מערכת השקיה, גם זו הביתית, דורשת תכנון נכון של סוג וקוטר הצנרת כדי לספק לצמחים את כמות המים המדויקת הנדרשת להם
במדור הקודם הצגנו את שלבי ההקמה של ראש מערכת ההשקיה בגינה הפרטית או הציבורית. אם בכוונתנו לשלב מערכת דישון בראש ההשקיה, אנו מחויבים בהתקנת מז"ח (אביזר למניעת זרימה חוזרת), שימנע ערבוב של מי ההשקיה עם מי השתייה שנועדו לצריכה הביתית, כך שבהמשך ההתפתחות של הגינה, נוכל לדשן את צמחי הגינה ללא חשש.
בתכנון וביצוע מערכת ההשקיה המבוקשת, ברור שגינה, כול גינה, תהיה מורכבת מסוגי צמחים רבים ושונים: פרחים עונתיים, רב-שנתיים, מדשאה, שיחים ועצים. לכל צמח דרישת מים אחרת, ויש להתאים את האביזר מוציא המים לדרישות הצמח שאותו ברצוננו להשקות. יש גם הבדל בעת בחירת האביזר האם מדובר בגינה קיימת, שאולי הושקתה ידנית, שבתי השורשים של הצמחים התפתחו לעומק, לבין גינה שזה עתה נשתלה, ואנו פורסים בה לראשונה מערכת השקיה מותאמת.
מערכת השקיה, גם זו הביתית, דורשת תכנון נכון של קוטר וטיב צנרת ההובלה, החלוקה והשלוחה. ומדוע זה חשוב? מפני שברצוננו שהמערכת תעבוד שנים רבות ללא בעיות, פיצוצים ונזילות, ותספק מים למתזים ולטפטפות שלנו.
מערכת המים תלויה באיכות רכיביה. הכשל יהיה תמיד בפריט החלש, הזול, זה שניסינו לחסוך עליו כמה שקלים. לכן, עלינו להקפיד על שני מרכיבים עיקריים: הראשון, איכות צנרת הפוליאתילן שאנו הולכים לעשות בה שימוש. צנרת זו מיוצרת באיכויות שונות ורבות, בדרגי לחץ מ-2 עד 10 (זה טווח הלחצים שנפגוש). אם אנו לא מתקינים ווסת לחץ שמונע לחץ גבוה במערכת, רצוי שנבחר בצנרת בדרג של 4-6, זאת צנרת איכותית שתעמוד בלחצים שעשויים להגיע מהמערכת העירונית.
את קוטר הצנרת לשלביה השונים נחלק לפי התכנון: הצנרת הראשית המובילה את המים תהייה לרוב בקוטר 25 מ"מ, אותה מומלץ לטמון באדמה. הצנרת המחלקת, לרוב בקוטר 20 מ"מ, והשלוחות בקוטר 16-12 מ"מ, תהיינה גלויות לעין. רצוי לקבוע ברזי חלוקה בקוטר "3/4 בכול מסעף, להקל על תחזוקת המערכת.
בכדי לחבר את כול מרכיבי הצנרת האחד לשני, חשוב להשתמש במחברים מהירים, נשלפים, וגם כאן לא לחסוך. אביזרים של חברה מובילה עשויים מחומרים פלסטיים טובים, עם אטמי גומי, שיישרדו גם שנים של עבודה בכול סוגי המים, קשים, רכים ואפילו מים מושבים באיכות ירודה.
לא מעט מתקינים נוטים לחסוך בעת קניית המחברים, אך לעתים קרובות מדי כל חסכון כזה עולה בפריצה ואבדן של מים רבים, שבימינו נשקלים כזהב.
כפי שמוזכר לעיל, לכל צמח בגן דרישת מנת מים שונה. זו הסיבה שצינור אינטגרלי*, שמגיע עם טפטפות במרחק אחיד של 50 ס"מ (או כול מרווח אחר) לא יתאים לגינה בה סוגי צמחים שונים. עץ פרי גדל מידות דורש מנת מים גדולה, ולכן במידת הצורך נציב לידו מתז עם ספיקה של 80 ליטר/שעה או לחילופין נספק מנת מים גדולה יותר באמצעות צנרת הטפטוף אותה נפרוס במעגלים מסביב לגזע, ונבדוק שמספר הטפטפות אכן מספק את הכמות הנדרשת. השיח שלידו, דורש מספר טפטפות, שיספקו לו כ-10 ליטר/שעה.
במצב כזה נתקין צינורות "עיוורים"**, גמישים, בדרך כלל בדרג 4 או מקסימום 6, וננעץ לתוכם את הטפטפות או צינורית המתז המבוקש, במיקום הדרוש. רצוי לנעוץ טפטפות מווסתות של 2-4 ליטר/לשעה לפי דרישות המים של הצמח וסוג הקרקע.
בכדי לנעוץ את מחברי האביזר מבלי לגרום לנזק בצינור ובעקבותיו איבוד מים בלתי נשלט, נשתמש במכשיר מיוחד שמנקב את צינור הפוליאתילן במקום שנרצה. השימוש במחורר מקל מאוד את עבודת ההתקנה. את צינורות הטפטוף יש לקבע באמצעות מייצבי מתכת לקרקע.
כמובן שניגש להחדרת האביזרים רק לאחר שנסיים לפרוס את הצנרת בגינה, נחברה למקור המים ונשטוף אותה, בכדי לנקותה מבוץ או מכל לכלוך אחר שחדר לצינור בעת אחסנתו. לאחר שבדקנו שהצנרת מחוברת כראוי, ללא נזילות מהמחברים, נקפל את קצוות השלוחות ונבצע בדיקת לחץ למערכת. ניתן להתקין בקצות הצינורות שוטפי שלוחה, שמאפשרים שטיפה של הצנרת בכל פעם שמערכת ההשקיה מתחילה לפעול.
*צינור אינטגרלי – צינור שבו מותקנות מראש טפטפות פנימיות, במרחקים קבועים. צינור כה, שקוטרו בדרך כלל 16 מ"מ, משמש בעיקר בחקלאות, בגידול אחיד בו דרישת המים של כל הצמחים זהה.
**צינור "עיוור" – צינור סגור, בו אפשר לנעוץ טפטפות נעץ בכל מיקום נדרש, או לנעוץ תחיליות לחיבור מתזים.
טפטפת נעץ - טפטפת עגולה שבתחתיתה מעין נעץ אותו מחדירים לתוך הצינור העיוור. הספיקה של טפטפת רגילה משתנה לפי לחץ המים לכן מומלץ להשתמש בטפטפות מווסתות, שהספיקה שלהן קבועה ואינה תלויה בלחץ.
במדור הבא נמשיך ונסיים את התקנת המערכת, תוך שילוב הדישון לגינה.
לקריאה נוספת על תכנון מערכת השקיה וחסכון במים