כתב: אורון פרי צילמה: אפי פדידה
אחד הצמחים המוכרים והאהובים ביותר הינו הרקפת (Cyclamen) - צמח יחודי בעל פריחה אלגנטית, עלים דקורטיביים ותקופת פריחה ארוכה.
בעולם קיימים 20 מיני רקפות, וזאת לאחר שב-20 השנים האחרונות הוגדרה משפחה זו מחדש - שמות הוחלפו, חלק מתתי המין הוגדרו כמינים בפני עצמם ואחרים סווגו כ'מופעים' (VARIETAS).
הרקפות שייכות למשפחת הרקפתיים PRIMULACEAE, אך עדיין מתנהל ויכוח בוטני האם להפריד את הרקפות למשפחה בזכות עצמה, מכיוון שהן בעלות תכונות שונות משאר חברי המשפחה. לדוגמה: היותן רב-שנתיות ובעלות פקעת, להבדיל משאר חברי המשפחה שהינם עונתיים או דו-שנתיים; דבר נוסף הוא משך הזמן הלוקח להן להגיע לבגרות - 3-6 שנים במינים השונים, ומספרי כרומוזומים שונים.
מהיכן הגיעו ומה תפוצתן
רוב מיני הרקפות גדלים באגן הים התיכון, צפון אפריקה, מרכז ומזרח אירופה. חלקם אנדמים, כמו רקפת קפריסאית (C. cyprium) ורקפת כרתית (C. creticum); אחרים בעלי תפוצה נרחבת, כמו רקפת יוונית (C. graecum) ורקפת אירופאית C). hederifolium), אשר גדלות באיזורים נרחבים באירופה, איי יוון וטורקיה.
חלק ממיני הרקפות נמצאים על סף הכחדה, ביניהן רקפת לבנונית (C.libanoticum) אשר חשבו שנכחדה, אך פרטים חדשים נמצאו צפונית לביירות, הודות לאספנים ברחבי העולם. כיום נפוצה רקפת זאת בתרבות, אך אין פרטים בנוגע למצבה הנוכחי בטבע.
המין האחרון והנדיר מכולם נמצא בשנת 1986 במקרה, בהרי אל מיסקט שבסומליה, על-ידי שני בוטניקאים, שוודי וסומלי ונקרא C. somalense. שני צמחים הועברו לגן הבוטני בשבדיה ואחד מהם גם פרח. כל אספני הרקפות חגגו, אך למרבה הצער פרח זה לא הבשיל זרעים.
הארץ בה גדלים מיני הרקפות הרבים ביותר הינה טורקיה - לא פחות מתשעה מינים גדלים בה ומספר דומה של תתי-מין.
מיני הרקפות השונים פורחים בתקופות שונות של השנה - חלקם פורח בסתיו לפני הופעת העלים, אחרים פורחים בחודשי החורף והסתיו ושני מינים אירופאים פורחים בחודשי הקיץ.
מה יש לנו בישראל
בישראל יש לנו שני נציגים של רקפות: רקפת מצויה (C. persicum) ורקפת יוונית (C. coum)*. הרקפת המצויה נפוצה מאוד גם בירדן, לבנון, סוריה, טורקיה ובחלק מאיי יוון. בישראל קיים גם מופע סתווי של הרקפת המצויה, הפורחת בסתיו לפני הופעת העלים (בסביבות ה-15באוקטובר), וכמעט שאין חפיפה בין תקופות הפריחה שלה לבין אלו של הרקפת הרגילה.
ייתכן מאוד שרקפת זו נמצאת באמצע שלב של הפיכה למין בפני עצמו.
המין השני הגדל בארץ - רקפת יוונית - הינה נדירה וגדלה במספר מקומות בצפון הארץ, כשישראל היא גבול התפוצה הדרומי ביותר של מין זה שגדל צפונה עד אזור הים השחור. בארץ האוכלוסיה של מין זה מצטמצמת בעקבות עבודות פיתוח ותנאי אקלים ההופכים ליובשניים יותר ויותר.
בשנת 1991 ביקרה פה משלחת מטעם אגודת הרקפות האנגלית, אשר מצאה ביער אודם רקפת יוונית לבקנית, שהוכתרה בשם .C. coum ‘Golan Heights’רקפת זו הפכה ללהיט בקרב אספני הרקפות בעולם, ומצמח בודד זה ישנם היום כבר מאות רבות של רקפות זהות.
הרקפת המצויה חולקה לארבעה וריאנטים (מופעים) שונים:
VARIETA PERSICUM–פרח ורוד או לבן בעל 'עין' סגולה בולטת - המופע הנפוץ ביותר.
- VARIETA ROSEUM פרח ורוד כהה בעל עין בגוון דומה –נפוץ.
- VARIETA ALBIDUM פרח לבקני ללא סימן עין –נדיר ביותר.
VARIETA PUNICUM- פרח בגון ורוד אדום ללא סימן העין –נמצאו פרטים בודדים עד כה.
בשנים האחרונות החלו לגדל בארץ את הרקפת המצויה באופן מסחרי וניתן לרכוש במשתלות פקעות בתקופת הסתיו, מה שנחשבת לאחת ההשקעות הטובות ביותר בגינה.
קלה לגידול ולטיפול
הרקפת גדלה ללא טיפול מיוחד, וככל שעוברות השנים נותן הצמח פריחה מרובה יותר. כמו כן הוא מתרבה בקלות ובתוך שנים ספורות ניתן לקבל מרבד של רקפות.
צמח זה עמיד מאוד למחלות, אינו זקוק לתוספת מזון ומעט מזיקים מעיזים לאכול את עליו הרעילים.
הרקפת הינה צמח מאריך חיים, עד עשרות שנים (המצויה), ומינים אחרים רשמו שיאים בגנים בוטניים בעוברם את 100 השנה. התנאי היחיד שהרקפת דורשת הינו אדמה מנוקזת - עודף מים יגרום לרקבון הפקעת.
רקפת חדשה שנשתלה מפקעת חשופה, תיתן את מלוא עוצמתה רק באביב השני, מכיוון שבחורף הראשון עליה לבנות מחדש את מערכת השורשים.
ניתן לשתלן בכל מקום שאליו מגיע הגשם: בתוך סלעים, בתוך גדרות אבן, לצידי שבילים, בין אבני מדרך, בצל מלא ובשמש מלאה.
אני נוהג לשתלן גם בתוך הדשא (בתנאי שהאדמה מנוקזת), וכך אני מקבל מרבד פורח בתקופה בה הדשא רדום. אך זהירות, אין לכסח את עלי הרקפת עד שלא יבשו לחלוטין.
את הזרעים ניתן לאסוף ולפזרם במקומות נוספים בגינה.
העולם התרבותי והרקפת
כיום הרקפת הינה הצמח הפורח מספר אחת בעולם ומדובר בתעשיית ענק, במיוחד בהולנד, צרפת, בלגיה, וגרמניה. מדי שנה מיוצרים מאות מיליוני עציצי רקפות פורחים בכל רחבי העולם, וכמובן שכל כמה שנים משתנת האופנה.
היכן הכל התחיל?
הרקפת הוזכרה כבר בתרבויות עתיקות כמו יוון, כצמח שקשור לפריון, אך לא ברור כיצד בדיוק השתמשו בו. התאריך המדויק שבו הגיעה הרקפת הפרסית לאירופה אינו ידוע, אך בספרות הבוטנית הוא מופיע כבר ב-1651.
ב-1739 תיאר בוטנאי הולנדי שלושה וריאנטים שונים של רקפת זו, אך הפריצה הגדולה אירעה כמעט 100 שנה מאוחר יותר, כאשר בוטנאי אנגלי גילה שאפשר להגיע לפריחה ברקפות בתוך 15-18 חודש, על-ידי כך ששומרים על תנאי גידול אופטימליים ולא מאפשרים לצמח להיכנס לתרדמת הקיץ שלו.
תגלית זו גרמה למהפכה של ממש, שכן עד אז נהגו לגדל רקפות לפי מחזור הגידול הטבעי שלהן, הווה אומר 3-4 שנות גידול עד פריחה.
מסביבות 1853 החלו להופיע בצרפת זנים שהם תוצר של סלקציה והכלאות, והחלו להופיע גווני פרחים חדשים, ופרחים בגדלים שלא נראו עד אז. בהמשך נוספו עוד ועוד זנים חדשים שהוצגו בתערוכות הפרחים ברחבי אירופה.
יתרון חשוב ברקפות הוא שעקב האבקה עצמית, נוצרים צמחים זהים לחלוטין להורים ועל-ידי כך ניתן היה לייצר פסי גידול אחידים.
מאז ועד היום עובדים ללא הפסקה על פיתוחם של זנים חדשים. פריצת דרך היסטורית נעשתה בשנת 1999 בהולנד על-ידי SHAIN, שפיתחו פרח בגוון צהבהב שנקרא 'WINTER SUN'. זן זה פותח אין סוף אפשרויות לצבעי רקפות חדשים בגווני כתום וצהוב, אך מדובר בתהליך שיקח עוד שנים רבות.
את הרקפת הפרסית לא ניתן להכליא עם מינים אחרים, מכיוון שמספר הכרומוזומים שלה שונה. לאחרונה הצליחו ביפן, בהנדסה גנטית, להכליא אותה עם מין בשםC. PURPURASCENSוזאת בתקווה להגיע לצורות פריחה חדשות. גם ניסוי זה נמצא עדיין בתחילת דרכו.
בכל זאת כמה טיפים
האקלים הישראלי אידיאלי לרקפת התרבותית. כשאנשים שואלים אותי מדוע אינם מצליחים לגרום לעציץ הפורח לחזור שוב בסתיו הבא, אני תמיד נוהג להרגיע אותם באומרי: זו לא אשמתכם.
כיום נמכרים בשוק זני רקפות אשר מגיעים מזריעה לפריחה בתוך 7-10 חודשים (במקום 24-30 חודש בטבע). זנים אלו פשוט אינם מספיקים לפתח פקעת ועל כן בסוף הפריחה הם פשוט מתייבשים ומתים, כמעט כמו פרח עונתי.
חשוב שתדעו
- כאשר אתם בוחרים רקפת במשתלה, אל תתביישו להכניס אצבע לתוך העציץ ולוודא שאכן מורגשת פקעת מפותחת.
- בחרו צמח שנראה בריא והציצו בין העלים לוודא שישנם ניצני פרחים רבים בדרך.
- ברגע שהבאתם את הצמח הביתה, דללו מספר עלים ממרכז הצמח. פעולה זו עוזרת לאורור הצמח ומאפשרת לניצנים לעלות ביתר קלות.
- סלקו עלים צהובים או פרחים שנרקבו בכדי למנוע התפתחות בוטריטיס (פטרייה).
- מאוד מומלץ להעביר את הצמח לעציץ חרס גדול יותר. הניקוז בחרס טוב יותר ונשמרת קרירות השורשים.
- כדי להאריך את חייה של רקפת הנמצאת בתוך הבית, אין צורך לשים קוביות קרח בעציץ. הדבר הטוב ביותר הוא להוציא את הרקפת החוצה למשך הלילה.
- מקמו את הרקפת במקום המואר ביותר בבית. האידיאלי הוא אדן חלון אשר לא מקבל שמש ישירה.
- כדאי להשקות את הרקפות כשהאדמה כמעט יבשה לחלוטין, או עד שהצמח מראה סימני מצוקה.
- עודף מים יגרום לריקבון מיידי.
- נסו לתת לרקפת את התנאים הדומים ביותר לתנאים בהם גדלה רקפת הבר.
- בסוף הפריחה הורידו את קצב ההשקיה בהדרגתיות. ברגע שהעלים התייבשו הניחו את העציץ במקום מוצל וקריר בגינה, השקו פעם בחודש ובספטמבר החלו שוב להשקות בצורה סדירה.
* לדעתי, הגיע הזמן שגם בארץ נתקן את השמות שניתנו למינים שלנו. הרקפת היוונית, לפי תרגום נכון ללטינית = C. graecum. רקפת זו אינה גדלה בארצנו והיא נפוצה מאוד באיי יוון וטורקיה.
הרקפת המצויה אמורה להיקרא רקפת פרסית, כשמה הלטיני C. persicum.
ישנן שתי השערות לגבי מקור השם רקפת פרסית: האחת טוענת שכאשר רקפת זו הופיעה לראשונה באירופה במאה ה-17, חשבו שהיא הגיעה מפרס למרות שהיום אנו יודעים בוודאות שהיא אינה גדלה שם.
הגרסה השנייה טוענת ששמה בא לה מצבעה שהינו כצבע הפריחה של האפרסק - Prunus persica.
להמשך קריאה על תאנה