שתילה של עצים נשירים בגינה מוסיפה לה גיוון ועניין, היות ולעצים אלו מספר מופעים בשנה: עלווה ירוקה בקיץ, צבעי שלכת בסתיו, ענפים חשופים בחורף ופריחה מרשימה באביב

כתבה:יעל סלפק, אגרונומית והנדסאית אדריכלות נוף

לצמחים נשירים מספר מאפיינים המבדילים אותם מהצמחים הנשירים מותנים וירוקי העד.
מאפיינים אלו, הכוללים תכונות פיזיולוגיות, התאמה אקלימית ונופית, יקבעו את אופן שילובם בתכנון הגן.הפסקת פעילות וכניסה לתרדמה מהווים מנגנון התאמה של צמחים נשירים לתקופת החורף.מנגנון זה מאפשר הגנה כנגד סכנת קיפאון שחוו עצים אלו בארצות מוצאם. צמח שנמצא בתרדמה מתקיים מחומרי תשמורת שצבר בעונות הפעילות, אינו זקוק למשאבים סביבתיים ולכן הוא פגיע פחות. בזמן תרדמה מצטמצמת פעילות חילוף החומרים לרמה מינימלית המאפשרת לצמח להישאר בחיים.
תכונות פיזיולוגיות אלו הינן תורשתיות, אך מושפעות מהסביבה. יכולתו של הצמח להגיב לסביבה מאפשרת לו לבטא תכונות אלו בזמן המתאים.

פריש יפני בשילוב ערערים

השלכת וצבעיה

נשירת עלים קיימת בכל העצים והשיחים. ירוקי העד משירים עלים בהדרגה לאורך כל השנה ואילו הצמחים הנשירים משירים את העלווה בעונה קצרה ועומדים בשלכת.
נשירת העלים הינה תופעת הסתגלות של הצמחים לתנאי החורף. הצמח מגיב לירידה בטמפרטורה ולשינויים באורך היום ובכך נמנע מפגיעות קור העלולות להמית את העלים.
התקצרותם של הימים הינו האות העיקרי המבשר לצמח על כניסתו לתקופת החורף.
עם קבלת האות מתחילים שינויים במאזן הורמוני הצמיחה ובתהליכים של פירוק חומרים כחלבונים, סוכרים וכלורופיל.חומרים אלו מועברים אל הגבעול והשורשים, נאגרים שם עד לאביב הבא וישמשו כחומרי מוצא ליצירת כלורופיל חדש. נשירת העלה חלה כתוצאה מהיחלשות הקשרים בין התאים בבסיס העלה. החיבור בין העלה לגבעול הולך וממתרופף עד שהעלה נושר.

שלכת בקרית אונו
בחלק מהעצים הנשירים ניתן לראות מופע מרהיב של צבעי שלכת. הצבעים האדומים מקורם בריכוז גבוה של סוכר בתא. בקור, כאשר קצב הנשימה של הצמחים איטי, פירוק הסוכרים מועט והם נאגרים בתא. כשריכוז הסוכר בתא גבוה נוצרים חומרי הצבע האדומים. הפיגמנטים הכתומים-צהובים מתגלים כאשר הכלורופיל, המקנה לעלה את צבעו הירוק, מתפרק עם ירידת הטמפרטורה.

חלבלוב דמוי קוטינוס

לפיגמנטים הכתומים-צהובים מולקולות יציבות יותר שאינן מתפרקות בקור. התפרקות כלורופיל ואגירת סוכרים בחורף מתרחשת גם בצמחים נשירים מותנים ובירוקי עד. באצבעונית שונת-עלים (סטרובילנתוס) ובמינים של דודונאה הופך צבע העלה מירוק לבורדו-סגול, אך היות וצמחים אלו אינם נכנסים לתרדמה לא מתקיימת שלכת.
יש לזכור, כי בחלק מהעצים הנשירים יראו צבעי השלכת רק באזורים הגבוהים בארץ: בגליל
העליון, הר הנגב הגבוה, הרי יהודה והרי חברון.


התאמה אקלימית
התאמה אקלימית הינה מידת התאמתו של הצמח לתנאי סביבה קיימים. בארץ מתקיימת חלוקה לשלושה אזורים:
אזורים קרים – הר, הר גבוה, הר הנגב, ערד
אזורים חמים – מישור החוף, נגב מערבי, בקעה, ערבה
אזורי התפר – השפלה הפנימית והגבעות, העמקים הפנימיים
לכל אזור ישנו גורם מגביל שמכתיב את בחירת הצמחים בגן ומתוך כך את שילובי הצמחים.

שיח אברהם מצוי בשני גווניו
באזורים הקרים אלו הם הבדלי הטמפרטורה הקיצוניים בין היום והלילה, הטמפרטורות הנמוכות והשלג. באזורים החמים הקרבה לקו החוף, תנאי החמסין וגם כאן הפרשי טמפרטורות בין יום ללילה. באזורי התפר הגורם המגביל העיקרי הוא אירועי הקרה.
לא מעט צמחים נשירים שאוקלמו בארץ הגיעו מבתי גידול קרים כסין, יפן וצפון הודו, אירופה וצפון אמריקה, בהם החורף קר, גשום ואף מושלג. מוצאם של הצמחים ואופיים יכתיב את שילובם בגן.

ברבריס יפני בשילוב ערערים
מקום המוצא - הררי, מדברי, ים תיכוני, טרופי - יבוא לידי ביטוי בגודל העלה, במרקמו ובצורתו. צמחים מהאזור ההררי יהיו בחלקם בעלי עלים גילדנים, בחלקם מחטניים ובחלקם בעלי עלים קטנים.
בתמונה 2 ניתן לראות שילוב צמחים שלא עלה יפה: עץ בומבקס הודי שמוצאו בהודו, דרום סין וטאיוון יחד עם דקל שמרופס שמוצאו באגן הים התיכון. המוצא והאופי השונה יכלו לרמוז מראש מה תהיה מידת אי-ההתאמה שבשילוב בין השניים.
בתמונה 3 ניתן לראות נטיעה של עצים נשירים בסמוך לדקליים. היות ואין הם מגיעים מאותו אזור אקלימי הם נראים זרים האחד לשני והשילוב ביניהם אינו מוצלח.
בהרבה מקרים עדיף יהיה להשתמש בעצים נשירים כקבוצה העומדת בפני עצמה, כפי שניתן לראות בתמונה 4.
שיח אברהם מצוי בשני גווניו
מדד נוסף שיכול לעזור לנו בשילוב צמחים בגן הוא צריכת המים של הצמח. כאשר אנו מתכננים ערוגה אנו מעוניינים בכך שלכל הצמחים בה תהיה צריכת מים דומה.
מכאן שצמחים סוקולנטים (בשרניים) שמוצאם באזורים המדבריים או צמחים טרופיים לא יתאימו לשתילה עם צמחים נשירים מהאזורים הקרים בשל צריכת מים שונה לגמרי.


התאמה נופית ומיקום
כאשר אנו מתכננים את שילובי הצמחים בגן עלינו לדאוג להתאמה נופית בין הצמחים הנשירים לצמחים אחרים הנמצאים באותה סביבת תכנון. הדימוי הקר של הצמחים הנשירים יכול לעזור לנו בבחירת סביבה זו.
מאפייני הדימוי הקר כוללים עלווה מחטנית הקיימת בערערים, שלכת בעצים כאולמוס, מילה ומיש, צבעי שלכת כפי שניתן לראות בספיון השעווה ובלגסטרמיה הודית, פריחה בשלכת כבאלמוגן , פירות קישוטיים בפירקנתה ובהטרומליס קטלבי, פרחים קטנים בתפרחות בבודליה וצבעוניות מתונה אותה ניתן ליצור על ידי בחירת צבעים קרים כלבן, ורוד, סגול.
מעבר להתאמה הנופית, עלינו להקפיד גם עם מיקום נכון לעץ. מיקום מוצלח של עץ נשיר יהיה במפנה דרומי של הגינה, בסמוך למשטח ישיבה שבו בקיץ נעדיף הסתרה מהשמש ובחורף דווקא נרצה להתחמם לאורה. עץ נשיר יעזור גם בקירור קירות הבית בקיץ וחימומם בחורף.

גפנית מחומשת, ירושלים

יתרונות שילוב הנשירים גן
שתילה של עצים נשירים בגינה מוסיפה גיוון ועניין, היות ולעצים אלו מספר מופעים בשנה:
בקיץ עלווה ירוקה, בסתיו צבעי שלכת, בחורף ענפים חשופים ובאביב פריחה מרשימה. בנוסף, לחלקם מראה פיסולי מעניין. לעצים הנשירים גווני שלכת רבים. המרשימים ביניהם הינם בעלי צבעים צהובים, כתומים ואדומים. לספיון השעווה לדוגמה, צבעי שלכת בגוונים שונים. ניתן לבחור במשתלה בעונת הסתיו פרטים עם צבעי שלכת עזים.
לאגס קלרי פריחה לבנה מרשימה באביב, עלווה בגוון ירוק רענן בקיץ, צבעי שלכת אדומים בסתיו ומופע של ענפים חשופים בחורף. רבים מעצי הפרי ממשפחת הוורדיים יציגו פריחה אביבית כשהם עדיין בשלכת. יש עצים נשירים להם גזע פיסולי או מופע של ענפים חשופים, כמו בערבה בוכייה או בתות בכות.
ולא פחות חשוב: עצים נשירים דורשים אחזקה נמוכה יחסית, עליהם נושרים במהלך תקופה קצרה בסתיו וכך איסופם נעשה בעונה זו בלבד. לאחר הנשירה, שלד העץ החשוף מעלים מאפשר בחירה טובה של ענפים לגיזום.

רשימת צמחים נשירים מומלצים

 להמשך קריאה על תכנון צמחייה בגינה ,עקרון הנדנדה