צמחים עם מופע סתוי מרהיב

חמישה צמחים שעל אף מראם הנאה בימי הקיץ החמים, הסתיו הוא הזמן שבו הם באמת זורחים בגינה, עם מופע עונתי ייחודי שמאופיין לאו דווקא בפריחה אלא גם בצבעי שלכת ובצורה הכללית של הצמח

מאת: אורי ארז, אגרונום, משתלת בוטניקה

בכתבה זו נסקור חמישה צמחים שעל אף מראם הנאה בימי הקיץ החמים, הסתיו הוא הזמן שבו הם באמת זורחים בגינה. אחד העקרונות המובילים בבחירת הצמחים לכתבה זו הינו המופע העונתי הייחודי שלהם, שמאופיין לאו דווקא בפריחה אלא גם בצבעי שלכת או הצורה הכללית של הצמח.

ראשית, הנה שתי נקודות שחשוב לי להדגיש:
1. כלל הצמחים בכתבה זו הינם צמחים נשירים. בעיני, אחד העקרונות החשובים ביותר בגינון הוא השינוי. כאשר אני מסתכל על גינה לאורך זמן אני רוצה לראות תנועה ולהרגיש את העונות. גינה שמורכבת כולה מצמחים ירוקי עד, נאים ככל שיהיו, היא בעיני גינה מפוספסת שאינה מבליטה את התכונות היפות שבכל עונה.

אני יודע שבשל האקלים החם והחורף הכמעט ולא-קיים בארצנו הקהל הישראלי מתקשה לקבל את המושג "נשיר" כתכונה חיובית בצמח ורואה את העלווה היבשה כלכלוך או כפגם בצמח, שלא לדבר על מופע הענפים הערומים (במקרה של שיחים נשירים) שנתפס בעיני רבים מדי כמצב ביניים כעור ולא כאלמנט קישוטי בפני עצמו.
לפי השקפת עולמי עלינו, אנשי המקצוע, להנחיל לקהל הישראלי את ההבנה כי גם לנוף היבש והערום יש את הקסם שלו וכי כדי להתרגש מלבלוב אביבי עלינו קודם כל לחוות נשירה סתווית.
2. הנקודה השנייה מעט מעשית יותר ופחות תיאורטית אך גם היא קריטית, שכן חלקות רבות בהן שתולים צמחים נשירים פשוט סובלות מחוסר בתחזוקה (ולכן נהיות מכוערות עם הזמן), עובדה אשר מרתיעה את הציבור משימוש בצמחים אלה.
גידול צמחים נשירים, ובמיוחד דגנים נשירים, דורש מידה (גם אם קטנה) של תחזוקה. את הנוף היבש של הדגניים הנשירים חובה לגזום בכל שנה. אי גיזום של עלווה יבשה יפגע מאד במראה הרענן של הצמח ויביא, בסופו של דבר, לגוויעתו. את הגיזום ניתן לבצע ברגע שהצמח יבש לחלוטין אך ניתן ומומלץ להשאיר את הנוף היבש בעונת החורף (דגנים רבים מפותחים כיום כך שיהיו בעלי נוף יבש פיסולי).
גפנית מחומשת "גולי" (Parthenocissus quinquefolia "Guli"):

המטפס היחיד בחבורה וגם הצמח המעוצה היחיד שבו נעסוק בכתבה זו. זן זה של הגפנית המחומשת נבחר על ידי גולי, גנן ותיק העובד באזור העיר רחובות אשר בשפלה, בזכות צבעי השלכת העזים שלו שאינם דורשים מנות קור. המראה של צמח גדול המצוי בשלכת אינו נפוץ בארץ ומיוחד מאד.
בניגון למין, שמטפס באמצעות קנוקנות דביקות, הזן הינו מטפס נכרך. זהו צמח גדול ממדים ומהיר צימוח מאד (צמח מבוסס המקבל השקיה יכול לגדול בקלות ארבעה מטרים בשנה לכל הכיוונים), המתאים לכיסוי גדרות ופרגולות במעטה עלווה אטום לחלוטין. הפריחה הקיצית שופעת אך חסרת חשיבות גננית. הפרחים מושכים דבורים בשפע והפירות, שנשארים תלויים על הצמח כל החורף, מהווים מאכל לציפורים.
צורית "מטרונה" (Hylotelephium "Matrona")

זן ותיק בגינון בצפון אמריקה ובאירופה שעדיין שומר על מקומו למרות שפע הזנים החדשים שקיימים בשוק, תודות לעמידותו למגוון תנאים ובזכות גבעוליו האדומים ועלוותו הסגולה. למרות מוצאו הצפוני של הצמח הוא נמצא מתאים לשתילה גם בתנאי השפלה החמה והלחה בתנאי צל חלקי (למניעת צריבת העלים). הפריחה הסתווית ורודה, ממושכת מאד ומהווה מוקד משיכה למאביקים (ולאנשים) בזכות צורתה הייחודית. צורית זו, היוצרת עם השנים גוש בגובה וברוחב 40-50 ס"מ, מצטיינת במיוחד באזורים קרירים וקרים מגובה 200 מ' מעל פני הים, שם צבעי העלווה הסגולים יקבלו משנה תוקף. באזורי הארץ החמים הגבעולים האדומים ישמרו על צבעם אך העלווה תהיה יותר ירוקה מאשר סגולה. צורית זו הינה בעלת עמידות יוצאת דופן ליובש אך אינה סובלת מהשקיה סדירה.

מיסקנתוס סיני "אדג'יו" (Miscanthus sinensis "Adagio")

מיסקנתוס הוא אחד הדגנים הנפוצים בעולם הגינון בזכות עמידותו, צורתו, קלות הגידול שלו, הפריחה הקישוטית ובמקרה של חלק מהזנים גם בזכות צבעי השלכת העזים. זן זה, אחד המועדפים עלי מבין כלל הדגניים המוצעים כיום בשוק הישראלי, הוא שילוב מנצח של כל מה שטוב במיסקנתוסים: הוא עמיד לשמש קופחת, לחום, לקור וליובש (אך ייראה טוב יותר בהשקיה סדירה), הוא בעל צורה כדורית ופיסולית ללא כל צורך בגיזום או עיצוב, הוא פורח בשפע רב לכל הכיוונים (ולא רק כלפי מעלה, כמו שאר זני המיסקנתוסים) ויש לו מופע שלכת מדהים אפילו במנות קור פחותות, אם כי טמפרטורות נמוכות יעצימו מאד את מופע השלכת. צפו לעלים בגוונים של סגול, כתום, ורוד ובורדו.
בגובה וברוחב של 120 ס"מ הוא מתאים הן כגדר חיה נמוכה , הן לאורך שביל גישה והן כצמח מוקד בגינה.

סקיזקיריום סקופריום "פריירי בלוז" (Schizachyrium scoparium "Prairie Blues')

סקיזקיריום הוא סוג של דגן חדש יחסית במחוזותינו שטומן בחובו, לדעתי לפחות, הבטחה גדולה. זהו צמח ערבות צפון אמריקאי שאייש בעבר מישורי עשב רחבי ידיים באזור שבו מצויות כיום ערים כשיקאגו וסנט לואיס. במשך שנים רבות "זכה" הסוג להתעלמות מצד גננים אמריקאים אך בשנים האחרונות, עם ההתחממות הגלובלית, אירועי מזג האוויר הקיצוניים, מחסור המים בחלקים נרחבים של העולם והטרנד ההולך וגובר של גינות בעלות מראה טבעי בנוסף להיות מועילות לחיי הבר, שב כוכבו של דגן קטן זה לדרוך.
הסקיזקיריום הינו דגן קטן מידות יחסית, 50-60 ס"מ גובהו, בעל עלווה המתחילה ירוקה באביב ומתבגרת לכדי כחול שמיים יפהפה. באמצע הקיץ עולים ממרכז הגוש גבעולי פריחה המתנשאים לגובה של 70-80 ס"מ. הפריחה נראית כ"פיצוצים" לבנים לאורך הגבעול והיא מתייבשת בצורה נאה על הצמח. עם ירידת הטמפרטורות בסתיו מקבל הצמח צבעי שלכת עזים בספקטרום של סגול, כתום, ורוד ואדום.
בשל מוצאו, הצמח מתאים לשתילה בתנאי שמש מלאה בלבד ובאדמה ענייה יחסית (עודף דישון או מחסור בשמש יביאו לגידול חלש של הגבעולים ולמראה נפול של הצמח). הצמח עמיד מאד ליובש אך יראה במיטבו בתנאי השקיה סדירה. מצוין, כאמור, לגינות בעלות מראה טבעי, גינות אחו ובמסלעות.
מתאים במיוחד לאזורי הארץ הקרירים והקרים אך מתפקד היטב גם בשפלה.

מולנברגיה נימית "ווייט קלאוד" (Muhlenbergia capillaris "White Cloud")

כמו הסקיזקיריום, כך גם המולנברגיה הינה דגן שמקורו בצפון אמריקה ועל אף שקיימים מספר מינים של סוג זה בשוק, אין ספק שהמין המוכר ביותר הינו המולנברגיה הנימית, בעל הפריחה הוורודה והאוורירית שנראית כענן ורוד כאשר הצמח שתול בצפיפות.
זן זה של מולנברגיה נימית, הפורח באמצע אוקטובר (כשבועיים לאחר המולנברגיה הוורודה), הינו בעל פריחה לבנה ושופעת מאד הנראית, ניחשתם נכון, כענן לבן. גובהו של הצמח כולל פריחה הוא כ-110 ס"מ והוא זקוף יותר ובעל מראה "מסודר" יותר מהמין. בנוסף, בשל העובדה שכל הפריטים בזן זה זהים גנטית (שכן הם מרובים ברבייה וגטטיבית ולא מזרעים) כלל הצמחים פורחים באותו הזמן ובצורה אחידה כך שהמראה שמתקבל משתילה של קבוצה הינו עוצר נשימה ממש. לאחר התייבשות הפרחים הם נשארים תלויים על הצמח כך שהמראה הקישוטי נמשך גם בחורף.
מתאים לשתילה בתנאי שמש מלאה, למרות שיסתדר גם עם מעט צל (עודף צל יפגע בצורת הצמח ובעצמת הפריחה).

להמשך קריאה על צמחים בגווני זהב