הגן בקיבוץ ניר עוז

נקודה ירוקה במדבר - חזון של איש אחד* 

כתבה: תגית יברוב, צילומים: תגית יברוב, רן פאוקר

כיצד מקיימים גינון ירוק ומוקפד באזור צחיח למחצה שבו יורדים רק 250 מ"מ גשם בממוצע רב-שנתי?

רן פאוקר מקיבוץ ניר עוז שבנגב מצליח לעשות זאת כבר עשרות שנים, עם צמחיה חסכונית במים וגינון בתחזוקה נמוכה.

בבואי לחקור אחרי יישום מעשי של גינון אקולוגי, או גינון מותאם אקלים, עולה בי השאלה הבסיסית: הטבע הרי עושה את שלו, ומה שקיים ללא התערבות הוא כנראה הכי מותאם. לשטח, לאקלים, לעונות השנה, לאבולוציה, לבעלי החיים ולאדם.

אך ברגע שנכנס האדם לתמונה, נכנס תיעוש, נכנסת יצירה, נכנס עיצוב מרחב, אמונות ותפיסות, תרבויות ותקציבים.

אז איך משלבים את העובדה שהאנשים רוצים יפה, רוצים סמלים, רוצים מרחב בילוי, והכל בתקציב שיאפשר לזה לקרות? כאן נכנס לתמונה גינון מותאם אקלים, גינון המשמר את הטבע במידה רבה, ומשנה אותו לפי הצורך במידה הרצויה לאדם, תוך גיבוש ופישור בין רצונות שונים של אנשים שונים.

בכתבה ראשונה בסדרה על נושא זה, הגעתי לנגב, לקיבוץ ניר עוז.
"שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ. יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם." (משלי ה, טו-טז)

ארבע דרכים היו כבר בימי קדם לניצול מים בארץ ישראל: בורות, בארות, מעיינות ומי נגר. היום יש לנו גם מי ברזים ומי התפלה. בשנות השישים, בקיבוץ ניר עוז שבנגב, היו אנשי מקורות סוגרים את השיבר של המים כדי למנוע בזבוז. ולא שזה עזר, כי חברי הקיבוץ היו שוברים את המנעול ופותחים את הברז. ואז מקורות נעלו שוב, וחברי הקיבוץ שברו שוב וחוזר חלילה.

עד שבא אגרונום עם רקע אירופאי, יעקב פאוקר ז"ל, ואמר: 'דשא מתאים באירופה, וכאן לא אירופה. קולטים?' בטח קולטים, אבל הקיבוץ, כמו כל קיבוץ בשנות השישים, תפארתו על מדשאותיו ועל המרבדים הירוקים באזור הציבורי, בסמוך לבתי החברים. איך מתחילים לשכנע את חברי הקיבוץ לוותר על הדשא?

החברים בקיבוץ לא ממש היו מודעים למשמעות הכספית של צריכת שירותים כמו גינון, אך בהחלט היו מודעים לעניין הירוק בעיניים, שעליו לא היו מוכנים לוותר.

איך באמת משכנעים את החברים לוותר על המדשאות? מי שהרים את הכפפה היה רן פאוקר, בנו של יעקב ז"ל, שמנהל היום את הגן הבוטני "נקודה ירוקה", הנמצא בשטחי הקיבוץ: "אני אארגן לכם לא רק ירוק למטה אלא גם ירוק למעלה, עד שלא יראו את גגות הקיבוץ". אמרו לו - תוכיח. אמר להם תנו לי חלקת אדמה ותקציב, ואני אוכיח.
נקבע חזון: "שכל בתי הקיבוץ יהיו מכוסים בצל עצים". ובנוסף, כל שטח חשוף לשמש יהיה ירוק כדי למנוע קרינה חזקה, ולמנוע אבק. בזמנו היו סופות חול שייצרו אבק כזה שמעשרה מטרים לא יכלו לראות את בתי הקיבוץ. כיום, הירוק של הנוי ושטחי השלחין מסביב פתרו את בעיית האבק.

נקבע תקציב ותיעוד ומיקום ותהליך: 120 דונם שקיבל פאוקר בשולי החלקות החקלאיות, לצורך הקמת הגן, יכלו לייצר הכנסה של 130 אלף שקל אם היו מגדלים בהם תפוחי אדמה למשל. בתוך זמן לא ארוך, הצליח פאוקר להקטין את עלויות אחזקת כל הנוי של הקיבוץ כך שיחד עם הפעילות המחקרית, נשאר תקציב הנוי של הקיבוץ נמוך בהשוואה לקיבוצים שכנים.

המחקר של פאוקר כלל הרבה מאוד טבלאות ורישומים ידניים בעבר, שכיום ממוחשבים חלקית, עם שרטוטים של כאלף צמחים הגדלים בחלקת המחקר, שהפכה מאז לגן בוטני מוכר ורשום ברשימת הגנים הבוטניים בארץ, הנתמכים בחלקם על ידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ובחלקם נתמכים על תרומות והכנסות עצמיות.

עבור המחקר צריך לעשות חזרות, כלומר מכל מין נשתלו מספר פרטים, בשתי חלקות שונות במיקומן, ושונות בתקופת השתילה. עצים צריכים להיות בני עשר שנים כדי לגבש תובנות עבור התאמתם לאקלים האזור. מכיוון שכאשר העץ גדל הוא דורש יותר מים, ואולי לא ימצאו לו מספיק מים כעץ בוגר, כמו למשל גרווילאות (במקור מאוסטרליה) שמתו בקיבוץ בהיותן בגיל 24 שנים (בכפר סבא יש גרווילאות בנות למעלה מ-70 שנה. ת.י.). השתילים נשתלים בעדיפות ראשונה בסתיו, בסוף אוקטובר, ואז יש להשקות רק עד התחלת הגשמים. בעדיפות שניה במרץ, אחרי שירד גשם בחורף והאדמה רוויה במים. השקיה נעשית שלוש-ארבע פעמים לאחר השתילה, מנה של 20 ליטר לשתיל, פעם בשבוע. משם שולחים לו את ברכת הדרך ומחכים - האם יחיה או לא.

יוסי בן דב ז"ל, איש שטח, הצטרף למערך העובדים בחלקת המחקר כבר בתחילתה. הוא ידע מה עשוי להצליח, וכדי לדרבן את העובדים הציע מינים עם סיכויי הצלחה גבוהים, מה שהגביר אצלם את התיאבון להמשיך לנסות.

להתמודד עם קיצוצים
בשנת 1991, לאחר שלוש שנות בצורת, רפאל איתן שהיה שר החקלאות נתן לקיבוצים "פרס" על התייעלות בשימוש במים לחקלאות, רובם מים מושבים מגוש דן: קיצוץ של מכסת המים השפירים. חודש פברואר, שאמור להיות שיא של גשמים, היה שחון באותה שנה. מספר פאוקר: "אני באמצע שתילה, ומרכז משק קורא לי לבוא בהול למשרד, כי קיצצו את המים השפירים בחצי. 'אני מגדיל את שטח הגן בשבעה אחוז' אני עונה לו בשלווה. המזכיר נעמד על השולחן וצעק 'מה זה צריך להיות?' עניתי 'מה זה עניינך? תגיד לי כמה מים יש לי'. כשהשיחה התחילה לדבר במספרים זה עבר לפסים רגועים יותר.

"משימוש ב-75 אלף קוב שנתיים, צמצמתי ל-50 אלף קוב. קיבלתי תקציב של 25 אלף שקל כדי לעשות את השינוי. יצאתי עם אדריכל נוף חיים כהנוביץ' לשבילים של הקיבוץ, לקחנו מפה וגיר והתחלנו לסמן על המדשאות 20 דונם שירוססו עד לייבוש. נתנו לחברי הקיבוץ שבועיים לערער, והגיעו שלושה. אחד אמר 'השתגעת, עשו פה עבודה, למה להרוס?", שני אמר 'היכן אעשה בר מצווה לבן שלי עוד עשר שנים', אמרתי לו 'יהיה לך ליד הבית מספיק דשא לחגיגה של שלושה בני מצווה, לא רק אחד'. שלישי אמר 'אני רוצה 150 מ"ר דשא לשימוש שלי'. בשביל 150 מ"ר לא היה כדאי להתווכח והוא קיבל.
"גננים במקומות אחרים בארץ יבשו את כל המדשאות, וכשביקרו אצלנו שאלו: 'הכל נראה ירוק, אז איפה יבשתם?' במקום השטחים המיובשים, נפרשים משטחים של צמחי כיסוי עם קשת צבעי עלווה וירוק לגווניו: אפטניה לבובה, ססוביום, חרציתן מאפיר, יהודי נודד ארגמני. כל אלו מקבלים 300 מ"מ השקיה כתוספת ל-250 מ"מ בממוצע הרב-שנתי של הגשמים באזור. עוד פזורים בקיבוץ, רגלנית אפריקנית שרועה, שיטה שרועה, ערערים, כידונן גלילני, קרסולה ועופרית הכיף, ללא השקיית עזר".

חיסכון במים ותחזוקה נמוכה
כללי גינון מותאם אקלים, לא מסתכמים רק בתכנון כמות המים, אלא גם בתחזוקה נמוכה. את הגזם מרסקים במקום כדי למנוע עלויות שינוע, ומחפים איתו את הקרקע. חיפוי נגד עשביה צריך להיות עבה, 10 ס"מ לפחות. אבל חיפוי כזה דורש 'מס הרטבה', כלומר לוקח מכמות הגשם שנעצרת בין חלקי הגזם ומתאדה לפני שהיא מגיעה לקרקע. אם ירדו 10 מ"מ גשם הם בכלל לא עוברים את החיפוי. לכן חיפוי הנכון לאזור הוא חיפוי דק. מטרתו שטיפות הגשם לא יכו ישירות על האדמה, כי בכוח הטיפות לאטום את הקרקע שהיא חול לס.

שימוש במי נגר מגגות הבתים, מנוצל על ידי השיחים והעשבוניים הסמוכים אליהם. כך הם נהנים מתוספת השקיה ללא תוספת מכסת מים מלאכותית. עקרון נוסף של גינון חסכוני בעלויות: לתת לכל שיח את המקום שלו, דבר שמקל על תחזוקה כי אינו מצריך גיזום.
כסוחת הנוצרת מכיסוח הדשא לא אוספים, משאירים במקום כדי להחזיר מינרלים לקרקע. מדשאת מגרש הכדורגל מכילה בכוונה תחילה ערבוב של כמה זני דשא, על מנת לאפשר ליהנות מיתרונות של כל זן בתקופה שבה הוא במיטבו, וכן להתגבר על מחלות שעשויות לתקוף זן אחד, כך שהדשא לא יגווע באופן גורף.

משפטי חוכמת חיים של פאוקר יכולים להיות מאומצים על ידי מי שדוגל בגינון מותאם אקלים. "ניהול איכות מוביל לניהול כלכלי שמוביל לגינון בר-קיימא", הוא אומר. ניהול איכות כולל ניסיונות, חזרות ותיעוד. ניהול כלכלי לוקח בחשבון את עלות השינוי והמעבר מגינון אינטנסיבי לגינון אקסטנסיבי, את גודל החיסכון שייווצר בעתיד, את התקופה בה השינוי יחזיר את עצמו, את עלויות המים ועלויות התפעול, כולל כלים, שתילים, דשנים ושכר עבודה, כשכל אחד מהדברים משפיע על השני. במקרה של ניר עוז, הצורך הכלכלי הכתיב ביצוע של ניהול איכות, וכתוצאה מזה הגיעו לגינון בר-קיימא.
מה צופן העתיד?
כיום שרטוטי החלקות הידניים מצפים ליד אוהבת ומקצועית, הן בתחום הגינון והן בתחום המיחשוב, לצורך מדידה בעזרת GPS של העצים והחלקות. פאוקר גם מחפש את ממשיך דרכו שיתפוש את מקומו, כדי לשמר ולהמשיך את המחקר. הידע שנצבר בגן משמש את אנשי הנוי בניר עוז וכן את אנשי קק"ל ומשתלות שונות.

*אם אתם רוצים לשמוע עוד על התובנות שנאספו במהלך השנים, אפשר לפנות לגן הבוטני נקודה ירוקה

להמשך קריאה על צמחי בר חסכוניים במים