שומרי הנחלים

אחרי שחקרנו כיצד מתגברים על מחסור המים בנגב, פנינו לבדוק כיצד פותרים מצבים הפוכים, של עודף מים או עודף מים נקודתי במקרים של הצפות. את התשובות חיפשנו, וגם מצאנו, ברשות ניקוז ונחלים שרון 

כתבה וצילמה: תגית יברוב*

"כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת." (קהלת א, ז')

בפרק השלישי בסדרה על גינון מותאם אקלים הלכתי בעקבות הנחלים וחיפשתי מי האנשים הטובים באמצע הדרך, שעוזרים לנחלים להגיע אל הים. אחרי שפתרנו בעזרת רן פאוקר את מחסור המים בנגב בארצנו מרובת אזורי אקלים ומצבי קרקע שונים, אנו נדרשים לפתור גם מצבים הפוכים, של עודף מים או עודף מים נקודתי, במקום ובזמן.

חיפשתי מי אחראי בארץ על ניקוז ומצאתי את 'רשות ניקוז ונחלים שרון'. ולמה התעניינתי בשרון דווקא? כי יש בו נחלי משנה רבים המתנקזים לשלושה ראשיים: נחל חדרה, אלכסנדר ופולג. בשרון יש כמות משקעים מרובה ובשרון, מאז ההצפה של בת-חפר לפני 7 שנים, לא שמעתי על הצפות. אז כנראה מישהו פתר את זה איכשהו ואני צריכה למצוא את הבן אדם.

האני מאמין של רשות הניקוז הוא: "לחבר בין הנדסת הניקוז לשמירת מתנות הטבע, לשזור פניני חן למתניה הצרים של המדינה ולמצוא את נקודת האיזון בין צרכי הפיתוח, האדם ושמירת הסביבה".

כל זה נעשה אמנם מתוקף שני חוקים: חוק הניקוז והגנה מפני שיטפונות וחוק מעיינות ונחלים. אבל האדם המנצח על התהליך, מנכ"ל הרשות נסים אלמון, עובד מתוך חזון רחב בהרבה מהחוק: מתוך אהבה לארץ ולטבע ושליחות להשאיר לבאים אחרינו טבע של ציפור ושל פרח ושל עץ בתוך התהליך האורבני.

מכל הנחלים הרבים ששוקמו ברשות, האחד שנבחר לסיור גינון מותאם אקלים הוא זה שבו הגינון והפיתוח היו בהלימה מיוחדת עם הפתרון ההנדסי: נחל חביבה, המגיע ממזרח בפיתולים מהרי צפון השומרון, מתיישר לכיוון הים באזור השרון, ופונה צפונה עד שנשפך לנחל חדרה. בדרכו עובר סמוך לקיבוץ להבות חביבה, ומכאן שמו העברי.
אלמון קורא לנחל 'חביבה אהובתי' ולא על שם חביבה רייך הצנחנית שלא שבה ממלחמת העולם השנייה שעל שמה נקרא הקיבוץ, אלא על האהבה שהשקיע במקום, ועל פכפוך המים והצמחיה שמחזירה לו אהבה.

ליד הנחל פינת הנצחה לאדריכלית הנוף עמית סגל, שתכננה יחד עם אלמון את הפארק הצמוד לנחל:

בעיות ופתרונות
הטיפול בנחלים עבור אלמון מתחיל מבעיות. בעיות יתושים, בעיות ביוב שזורם אליהם מיישובי הסביבה, ובעיות של הצפות כשכמות מים בעוצמה בלתי ניתנת לחיזוי מפתיעה את השטח, וגולשת מהערוצים הטבעיים. עם ותק של ניהול ברשות ניקוז נחל אלכסנדר, עם השתלמות במאגרי מים והתמחות בתהליכי חידור מים לקרקע, ועם אהבה לארץ ישראל ונופיה, הגיע אלמון לטפל בנחלי השרון. למה חשוב אהבה? כי אם רק היה צריך לסדר את המים, לא היה חייב לשתול תות ורימון להנאה מפריים, ומיש להנאה מצילו, בכניסה לפארק.

כי מספיק היה להרחיב את החתך של הנחל, מרוחב תעלה של שני מטרים לרוחב של 15 מטרים, ומשיפוע של 1/2 לשיפוע של 1/4 או 1/5. ולא רק שהרחיב ושתל, אלא גם הביא שולחנות. וכשהיו שולחנות עץ המסורתיים של קק"ל מתפוררים מבלאי טבעי ואנושי, הביא במקומם שולחנות אבן וספסלי אבן. האדם הראשון ניטע בגן עדן לעבדה ולשמרה.

מפני מי לשמור ועל מי? לשמור כדי שאנשים לא יהרסו את הטבע ואם צריך אז מקלים עליהם. כדוגמת חניונים קטנים של 5-6 מכוניות שמוקמו לאורך הנחל, דבר המאפשר לאנשים לסחוב פק"ל פיקניק קטן ומקומי, לנקודה הקרובה בנחל, וגם לקחת איתם בקלות את האשפה. לשמור את הטבע שלא יורגש בו כמעט ביקורו של האדם. רק בקצה המסלול יש אזור מובנה להדלקת מדורה, תחום באבנים גדולות, ומסביבו שתי שורות של ספסלי אבן לקהל.

ומהי העבודה? קודם כל פתרון בעיות היתושים. עד השיקום, הצמחיה בגדת הנחל רוססה באמצעים כימיים, כדי שלא תפריע לגשת למים, אותם היה צריך לרסס נגד יתושים - גם כן באמצעים כימיים מיותרים. אם כך צריך לפתור את בעיית היתושים בדרך אחרת.
בשלב ראשון היה צריך לשכנע את המועצות להפסיק את הריסוס. דבר זה אינו קל כאשר תושבים נזעמים מתקשרים בלילה להתלונן על יתושים. בשלב שני הוכנסו למים דגי גמבוזיה לאכילת זחלי היתושים. מה שהיום מקובל בבריכות מים ביתיות היה רעיון מקורי של אלמון.

לעבוד עם צמחים
בחורף מי נגר שאינם מחלחלים מיידית בקרקע החרסיתית זורמים במהירות גבוהה על פני הקרקע וסוחפים איתם אדמה. גם ערוץ הנחל נסחף ונסתם. כדי לייצב את הנחל קיימים פתרונות הנדסיים, אבל מסתבר שניתן לייצב גדה בעזרת צמחים (שיבולת שועל, זון, תלתן, אספסת, ווטיבר, דוחן זוחל, קנה סוכר מצרי, קנה, עבקנה) שמשמשים תומכי גדה, ועומדים בעומסי הזרימה, בחלקם טובים יותר מפתרונות הנדסיים.

לאחר שנרגעו מהיתושים, כבר לא היה צורך לכסח את הצמחיה שבצדי הנחל. אבל עדיין היה צריך לכסח עשביה בקיץ בגלל שריפות. דבר זה נעשה רק באמצעים מכניים, ללא ריסוסים. אבל היה צריך להרחיב את ערוץ הנחל, ולחזק את דפנותיו. באתר של רשות ניקוז ונחלים שרון, נראים מספר פתרונות לחיזוק דפנות הנחל. כל פתרון בהתאם לאופי המקום שבו הנחל עובר.

בנחל חביבה פתרון הניקוז השתרע על תוואי רחב מהתוואי המקורי של הערוץ, ברצועות קרקע שהיו שייכות למושב שדה יצחק ולקיבוץ להבות חביבה. זה לא מובן מאליו לקבל מנדט לפעול בשטח כזה, שהוא שטח פרטי, אבל אלמון שכנע. איך שכנע? אמר אני אעשה כאן משהו יפה, שמשתלב עם הטבע. יבואו אנשים לראות, ואולי ייגשו גם אליכם, אל המשקים שיש להם עסק תיירותי ואתם תרוויחו.
למי שלא מכיר את עברו של הנחל, יכול להתרשם שכך היה הנחל מאז ומתמיד. כי הצמחיה והאדמה, נראות קשורות למקום וציוצי הציפורים אפילו בשעות הצהרים משרים תחושת טבע תמידי. הרמז היחידי להתערבות האדם הם הבולדרים, שלמיקומם יש סיבה, למרות שהגופים 'הירוקים' התנגדו ועוד נגיע אליהם.

לרשימת צמחייה נחל מצר

טבעי ומלאכותי
עודפי עפר שהוצאו מהערוץ, סולקו אל הרצועה שבין הנחל לדרך, ויצרו תשע גבעות ובמרכזן סינגל לאופנים, שבסיסו מחלוטה מעורבת עם חרסית מקומית, לחיזוק ולהקטנת האבק. שימוש בעודפי העפר למשחקי טופוגרפיה מקומיים, מקטין צורך בהובלת העפר למרחקים. הבחירה ליצור גבעות ולא רכס רצוף, מאפשרת גיוון טופוגרפי לרוכבי האופניים, יחד עם יצרית נקודות תצפית קטנות. על אחת הגבעות האלו נשתלו חרוב, תות, שקד ואלון. אלמון מראה לי את אגודלו: "ככה היה עובי הגזע של האלון לפני 16 שנים". כיום האלון מתנשא על הגבעה, עם נוף בקוטר של כ-12 מטרים.

לרוחב הנחל הונחו במספר נקודות בולדרים שטוחים, המחלקים את הנחל לעשר בריכות, כל אחת מישורית יחסית ומוגבהת במקצת מהמשך הערוץ שאחריה. הבולדרים משמשים גם כגשר מעבר מגדה לגדה, גם לשמירת המסגרת של הבריכות, ולמעבר עדין של מים היוצר קולות פכפוך. בחלק מהמקומות, הסלעים משמשים גם לתמיכה בגדת הנחל. לסלעים יש שימוש נוסף, להאטת הזרימה המגיעה בחורף בתעלות המנקזות את השדות שבסביבה.

עוד רעיון מלאכותי שמשתלב בטבעיות, הוא הבאת אבני 'באקלאש' כלומר אבני מחצבה קטנות, ומיקומן בחללים הגדולים שנשארו בין הבולדרים. אבנים אלו יהיו בהמשך חלוקי נחל – כשהמים ישחקו אותן. בינתיים הן משמשות בתי גידול קטנים לסרטנים ודגיגים המתפתחים וחיים ביניהן.

אקליפטוס שנראה לו טבעי על גדת הנחל, מעלה את השאלה: האם ממשיכים לשתול אותם? "בעבר שתלתי הרבה אקליפטוסים, אבל כיום אני לא שותל יותר. אפשר לשתול עצי ארץ ישראל, אז למה אקליפטוס?" עונה אלמון.

גם המדיניות לגבי שתילת צפצפות השתנתה עם הניסיון. אלו שנשתלו בעבר קיבלו השקיה בשלוש השנים הראשונות ואז היא הופסקה. הצפצפות שלא היו על מסלול ניקוז קבוע של מים, התייבשו. נשארו רק אלו הסמוכות לזרימה שוטפת, או ששורשיהן כבר היו עמוקים מספיק להגיע למים בעצמן. לכן לא שותלים יותר צפצפות.

לדבר אחד לא מסכים אלמון בשום אופן: לריסוס נגד עשביה. אם כבר התערבות, שתהיה מכנית, ורק היכן שנדרש. היום כבר לא מכסחים כדי לשפר גישה למים לצורך ריסוס היתושים, כי המים שזורמים בבריכות הם צלולים ונקיים. אפשר למלא מימיות, אני שואלת? לא עד כדי כך. אבל בהחלט צלולים.

*תגית יברוב היא הנדסאית אדריכלות נוף וגננית

(ציטוט ה'אני מאמין' ותמונות עבודות שיקום הנחל, יחד עם תמונה אווירית: באדיבות רשות ניקוז ונחלים שרון. רשימות צמחיה: דרור אפשטיין ורן מולכו)

להמשך קריאה על גורמי נזק בגן