כתב: יותם שפיר צילמה: נורית חרמון
העיקרון הבסיסי בתכנון גינה אורגנית הינו למצוא את השילוב המתאים בין צמחיה טבעית מקומית לבין צמחיה חדשה שאוקלמה בשנים האחרונות בארצנו. לצמחים המקומיים יתרונות רבים, בהיותם פרי של סלקציה טבעית ממושכת מאוד, ולכן הם מתאימים יותר לתנאי הסביבה שלנו. צמחים אלה אינם פטורים כליל ממחלות ומפגעים שונים, אך הם עמידים יחסית ומהווים את בית הגידול והמזון הטבעי של בע"ח מקומיים, אשר התרגלו אליהם במשך דורות. אבל, במקרה שאנו רוצים ליצור מצב של פריחה רציפה במשך מרבית עונות השנה, אנו חייבים להשתמש גם בצמחיה מאוקלמת חדשה, שיובאה לארץ ממקומות שונים בעולם.
עקב חוסר ידע, קורה לעתים תכופות שבגינות ברחבי הארץ שותלים זה לצד זה צמחים ממקורות שונים, המזיקים זה לזה. למשל, שתילת צמח מדברי ליד צמח שמקורו מאזור טרופי, שכתוצאה מכך נוצרת הפרה של האיזון הביולוגי, אשר בסופו של דבר גורמת לתמותת הצמחיה.
לעומת זאת, גם בניית גן בו הצמחיה היא חד-גונית תגרום נזקים גדולים בטווח הארוך (מספר שנים). ראיות לכך ניתן לראות בגינון העירוני וגם ביערות שניטעו
בזמנו בארץ (אורנים).
סביבה עשירה במינים רבים של צמחים הינה הבסיס לעולם חי ומגוון, לכן אנו מנסים בגן האורגני לחקות את הטבע. רק באופן זה ניצור שיווי משקל ביולוגי חיובי בין החי, הצומח והקרקע ברחבי הגן. אין תפריט קבוע לסוג הצמחיה בגינה אורגנית, זהו שילוב בין דמיונו ורצונותיו של בעל הגינה, לבין הידע הנצבר בדבר התנאים הדרושים להתפתחות לכל צמח (עוצמות הארה, הצללה, מים, דישון וכו'). ידע בסיסי זה ניתן לקבל בכל משתלה מקצועית, כך שכל אדם יכול לתכנן בעצמו לפי ראות עיניו איזה סוג צמחיה היה רוצה בגינתו.
הגן צריך לכלול מיני צמחים רבים בשטח מצומצם כגון: עצים, שיחים, בני שיח, צמחי תבלין ומרפא, פקעות ובצלים, פרחי בר וירקות. ביחד עם מקור מים (בריכה, מזרקה וכו') אנו יוצרים סביבה מאוזנת ופרודוקטיבית בין החי לצומח.
שתילת עצים
מי שרוצה לשתול עצי פרי בגנו, רצוי שישתול עצי פרי שונים כדי לקבל מעין בוסתן מעורב, שהינו בעל יתרונות בגינון האורגני.
בכדי למנוע פגיעה בעצים בעתיד, יש להקפיד שעצי פרי נשירים או סובטרופיים יגדלו באור מלא מכל הכיוונים ובמרחקים מתאימים ביניהם. לדוגמה, חלק מעצי הפרי, כמו זני הדרים, גויאבה, אפרסק, נקטרינה וכו', זקוקים למרווח מחיה של 25 מ"ר להתפתחות טובה. דוגמה קיצונית הינה עצי פקן תרבותי (קרית הפקן) או אגוז המלך, שיכולים להתנשא לגובה של 10 מטר ויותר וזקוקים למרחב מחיה של כ - 200 מ"ר לכל עץ.
בשלב הראשוני לאחר נטיעת העצים, ניתן לשתול בגומת העץ ובסביבתה מספר צמחים שיוסיפו מצד אחד צבע ורעננות למראה הגן ומצד שני יצרו איזון ביולוגי. לדוגמה, שתילת כובע-נזיר גדול (דוחה כנימות), מיני סנטולינה וטגטס (דוחי נמטודות), טופח ריחני (אפונה ריחנית) ותורמוס ההרים (מעשירים את הקרקע בחנקן), פרחי בר וצמחי כיסוי.
בשלב השני, עם התבגרות העצים ויצירת תנאי צל, ישתנו גם הצמחים הנלווים הגדלים סביבם. לדוגמה : שתילת שרכים (דוחי פטריות), פרחים אוהבי צל, גאופיטים וכו'.
אל הבוסתן רצוי להוסיף גפן, אותה אפשר לגדל כסוכה או כפרגולה.
מגוון רחב של עצי פרי המבשילים בתקופות שונות, מעבר לתרומתם לתזונה בריאה, נותנים הרגשה נינוחה ושלווה לאדם החי בסביבתם.
בכדי להגיע להצלחה בגידול העצים יש לשים דגש על שתי נקודות עיקריות:
לבחור רק את המינים המתאימים על פי האקלים וסוג הקרקע.
להביא בחשבון את ההתפתחות המקסימלית של העץ הבוגר ולהבטיח לכל עץ את המרחב הדרוש לו.
גדר חיה
הצמחיה בגדר חיה חייבת להיות מורכבת ממספר סוגים, שיכולים לגדול זה לצד זה (מרחק, עוצמת אור, השקיה, דישון וכו'). לדוגמה, שילוב של פיג'ואה תרבותית, איגנית הפיטנגה, המליה מבודרת וכו'. שילוב זה נותן גם פרי למאכל וגם פסיפס של צבעים שונים.
מסלעה
ראשית יש לבחור את סוג המסלעה בהתאם לאזור המגורים. לאחר מכן יש ליצור גומחות בין הסלעים לקראת שתילה. יש לבחור צמחים בעלי דרישות דומות למים, כיוון שתוספת רבה מדי של מים עלולה לגרום לריבוי מחלות, להתייבשות חלקית ואפילו לתמותה. לדוגמה, אין לשלב במסלעה מיני דליה, ציניה וכו' (בעלי דרישות מים גבוהות) עם צמחי בתה בעלי דרישות מים נמוכות.
בכל מסלעה רצוי לפזר בחורף זרעי סרפד הכדורים, ציפורני- חתול תרבותיות, כובע-נזיר גדול וכו'. לכל אחד מהצמחים הללו שימושים רפואיים, ובנוסף יש להם השפעה חיובית על סביבתם. מחלק מהצמחים ניתן להפיק חומרים המשמשים לדחיית מחלות ומזיקים (ראה בכתבה "הדברה טבעית").
לסיכום, ישנן אפשרויות רבות של צירופי צמחים ועל ידי הפעלת הדמיון, החוש האסטתי והידע המקצועי ניתן לבנות גינה אורגנית לתפארת, שתיתן מצד אחד שלווה, רוגע ומימד בריאותי ומצד שני צבע וניחוח נעים.
להמשך קריאה על גינון אורני יסודות.