כיכרות העיר מודיעין

כתבה וצילמה: תגית יברוב - הנדסאית אדריכלות נוף וגננית

כיכר היא מקום שבו אתה מסתכל על האחר. כיכר היא מקום שבו אתה משתלב. כיכר היא מקום שבו עליך להביט. כיכר תנועה מעוצבת, מתוכננת ומבוצעת על ידי הרשות המקומית ואם כיכר תנועה היא מקום שבו עוצרים ומסתכלים סביב, מעניין לבדוק, באופן ביקורתי, עד כמה העיריות והמועצות משקיעות בתכנון של הכיכרות שלהן. 

האם הכיכרות מבוצעות לפי תוכנית או שבא קבלן גינון ומאלתר משהו? כמובן אפשר לשאול את אנשי התכנון בעיריות עצמן. אני בחרתי לחפש את התשובה מתוך התבוננות בכיכרות עצמן. 

מה נחשב תכנון נוף, בהיבט של כיכר? קודם כל יש פה 'שטח פרסום בחינם' עבור היישוב. הזדמנות לקונספט רעיוני. משהו שמאפיין את המקום. אולי ציון דרך עירוני או שכונתי. משהו שיבדיל בין כיכר גדולה ברחוב ראשי, ובין כיכר קטנה בין רחובות משניים. משהו שיראה אחרת אם הוא נמצא במרכז עסקים או בתוך שכונת מגורים.

תכנון זה גם קומפוזיציה בין אלמנט מובחן וגבוה, לבין אלמנטים נמוכים. בין דומם לצומח, בין צבעוני לבין מונוכרומטי. תכנון זה עלויות של הקמה ועלויות של תחזוקה. תכנון זה גם דוגמה ציורית אפשרית הנוצרת מחלוקת השטחים בכיכר.

אבל לפני הכול, כלל ראשון שלמדתי בקורס תכנון צמחיה בכיכר, מפי מורי ישראל דרורי, הוא שהצמחיה לא תסתיר את שדה הראיה. מכיוון שכיכר, שנקראת גם מעגל תנועה, היא פטנט שמאפשר לוותר על רמזור ולווסת את התנועה בעזרת מתן זכות קדימה לרכב שנע בכיכר. כדי לתת זכות כזאת, אתה צריך לראות מהיכן הוא בא, לעקוב אחריו במהלך הסיבוב ולראות האם אתה יכול 'להספיק' להשתלב לפניו, או לא.
בפרק זה, בחרתי לבדוק בכיכרות את היבט הנראות מן המכוניות סביב הכיכר, והיבט הקומפוזיציות שבתוך הכיכר. בחרתי לבדוק מספר כיכרות בעיר מודיעין, שמאפיינת בתנופת בנייה עצומה, וכיכרות צצות בה כפטריות, ולראות מה מאפיין אותן. האם הושקעה מחשבה ותכנון, והאם התוצאה מצדיקה את ההוצאה.

פני השטח

העיר מודיעין בנויה על גבעות, שביניהן יש מערכת עורקים ראשיים הנעים בוואדיות. בכל ואדי 2 כבישים חד-סטריים נגדיים, וביניהם אי תנועה מוגדל המאפשר תצוגה נופית, צמחית ועיצובית, ובחלקים מסוימים מתרחב מאוד ומכיל מרחב שהיה, משחק ומרכז מסחרי שכונתי. עורקים אלה נקראים בשמות עמקים, כמו עמק החולה, עמק בית שאן, עמק דותן, והם מהווים צירים מרכזיים בשכונה.
מרבית הרחובות השכונתיים הקטנים נפגשים זה עם זה בכיכר. רחובות אלה נקראים לפי נושא. הנביאים, הנחלים, הפרחים, אבני חן. הייתי מצפה למצוא קשר בין שם העמק או שמות הרחובות בשכונה, לנושא עיצוב הכיכרות שבה. ולצערי לא כך.

מאפייני תכנון

מאפיין אפשרי של כיכר הוא אלמנט גבוה, בתנאי שאינו רחב מדי, במיוחד אינו רחב בגובה העין של הנהגים. במרבית הכיכרות בעיר נבחר עץ זית כאלמנט הגבוה. הזית מתאים לאזור מודיעין, שנמצאת בסביבה שהיתה מאופיינת בחקלאות טרסות עתיקה. מצד שני, הזית הוא אלמנט עיצובי טרנדי בכיכרות בכל הארץ, מכיוון שהוא ניתן לגיזום מעוצב, ויש לו גזע פיסולי. אם מודיעין רוצה לאמץ את הזית כסמל בכיכרותיה, יש לנסות להדגיש את הבחירה על ידי הוספת אלמנטים קשורים, למשל חיפוי הקרקע בכיכר בשברי חרסים, שימוש באבני לקט ליצירת מדרג – טרסה נמוכה - כדי לתחום את ההגבהה הנדרשת לצורך שתילת עץ הזית, כך שתהייה הגבהה מקומית ולא הגבהת כל הכיכר. עוד חפצים הקשורים לעץ הזית נמצאו לאחרונה בגבעות מודיעין המיועדות לבניה, כמו ים וממל, האבנים העגולות ששימשו לכתישת הזיתים, וגם אותן ניתן היה להציב בכיכרות.

אך מסתמן, בעין המטייל המבקר, שאין כל אמירה עיצובית-סיפורית, מעבר לנטיעת העץ בכיכר. כך למשל, בכיכר במפגש רח' חיים בר-לב עם רח' יגאל ידין. עץ זית עם עוד 3 עצי תמר שגורמים לו להראות מיותר. בכיכר אחרת 3 עצי זית עם עץ רימון, שמעוצב כרב-גזעי, כאילו מתחקה אחר גיזום עץ זית. מה הוא בא לספר? ומדוע הוא נראה כל כך עירום, כאשר הרימונים עדיין מלאי עלים בעונה זו? בכיכר אחרת, שאינה גדולה, 2 עצי זית עם כמה פסלונים חמודים של ציפורים. האם זו יוזמה מקומית של התושבים? ומדוע ארון ההשקיה צריך להיות בכיכר?

לרגלי העץ

מה קורה מתחת לעצים? אפשרויות החיפוי הנמוך המקובלות באזורים ציבוריים, בגובה של עד 30-40 ס"מ: דומם שטוח עם מרקם, דשא, עונתיים, עשבוניים רב-שנתיים נמוכים. ניתן לשלב את המגוון הזה בקומפוזיציות שונות.
מה תהייה הקומפוזיציה? מה יהיה החיפוי הנמוך? גם זו דרך לבדל שכונות זו מזו, או לבדל כיכר ראשית בכניסה לשכונה, מכיכר פנימית משנית.
במרכז העסקים של מודיעין, הנקרא ישפרו סנטר, יש אחידות חיפוי של כל הכיכרות: דשא ירוק ומתוחזק חלקית. מעליו מספר לא קבוע של עצי זית, ולעתים מתווסף אליהם מספר לא קבוע של עצי רימון. משהו שמרגיש כמו מבחן פסיכומטרי, לנסות לנחש כמה עצי רימון יהיו בכיכר הבאה.

אבל מי אמר שעץ רימון מתאים לכיכר? מה מוסיף כאן הרימון לזיתים המפוארים? וכמובן נשאלת השאלה האם דשא בכיכר זו השקעה מוצדקת, שהרי לא אמורים לטייל בה הולכי רגל ולא אמורים לשבת עליה. האם לא היה יפה באותה מידה, ובפחות השקעה, לחפות את הכיכר בשבבי עץ? ולגבי הרימונים, האם מישהו קוטף אותם לאחר שבשלו? מישהו גוזם את הענפים העירומים?

בשכונות לעומת זאת, כל כיכר מעוצבת לעצמה.
האם כיכר שליד מרכז ספורט כמו הולמס-פלייס יכולה לקבל איפיון ספורטיבי? או כיכר ליד היכל התרבות תקבל איפיון של אלמנט תרבות, כמו למשל פסלי הטופיארי של נגני כינור וסקסופון שנמצאים ברחבת היכל התרבות? בשתי הכיכרות הנ"ל, נטועים כמובן עצי זית. ההבדל ביניהן הוא שאחת ותיקה ואחת נבנתה בשנה האחרונה. המרחק ביניהן כמאה מטר, ואין קשר בין עיצובי בין שתי הכיכרות.

בוותיקה עץ זית עתיק עם גזע עבה ומפותח, ורעמת עלים גדולה, שנראית יפה וברור על רקע הבניינים שמסביב. הקומפוזיציה בתחתית: הכיכר מחולקת לחצי עם קו קשתי מחלק. חציה מחופה אבן לקט מקומית בהירה וחציה עונתיים במבחר צבעים ממין אחד (ציניה, סדרת זני פרופיוז'ן, מאופיינית בפריחה ממושכת אביב-קיץ-סתיו).

הכיכר השנייה, במרכזה עץ זית עם גזע חלק למדי, המפוצל מגובה מטר לגזעי משנה, עם רעמת 'פונפונים', שנבלעת ברקע העצים הירוקים שמסביב. הקומפוזיציה בתחתית: הכיכר מחולקת לרבעים, בכל רבע נגדי צמח אחיד עשבוני דגני (דיאנלה מגוונת, לריופה כדנית), התיחום בין הרבעים רחב ופנוי כרגע, מחכה לשתילה של משהו, כנראה עונתיים.
למרות הביקורת שלי על היעדר קו עיצובי אחיד או מאופיין, שתי הכיכרות נראות יפה, מתוחזקות, ועונות על הדרישה הבסיסית מכיכר: אסתטיקה ונראות של התנועה מסביב.

לעומתן, שתי כיכרות אחרות במודיעין, ברחוב חיים בר-לב, נמצאו שאינן עונות על התפקיד הבסיסי של כיכר. באחת יש עודף אלמנטים עיצוביים, שהופך אותה למיני פארק. לכאורה מה הבעיה בעודף עיצוב? ראשית, הפיכה של כיכר למשהו מושך טיול מסכנת ומשבשת את התנועה. שנית, ההחלטה לנטיעת עצים מסיבית, פלוס עיצוב מתוחכם מדי הכולל הגבהה לגבעה וקירות תומכים, כל אלו משבשים את שדה הראיה עבור הנהגים, שגם ככה הוא לא אופטימלי, עקב השיפוע החזק ברחוב.

בכיכר (בין רחובות חיים בר-לב למשה דיין) יש 12 דקלים. היא מחולקת ל-2 חצאים. במרכז הכיכר, שטח מחופה דשא, תוחם בין 2 החצאים. כלומר במקום להיות משהו לראותו בלבד, היא משמשת מקום טיול עם כלבים על כל המשתמע מכך. בחצי המערבי, המרחב הנמוך של הכיכר מחופה ערערים. בחירה טובה לכיכר מכיוון שדורשים תחזוקה מעטה, ולא מסתירים שדה ראיה. היה אפשר להסתפק בהם לכיכר זו. בחצי המזרחי, פרחים עונתיים (פטוניות בגווי אדום ולבן) תחום ב-2 שורות של קירות תומכים (וביניהם עשבוניים דגניים - דיאלנות), היוצרים מכשול לשדה הראיה.

בעניין ההסתרה, בחירה של שיחים גבוהים מדי, בשילוב של טופוגרפיה בה הרחובות בשיפוע (כפי שבנויה רוב העיר מודיעין, שהרי היא על גבעות), יכולה ליצור הקטנה משמעותית של שדה הראיה.

לסיום, כדוגמה לאופציית הנראות והעיצוב, מצאתי לנכון להביא כיכר במפגש כבישים 38-383, עם אלמנט עיצובי אחד, הכל במפלס אחד, מקסימום נראות, מינימום תחזוקה, מקסימום פשטות.

דע מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה נותן דין וחשבון, למי אתה נותן זכות קדימה, ומתי אתה לוקח את זכותך.

להמשך קריאה על גיזום אומנותי של צמחים