשטח הפתוח.
רשת השבילים שמחברת את החורשה, הגן, המבנה והרחוב והופכת אותם למרחב רציף ונגיש, היא הבסיס לתשתית הזו. לאורכה, מגוון אזורים לקבוצות שונות בגודלן ובגילן. הפארק הופך למקום לעבור דרכו, לשבת, לשחק ולשהות בו.
תכנון הפארק משלב שימושים מוגדרים לקהלים ספציפיים: אזורי משחק לנוער ולילדים, כיתת חוץ, אזור התכנסות ואפילו מזרקת ג'טים. כל אזור תוכנן לתת חיים נוספים מעבר לפרוגרמה הרשמית. אזור ההתכנסות משמש גם כאזור ישיבה להורים, מזרקת הג'טים מתפקדת כשביל הליכה כשהג'טים אינם פועלים, כיתות החוץ ופינת התצפית מתפקדות כאזור מנוחה לעוברים ושבים.
עיצוב הפארק נותן ביטוי לגישה הרואה את מעבר להגדרות הרשמיות, שמעודדת רב-שימושיות לטובת מגוון אנושי רחב , ומשלבת את השטחים הפתוחים בשגרת החיים בעיר, ברוח האורבניזם של היומיום.

החורשה הותיקה וחיבורה לרחוב, בתחילת הדרך (למטה) ולאחר השלמת העבודות (למעלה). צילום: שי אפשטיין.

אזור התכנסות הבנוי כטראסות, מהווה חלק מגן המשחקים ביומיום.
תודות
לכל אורך הדרך ליווה את הפרויקט הצוות המקצועי של קק"ל. ברצוננו להודות במיוחד לאדריכל שרון קפלן ולאדריכלית הנוף נעה טל אשר ניהלו את הפרויקט מטעם קק"ל, וכן למפקח אדריכל הנוף שאול סרנוף.