לאחר ההיכרות שערכנו לכם עם עולם הסוקולנטים הקלים יחסית לגידול, אנו עולים מדרגה ומתמקדים בכאלה שדורשים תנאי גידול יותר קפדניים

כתבו: איתי ינקו ונורית חרמוןצילם: איתי ינקו

לרכישת סוקולנטים וצמחים אחרים במשתלה הקרובה למקום מגורכם, לחצו כאן

ניתן בהחלט להסיק מטיפול בסוקולנט אחד לגבי סוקולנטים אחרים, כל עוד הם משתייכים לאותה קבוצה. למשל, גדלים בחורף או גדלים בקיץ,מתן תנאים דומים לאלה שבטבע, יגדיל מאוד את סיכויי ההצלחה להגיע לצמחים בוגרים בריאים ופורחים.

ליתופס אוקמפ בפריחה

בכתבה הקודמת בסדרה, "סוקולנטים למתחילים", כבר ציינו שסוקולנטיות היא תכונה של אגירת נוזלים וחומרי מזון בחלקי הצמח השונים. לרוב, תכונה זו נועדה לאפשר לצמח שרידות גבוהה יותר באזורי אקלים קשים ויבשים והיא מאפיינת קבוצה נרחבת מאוד של צמחים, ללא קשר למשפחה או לקרבה גנטית אחרת.

בכתבה הקודמת דיברנו על תנאי גידול כלליים הנכונים לקבוצה גדולה מאוד של סוקולנטים. בנוסף, בחרנו מספר סוגים ומינים שנחשבים לעמידים יותר (גסטריה, ניצנית, הוורתיה), ולכן קלים יותר לגידול.

עמידותם של צמחים אלה קשורה בכך שהם סובלניים יותר לסוג המצע, להשקיה שלא בעונת הגידול או לטמפרטורה שאיננה בדיוק זו שהיתה להם בארץ מוצאם. בכתבה הנוכחית, לעומת זאת, נעלה מדרגה ונתמקד בסוקולנטים רגישים קצת יותר. אלה הם צמחים שפספוס של אחד מתנאי הגידול הדרושים להם מחליש אותם, עלול לגרום להתקפה של מזיקים ומחלות ואף להסתיים במותם.

כפנית זיפנית תקריב

צריך לזכור שגם הסוקולנטים הקטנים שאנחנו קונים במשתלה בעציצי 5 ס"מ, הם בעלי מטען גנטי שעבר שכלול והתאמה לסביבתם הטבעית במשך מיליוני שנים. חבר טוב שהוא גם מומחה בתחום, אמר פעם: "לוקחים צמח שגדל בין סלעים בדרום אפריקה, מעבירים אותו לעציץ בתל אביב והוא ממשיך לפרוח. זה לא פחות מנס!". לכן, באופן כללי, ככל שתנאי הגידול של הסוקולנטים אצלנו יהיו קרובים לאלה שבסביבתם המקורית, כך תהיה הצלחתנו גדולה יותר.

בכתבה זו בחרנו להתמקד במינים או בזנים של סוגי סוקולנטים העומדים בשני תנאים: הם דורשים תנאי גידול מעט יותר קפדניים מהסוקולנטים הקלים לגידול - וניתן למצוא אותם ברוב המשתלות ברחבי הארץ. השתדלנו לבחור כאלה שנראו בעינינו יפים ומיוחדים בקטגוריה זו.

ברור שלא נוכל לדבר על כל הסוקולנטים או אפילו על חלקם הגדול בכתבה אחת (ולכן תהיה כתבת המשך נוספת). ברור גם שהדבר עלול לייצר קושי וסימני שאלה לגבי צמחים אחרים אשר לא ניגע בהם כאן. עם זאת, חשוב להבהיר שניתן בהחלט להסיק מטיפול בסוקולנט אחד לגבי סוקולנטים אחרים, כל עוד הם משתייכים לאותה קבוצה (למשל, גדלים בחורף או גדלים בקיץ). מעל הכל, כמו בכל דבר, הידע גדל עם ההתנסות והדרך הטובה ביותר ללמוד היא באמצעות הידיים. גם כותבי שורות אלה הרגו לא מעט צמחים בדרך, אז נא לא להתייאש!

כפנית זיפנית

כפנית זיפנית  Echeveria setosa

מוצאן של הכפניות הוא מאזורים צחיחים-למחצה במקסיקו, במרכז אמריקה ובחלקים הצפון-מערביים של יבשת דרום אמריקה. כפנית היא סוג השייך למשפחת הטבוריתיים (Crassulacea) וכמו הרבה סוגים אחרים במשפחה זו, גם הכפנית גדלה בחורף. משמעות הדבר היא שבתקופת החורף היא תראה במיטבה ואף תפרח כשתגיע לגיל המתאים. כפניות נהנות להיות בחוץ בחורף הישראלי המתון יחסית (כי רבות מהן רגישות לקרה) אך רצוי באזור מקורה מפני שיש להיזהר מאוד מחשיפה שלהן לגשם שוטף ולברד. הללו מנקבים אותן ככברה. בקיץ נכנסות הכפניות למעין תרדמה והגידול שלהן מואט אם כי המראה שלהן לא נפגע בדרך כלל. חשוב בתקופה זו להימנע מהשקיה תכופה, שכן הן עלולות להירקב או להיתקף בכנימות. ניתן להשקות מעט, אפילו אחת לחודש.

כפניות בצל אפיפילום

בחרנו בכ. זיפנית משום המראה יוצא הדופן שלה, ובגלל היותה זמינה במשתלות בארץ. כפנית זו מורכבת משושנות עלים חצי כדוריות וירוקות-עד (זאת לעומת שושנות עלים שטוחות כמו של נצחה - (Aeonium. העלים מזכירים כף בצורתם ומכוסים בשערות לבנות, רכות ועדינות. ככלל, הצמח אינו צומח לגובה באופן טבעי ונוטה להישאר נמוך וקרוב למצע גידולו. כמו כפניות אחרות, גם הכ. הזיפנית מעדיפה מצע מנוקז מאוד שרצוי לסנן ממנו חלקים סופגי מים כמו ספוגים וקליפות, ולהוסיף לו טוף גרוס וחול. חשוב גם לבחור במיכל עם חור ניקוז גדול. כ. זיפנית אוהבת הרבה מאוד אור ובחורף גם שמש ישירה; בקיץ אפשר לספק לה הצללה חלקית של 30%, על-מנת שהשושנות שלה יישארו מלאות וצפופות, וגם כדי שלא תישרף. כשאין לצמח מספיק אור, הופכות השושנות למוארכות, צבען נהיה ירוק בהיר והצמח מאבד מיופיו ומייחודו.

 ×—לבלוב פלנגן בפריחה

אסטרופיטום כוכבני (אסטריאס) Astrophytum asterias

אסטרופיטום כוכבני הוא קקטוס ולכן שייך למשפחת הצבריים (Cactacea). הוא מגיע מאזור הגבול שבין מקסיקו לארה"ב. בעבר צמח זה היה נפוץ בטבע, אך כיום ידועים רק כמה אלפי פרטים, בשני אזורים בלבד. אסטריאס הוא שם של כוכב-ים הדומה מאוד לקקטוס זה. הא. הכוכבני הוא צמח יוצא דופן ממספר סיבות. ראשית, המראה שלו: אמנם זהו קקטוס אך אין לו קוצים כלל והוא מעוטר בשלל נקודות לבנות וכדורים פרוותיים הנמצאים לאורך כל צלע וצלע. יש אומרים שאלה מספקים הגנה מהשמש כמו הקוצים ברוב הקקטוסים האחרים. יש לו פריחה זהובה וענקית באביב ובקיץ ואכן, זו תקופת הגידול שלו.

אסטרופיטום כוכבני בפריחה

חשוב להכיר קצת את התנאים הטבעיים של הצמח כדי להצליח בגידולו. בטבע, כמעט בלתי אפשרי להבחין בו משום שהוא תמיד גדל מתחת לשיחים ולצמחים אחרים. במלים אחרות,  הוא מעדיף צל חלקי ולרוב לא יסתדר עם שמש מלאה. בנוסף, בטבע שקוע הצמח כולו בקרקע ובין הסלעים ולכן מבחינים בו רק כשהוא פורח. בתנאי תרבות בלבד הוא נעשה נפוח וכדורי כפי שאנו מכירים אותו.

כמו כל אסטרופיטום, הא. הכוכבני מעדיף מצע מנוקז ואוורירי מאוד. רצוי לגדלו במיכל שיאפשר ניקוז מושלם. הוא צמח אטי מאוד ולכן ניתן להשאירו במיכל קטן מספר שנים, עד שגודלו יאיים על איזון העציץ. יש להשקות במתינות במהלך כל האביב והקיץ. עם בוא הסתיו כדאי לרווח בין ההשקיות ובחורף אין להשקותו כלל. חשיפה למים בחורף, כאשר הצמח בתקופת התרדמה שלו, תגרום בקלות לריקבון (שלרוב יתגלה רק בעונה הבאה בגלל אטיות הגידול שלו).

חלבלוב נטול קוצים

חלבלוב פלאנגן Euphorbia flanaganii

שייך למשפחת החלבלוביים (Euphorbiacea) ובתוך משפחה זו, הוא משתייך לקבוצה מיוחדת מאוד של סוקולנטים הנקראת "דמויי מדוזה" (Medusoid Euphorbias), שלכל חבריה יש מרכז עגול ומעין "זרועות" הנשלחות ממנו החוצה. המראה מזכיר את המדוזה מהמיתולוגיה היוונית: מפלצת דמויית אדם עם ראש שורץ נחשים במקום שיער, ומכאן שמם. גם צמח זה מוצאו מדרום אפריקה והוא גדל באביב ובקיץ. מבין קבוצת דמויי המדוזה, הוא הנפוץ ביותר בארץ ונחשב קל יחסית לגידול.

הדרך הוודאית להבדיל בין הצמחים הרבים בקבוצה זו היא הפריחה, שהיא ייחודית לכל אחד מהם. חלבלוב פלאנגן מתאפיין בפריחה צהובה, קטנה וריחנית לכל אורך זרועותיו ובכל מרכז הצמח. הוא ייהנה ממצע אוורירי ומנוקז, אור חזק ואף חצי יום שמש ישירה והשקיה באביב ובקיץ. אם הוא לא יקבל מספיק אור, יתארכו הזרועות מאוד והוא יהפוך כולו לירוק. בתנאי אור חזק מאוד הוא ישמור על זרועות קומפקטיות ויפות. אם לא די בכל אלה, אם הוא עומד בחורף בחוץ, הוא מתגוון בגוונים מקסימים של סגול ובורדו ויוצר מראה שלא מהעולם הזה.

ליתופס אוקמפ - ניצנים בוקעים

ליתופס אוקמפ Lithops aucampiae

ליתופס הוא סוג בוטני קטן ומיוחד מאוד שמוצאו מדרום אפריקה והוא נמכר ונפוץ בארץ כבר שנים רבות. הוא בן למשפחת החיעדיים (Aizoaceae) ויש לו מראה ותכונות יוצאי דופן. השם ליתופס מקורו ביוונית ופירושו "דמוי-אבן": לית – אבן, אופס – פנים. ואכן, הצמח דומה בצורה יוצאת דופן לחלוקי אבנים קטנות, כנראה, לצורך הסוואה והגנה במקום גידולו בטבע. המין אוקמפ נקרא על שם אספנית צמחים דרום אפריקנית (חואניטה אוקמפ).

לליתופס זוג עלים אחד בלבד, ובטבע - כולו קבור מתחת לפני האדמה. רק החלק העליון והשטוח של העלים חשוף, ויש בו מעין "חלונות" המאפשרים לאור לחדור אל תוך הצמח עצמו וכך לקיים את תהליך ההטמעה (פוטוסינתזה). לליתופס מחזור חיים ייחודי. בכל שנה זוג העלים הישן מתחלף בזוג אחד או בשני זוגות חדשים של עלים (בהתאם לגיל הצמח). זהו תהליך שהכרחי להכירו, משום שאם לא נקפיד על השקיה נכונה בזמן התהליך הזה, הצמח יאבד בקלות.

ליתופסים גדלים באביב ובקיץ וזה הזמן להשקותם. עם זאת, בטבע הם מוזנים על ידי ערפל כבד בלבד ולכן השורשים שלהם קצרים מאוד וקרובים לפני הקרקע. השקיה מוגזמת עלולה לפוצץ אותם ולכן חשוב להשקות במשורה - אחת לשבועיים או שלושה. הם אוהבים מאוד אור חזק (זהירות משמש ישירה בארץ, העלולה לשרוף אותם) ובלעדיו, הם יאבדו את צורתם הקומפקטית ואת יופיים הטבעי. בנוסף, חשוב לספק להם מצע חולי ומנוקז ביותר.

ישנם הרבה מאוד מיני ליתופס במגוון רחב של גדלים וצבעים. ל. אוקמפ נפוץ יחסית בארץ, צבעו אדום-כתום יפה והוא פורח בצהוב-זהב בסתיו. כמו רוב הליתופסים האחרים, עם בוא הסתיו והפריחה בסביבות אוקטובר-נובמבר, מפסיקים להשקות אותם לחלוטין עד בוא האביב. בתקופה זו מחליפים הליתופסים את העלים הישנים בחדשים בתהליך של העברת הנוזלים מאלו לאלו. השקיה בתקופת זמן זו תגרום לריקבון ולאובדן הצמח בסבירות גבוהה ביותר. בעת החלפת העלים הצמח מתקמט, נראה מיובש ועלוב למדי, אבל אסור להתפתות ולהשקות אותו במשך כחצי שנה! בסופו של תהליך זה נשארים העלים הישנים מיובשים לחלוטין ובמקומם מציג הצמח זוג עלים חדשים ורעננים.

כידונן תלת פסי -  גולדן האני 

כידונן (סנסיווריה) תלת-פסי 'גולדן האני' Sansevieria trifasciata 'Golden Hahnii'

כידונן תלת-פסי שייך למשפחת האספרגיים (Asparagaceae) והוא אחד הסוקולנטים הוותיקים והנפוצים בגינון בארץ. מוצאו באזורים טרופיים במערב אפריקה, ניגריה ומזרח קונגו. הגולדן האני הוא זן יפה במיוחד, אבל הוא אינו קל לגידול כמו רבים ממיני הכידונן האחרים.

זהו זן גנני שקרוי על שמו של המגדל סילבן האן. הוא קטן יותר מרוב זני הכידונן התלת-פסי האחרים ושושנת העלים שלו פתוחה ושטוחה. הוא מתאפיין בגיוון צהוב רב, וניתן להבחין על העלים גם בגוונים של ירוק בהיר ולבן. כמו רוב מיני הכידונן, עונת הצימוח שלו הוא באביב ובקיץ, אז הוא צומח במהירות יחסית. גם הוא מעדיף הצללה חלקית ואינו אוהד שמש ישירה. משום שמוצא המין בסביבה טרופית, גם ה'גולדן האני' שוחר אקלים חמים ולח. עם זאת, הוא עמיד פחות באופן משמעותי ממינים וזנים אחרים של כידונן (אולי משום שהוא מגוון מאוד). בחורף במיוחד הוא רגיש לקור ולעודפי מים, שילוב שהוא קטלני בשבילו. סוד ההצלחה עם 'גולדן האני' הוא עצירת השקיה מוחלטת בחורף והגנה מגשם. צמחים אלה סובלניים ליובש ולכן נמוך הסיכוי שייפגעו ממנו בצורה ניכרת. שושנות העלים שלהם יכולות ליצור גוש יפה בקערות שטוחות.

בשורה התחתונה

כל הסוקולנטים שהזכרנו כאן אוהבים מצע מנוקז והרבה אור (למעט כידונן שיכול להסתדר גם עם פחות). נקודה נוספת שחשוב להזכיר היא תנועת אוויר באזור הצמח, כי מקום עם אוויר עומד ודחוס אינו מוסיף בריאות ואף גורם להופעת מחלות ומזיקים. כפי שראינו, חשוב מאוד גם שנכיר את הרקע והסביבה הטבעית של הסוקולנטים שברצוננו לגדל. מתן תנאים דומים לאלה שבטבע, יגדיל מאוד את סיכויי ההצלחה להגיע לצמחים בוגרים בריאים ופורחים. כל אלה הם כלים שימושיים שניתן ליישם אותם על סוקולנטים רבים אחרים.

 להמשך קריאה על סוקולנטים עסיסי אך לא תמיד רך