נגישות לטבע בעמק השלום

אדר’ נוף ליטל פרידלר*

עמק השלום, המתאפיין בנופי גבעות ויערות, ממוקם באזור רמות מנשה ומכונה גם ׳עמק השניים׳. בעמק וסביבתו מסלולי טיולים, פריחות עונתיות, מעיינות, נחלים ואתרים ארכיאולוגיים. העמק נמצא בשטחי מועצה אזורית מגידו וגובל במספר יישובים בהם יקנעם המושבה, יקנעם עילית, עין העמק, רמת השופט. בלב העמק ממוקמת חוות עמק השלום, אותה מפעילה עמותת ׳לטם׳. החווה משמשת כיום כמרכז הדרכה ומבקרים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.
לפני מספר חודשים הסתיים תהליך תכנון וביצוע של ׳שביל חושי׳ בתחום החווה, מתחם פעילות בנושא חוש המישוש אשר ישרת אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים המגיעות למקום. קבוצות ראשונות כבר החלו להגיע לפעילות במתחם.

קצת היסטוריה
באביב של שנת 1960 הזדמן לגבעה פורחת שלגדות נחל השופט ד״ר אוסקר אדר. יחד עם חברו אדריאן הניחו אבן ראשונה לחווה, שלימים קיבלה את השם עמק השלום. בניגוד לבעלי נכסים אחרים הם הציבו במקום שלט גדול שבו נכתב "הכניסה מותרת", והזמינו מטיילים ביערות מנשה להיכנס לשבת, לאכול ולקטוף פירות.
אוסקר היה טייס ממוצא גרמני, שהחליט לקבוע כאן את משכנו לאחר חיפוש עצמי ורוחני. ב-1964 הצטרף לאוסקר ואדריאן נוצרי אוסטרי בשם הרמן בצנר.
ברבות השנים נתגלעו חילוקי דעות בנושאים תיאולוגיים בין אוסקר להרמן. אוסקר עזב את עמק השלום, התגייר, שינה את שמו ל״אשר״, עבר לגור בירושלים ונפטר בשיבה טובה בשנת 2011.

במשך השנים יצאו ובאו דיירים שונים בעמק השלום. להרמן, שנשאר במקום, הצטרף בשנות השבעים יוסף אלישע. השניים המשיכו במסורת קבלת הפנים הלבבית, הם בנו, נטעו ושתלו ובכך הפריחו את אדמת הטרשים למקום ציורי של ממש. הם הקפידו לשמור על אורח חיים אקולוגי שבא לידי ביטוי בעיבוד האדמה, במערכת חשמל סולרית לצרכים ביתיים ושימוש במי מעיין.
יוסף והרמן היו חברים בתנועת ״ידידי אנוש״ – נוצרים חוקרי תנ״ך, אוהבי ישראל. הם האמינו כי על עם ישראל לחזור לערכי תורת ישראל: נתינה, אהבת הארץ, בניית הארץ ועבודת ה׳.
השניים נפטרו בשנים 1999-2000 והורישו את המקום למועצה האזורית מגידו. הם ציוו את המקום לפעילות אשר תתרום לעם ישראל, לזקוקים לעזרה ותשמור על הצביון האקולוגי של המקום.
את השטח קיבלה עמותת "לטם", המסייעת לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים לקחת חלק בחוויית היציאה לטבע. העמותה מפעילה את חוות עמק השלום החל משנת 1995. 1

חוות עמק השלום והשביל החושי
עמותת לטם חרטה על דגלה את נושא הקיימות והנגשת הטבע לאנשים עם מוגבלות ומקדמת שבילי טיול אורכיים מונגשים בטבע בתחום עמק השלום, כשהמוכר מביניהם הוא המסלול המונגש בנחל השופט. החווה עצמה משמשת כמרכז מבקרים והדרכה ובה פעילות סדנאות חקלאות קדומה ומסלולים מונגשים, אליהם גופים ומוסדות חינוך מיוחדים יכולים להגיע בתיאום ולאפשר לאנשים עם מוגבלות חוויה ומגע בטבע תוך הדרכה מותאמת.
פרויקט ה׳שביל החושי׳ החל לפני כשנתיים. השטח שהוקצה עבור השביל הוא בתחום החווה, בסמוך ובין שתי הכניסות לחווה (הצפונית והדרומית). אורך השביל כ-70 מטרים ותכנונו נעשה יחד עם צוות ההדרכה והתפעול של החווה תוך חשיבה על רמות נגישות שונות, תוכן הפעילות ותחזוקה. השביל תוכנן כך שיהווה תחנה אחת, המתמקדת בחוש המישוש, מתוך חמש תחנות שטיול ביניהן ייצר חוויה של מסלול מעגלי המאפשר פעילות סביב חמשת החושים.

השביל נועד לאפשר חווית מישוש חומרים מהטבע באופנים שונים, החל ממגע בהליכה יחפה על סוגי מדרכים, חומרים וטקסטורות שונות וכלה במישוש צמחיה בעלת מגוון מרקמים. בחשיבה על סוגי האוכלוסיות אשר יגיעו לחוות את השביל, נכללים כבדי ראיה ושמיעה, קשיים סנסוריים שונים, אוכלוסיה על הרצף האוטיסטי ברמות שונות, כסאות גלגלים ועוד. על השביל לאפשר את מירב האפשרויות לפעילויות לאורכו, אך ללא עומס יתר.
השביל מתחיל במקטע נגיש עד לנקודת מנוחה, הדרכה והתארגנות (הורדת/נעילת נעליים). נקודה זו, המופיעה בשני קצוות השביל כך שניתן להתחילו ולסיימו מכל כיוון שייבחר, היא גם נקודת פיצול לשני שבילים נפרדים: האחד – שביל מדרכים מחומרים שונים להליכה יחפה, והשני - שביל נגיש לכסאות גלגלים והליכונים. לאורך הדרך ישנן שתי נקודות מפגש של שני השבילים.

שביל המדרכים להליכה יחפה בנוי ממקטעים באורך אחיד, כאשר בכל מקטע חומר מהטבע בטקסטורה שונה: חול, רסק גזם, חלוקי נחל, חבלים, במבוק, סומסומית, פרוסות עץ, סלעי קפיצה ומים בבריכה רדודה. בין כל מקטע למקטע ישנה אתנחתא חושית מדק עץ, המאפשרת הפסקה ומנוחה עבור מי שחווה עומס חושי וכדי להתכונן למרקם הבא.
השביל הנגיש תוכנן מבטון סרוק ואבן גן פראית מוגבהת המשמשת כמעצור לכסאות גלגלים. לאורך השביל אדניות מוגבהות ונגישות, המחולקות למקטעים בהם אותם החומרים המופיעים בשביל המדרכים על פי סדר הופעתם לחווית מישוש דרך הידיים. כמו כן לאורך שביל זה נקודת מעבר דרך רסס מים, חוויה עדינה של מגע במים.
לשני השבילים שתי נקודות מפגש. האחת היא נקודת המגע במים. לצד הבריכה הרדודה שהיא חלק ממהלך שביל המדרכים היחף ישנה אמת מים מוגבהת למגע דרך הידיים, אמת המים צמודה לשביל הנגיש. המים מגיעים לשני האלמנטים מתוך סלע מיוחד ובו חללים שמתוכם זורמים המים. נקודת המפגש השנייה נמצאת ליד סלע מנוחה.
לאורך שני השבילים מתוכננת צמחיה מקומית. רשימת הצמחיה נשענת על צמחי בר המאפיינים את הנוף הסובב. נבחרו צמחים במגוון טקסטורות, רכות וקושי שונים כדי לייצר מגוון למישוש גם במגע עם הצמחיה. העצים המתוכננים ממוקמים בעיקר בקצוות השביל על מנת לשמור מבט פתוח אל ׳ברושי השניים׳ (שני ברושים שניטעו בשנת 1936, כאנדרטה חיה לזכרם של השומרים יואש זולר ויצחק קליצ׳בסקי, אשר נפלו על משמרתם עת שמרו על המטעים הצעירים של המושבה יקנעם).

מחשבות על העתיד
במהלך העבודה על הפרויקט פורסמה תוכנית התרחבות של יקנעם עלית לכיוון ועל חשבון השטחים הטבעיים של עמק השלום, באופן המתקרב מאוד לחווה ובשנה האחרונה הוקם מטה מאבק נגד תוכניות בנייה אלו.
המאבק המתקיים כיום אל מול תוכניות הבנייה הוא סמל למה שהתבהר בשנה האחרונה, שנת הקורונה, והוא חשיבות השמירה והניהול של אזורי הטבע והשטחים הפתוחים. עומסי המטיילים הורגשו באופן קיצוני בשנה האחרונה בכל פיסת שטח פתוח אפשרית, ובנייה באזורים אלו הולכת ומצמצמת את אזורי הטבע והטיול.
רבדי הנגישות לשטחים הפתוחים והזכות לבילוי בטבע באופן המיוחד של הנגשה לצרכים מיוחדים, כמו גם באופן הרחב יותר, היא ערך חשוב מאין כמוהו לנו ולדורות הבאים ומוטל עלינו כאדריכלי נוף לשמרו.

*ליטל פרידלר – אדריכלית נוף, בוגרת מסלול אדריכלות נוף בטכניון. בעלת משרד ליטל פרידלר אדריכלות נוף מזה 10 שנים. הפרוייקט תוכנן במסגרת עבודת המשרד. כיום אדריכלית נוף במשרד נחלת הכלל.

הכתבה פורסמה בגיליון יוני 2021, 'אדריכלות נוף', הביטאון של האיגוד הישראלי של אדריכלי נוף