תכירו את הפלומריה: מאז ומתמיד גדל בארץ מין אחד והוא הפלומריה הריחנית שמופיע בגוונים של אדום ולבן. רובנו מכירים את השם הערבי פיטנה ולאו דווקא את השם הבוטני פלומריה. אז איך בעצם קוראים לה?
כתבה וצילמה: נורית חרמון
תכירו את הפלומריה: מאז ומתמיד גדל בארץ מין אחד והוא הפלומריה הריחנית שמופיע בגוונים של אדום ולבן. רובנו מכירים את השם הערבי פיטנה ולאו דווקא את השם הבוטני פלומריה. אז איך בעצם קוראים לה?
בחמש עשרה השנים האחרונות חלה בארץ מהפכה שקטה. זנים רבים מאוד של פלומריה בצבעים מרהיבים נמצאים למכירה בשוק והם פותחים עולם חדש של אפשרויות לגנן, אולי בזכות ילד אחד שהתאהב לפני כששים שנה, אז קיבלה משפחה בחולון עציץ במתנה ובו ייחור מעובה, קרח ומוזר עם עלים מוארכים בראשו. הייחור גדל במהירות ולא התאים עוד לעציץ ואחד הבנים נשלח לגינה לשתול את הצמח המוזר. כך, התאהב מוטי איש-יאיר לראשונה, במה שיתגלה בדיעבד כעץ הפיטנה. שנים רבות יחלפו עד שמוטי ייתקל בספר מטקסס על גידול פיטנות ויחזור אל אהבתו המוקדמת. כאחראי על הגינון בקיבוץ מעגן מיכאל. הוא יביא לארץ זנים שונים וישתלם לאורכו ולרוחבו של קיבוצו.
פיטנה, פלומריה ועוד שמות
השם הבוטני, פלומריה, הוא לזכרו של שרל פלומייה (1646-1704), דמות מרתקת של נזיר פרציסקני, תחריטאי ובוטנאי צרפתי שערך מסעות גילוי לאיים הקריביים ולדרום אמריקה. הפלומריה היגרה לכל רחבי העולם בעזרתם של הכובשים הספרדים, ובכל מקום הפכה לחלק מן הנוף וזכתה לשם מקומי: בארץ היא פיטנה ובסיציליה – פומליה. בארצות אנגלוסקסיות שמה העממי הוא פרנג'יפאני ((Frangipani. לקלות הריבוי שלה מייחורים והישרדותם במשך חודשים ללא מים היתה בוודאי תרומה לתפוצתה הנרחבת.
על הטיפוח
מרכז הטיפוח הראשי של הפיטנה היה בהוואי. הפלומריה הראשונה, זו הלבנה עם הלב הצהוב, הגיעה לשם בשנת 1886. זו עם הפרחים האדומים הגיעה מאוחר יותר. מהנדס מקומי ושמו מוראנייה ((Moragne,התאהב בפלומריה עסק בהכלאות ומתוכן ברר את הזנים היפים ביותר. ייחורי הזנים שלו נפוצו אך לרוע המזל, אבדו רשימותיו המדוייקות של מוראנייה והוויכוח על זהות ההורים של מכלואיו היה ארוך ומסובך. כיום מקובל לחשוב שהאב היה הזן 'סקוט פראט' והאם היתה 'דייזי וילקוקס'. המטפח הגדול אחרי מוראנייה בהוואי הוא ג'ים ליטל, מורה לצילום שלימים בנה אימפריית פלומריות לתפארת.
תכונות העץ
הפריחה
הפריחה מופיעה בקצות הענפים, בדר"כ עמוד פריחה אחד או לכל היותר שניים הנושאים פרחים. מוטי איש-יאיר טוען שבזנים מסוימים יכולה התפרחת להכיל עד 50 פרחים!!! הפריחה מיוני בערך ועד סוף נובמבר. יש זנים עשירי פריחה במיוחד ויש בין הזנים השונים ואריאציות בגודל הפרח, בסידור עלי הכותרת ובצורתם. יש פרחים שצבעם אחיד ויש כאלה שהם דו- או תלת-גוניים, לעתים הצבע חלק ורווי ולעיתים הצבע מגורען ויוצר רושם של מרקם מחוספס. צבעי הפרחים רבים מאוד וביניהם אפילו סגלגל בהיר (הזן היחיד בצבע זה בארץ הוא 'ג'קס פרפל').
זנים עשירי פריחה במיוחד
קוקטאון סנסט - Cooktown Sunset, בלק רובי – Black Ruby, פננג פיצ' - Penang Peach, דוריק – Doric, הילו ביוטי - Hilo Beauty, פרוט סאלאד - Fruit Salad, קימו – Kimo, שני, אינדיה – India, דרבן ילו - Durban Yellow, מיטל
זנים גבוהים במיוחד
קוקטאון סנסט, הילו ביוטי, אינדיה, פרוט סאלאד, סלדין
זנים קומפקטיים (למיכלים)
פננג פיצ', ג'יני מוראנייה
זנים הנוטים "לרבוץ": כל הזנים שבשמם מופיע שמו של מוראנייה.
הניחוח
הזן 'סלדין' הלבן (ובעצם הזן הוותיק בארץ) הוא ריחני מאוד ואילו המין הטיפוסי עם הפרחים האדומים הוא נטול ריח (לכן טעות היתה לקרוא לו בעברית פלומריה ריחנית...). לזנים השונים ריח ועוצמת ריח שונה. יש ריחות לימוניים, קינמוניים, יש חזקים יותר ויש עדינים.
קצב הגידול וגובה העץ
קצב הגידול של הפיטנה הוא איטי למדי אבל בתנאי גידול טובים היא יכולה להפתיע.
בארץ מגיעה הפיטנה לכל היותר ל- 6 מ' בתוך 15 שנה אך בתאילנד ובהוואי - גם ל- 8 מ'. הקוטר המרבי של גזע הפיטנה הוא 30 ס"מ. עם זאת, הזנים שונים זה מזה גם בקצב הגידול ובגודלם הפוטנציאלי.
מבנה העץ
רוב הזנים גדלים באופן דיכוטומי, כלומר כל ענף מתפצל בראשו לשני ענפים וחוזר חלילה. תכונה זו היא שבסופו של דבר מקנה לנוף העץ את מבנהו המעוגל והפיסולי הייחודי לו. זנים ופרטים מסוימים שמקורם בזרעים יהיו בעל מבנה טריכוטומי, כלומר כל ענף מתפצל בראשו לשלושה ענפים. זנים בעלי מבנה כזה יהיו לרוב קומפקטיים יותר ולכן מתאימים יותר לגידול במיכל, למשל.
עמידות לרסס ים, מליחות ורוח
מוטי טוען שבתנאי השקיה ודישון טובים אפשר להתקרב כ- 100 מ' מחוף הים. והראיה לדעתו הן הפיטנות היפות והוותיקות בעכו העתיקה. גם אצלו בקיבוץ שתולות פיטנות כמעט על החוף ממש. הפיטנה עמידה במידת-מה למליחות קרקע ומים ולרוחות, כפי שאופייני גם לקו החוף.
תנאי הגידול
טמפרטורות
הפיטנה היא צמח של אזורים חמים, לחים וחופשיים מקרה. אזור רצועת החוף לפיכך הוא אידיאלי עבורה. אבל הפיטנה גדלה יפה גם באזורים חמים ופחות לחים כמו אזור הכינרת או בקעת הירדן, במיוחד בגינות מושקות שם נוצר מיקרו אקלים לח יותר. הגבול הצפוני ביותר שלה הוא צפון רצועת החוף. בדרום שפלת החוף נעצרת הפיטנה בסביבות הנגב המערבי.
הפיטנה עמידה לקור עד 6 מעלות צלסיוס. בחורף רגיל (אם עדיין יש דבר כזה) היא משירה את עליה ולא נפגעת מן הקור בתנאי שאין עודפי מים בקרקע. בדרום אירופה, בנישות מוגנות היא מצליחה לשרוד את החורף.
השקיה
הפיטנה גדלה בעיקר בתקופת הקיץ. אז היא זקוקה להשקיה גדושה במיוחד אם מעוניינים בפריחה שופעת. אם העץ שתול בגינה וסביבתו מושקית גם כן, די בכ- 100 ליטר לשבוע. אם לא - יש להעלות את הכמות ל- 150 ליטר בשבוע.
מדוע נכנסה הפיטנה לרשימת הצמחים החסכוניים במים של משרד החקלאות? מפני שהיא שורדת ואפילו פורחת בשני גלי פריחה באביב ובסתיו גם בתנאי יובש ועקה (ראו בגינות ישנות ומוזנחות) אבל רק שורדת, לא משגשגת. בסתיו ניתן להוריד את כמות המים ובתקופת החורף אין צורך ואפילו אסור להשקות. כיוון שהפיטנה רגילה בארץ מוצאה לתקופת יובש קרירה, החורף הקריר אך הרטוב שלנו נסבל על ידה רק אם נמנעים מלהשקות אותה בנוסף למי הגשם ובתנאי שמבטיחים לה בחורף, כאמור, תנאי ניקוז טובים ביותר. גם נשירת העלים בחורף מסייעת לה להתגבר על התקופה הקרירה והרטובה.
תנאי גידול אחרים
הפיטנה זקוקה לדישון בקיץ. כמו כן, היא כמהה לקרינת שמש מלאה ובתנאי הצללה היא לא תפרח.
מחלות ומזיקים
המזיק המוכר ביותר בארץ של הפיטנה הן האקריות האדומות. לקראת סוף הקיץ בת"א אפשר לראות את עלי הפיטנה מאבדים את צבעם היפה ונעשים כסופים-עמומים. זוהי מתקפה קשה של אקריות והיא נובעת בעיקר משני גורמים - היעדר השקיה מספקת והרבה אבק. שטיפה של העץ ושימוש בכל אמצעי שיגביר את הלחות בסביבתו וירחיק אותו מקירות וממשטחים מקריני חום, יכולים לסייע להוריד את כמות האבק והן את כמות האקריות המתעבות סביבה לחה.
טיפים לעיצוב בעזרת פיטנה
בגלל מוצאה הטרופי, משתלבת הפיטנה בטבעיות עם צמחים טרופיים המשדרים חום ולחות. דקלים הם בן-לוויה מצוין עבורה, וכן שיחי היביסקוס, שיחי אקליפה, יטרופית תמימה, צמחי גבנון, בת-אביב (פסיאודורנתמום) ועוד. כמו כן היא מתאימה גם לחברת צמחים חמים ויובשניים יותר כמו מללויקה, גרווילאה, אגבה רכה וכו' וכן היא יפה כשהיא עולה מתוך משטח של צמחים נמוכים מאוד בנוסח גזניה או אוזן-דוב.
הפיטנה היא עץ פיסולי במיוחד בחורף כשמבנהו המעניין נחשף לעין. לכן כדאי לשתול אותה על רקע שיבליט אותו ורצוי בתוך צמח כיסוי אשר יפרח בחורף. בקיץ בפריחתה - היא כבר תגנוב את ההצגה. שימוש אחר הוא בתוך גדר חיה נמוכה יחסית (עד 1.5 מ') כשהחלק העליון שלה מזדקר מתוך הגדר ושובר את המונוטוניות שלה.
להמשך קריאה על לגרסטרמיה הודית