כיכרות בעיר שוהם ואלעד

כתבה השלישית בסדרה, יצאה הכותבת לבדוק עד כמה מחייב שמה של כיכר: האם באמת יש עץ תאנה בכיכר התאנה? או חיטה בכיכר החיטה? בסיור בעיר אלעד, שרחובותיה וגינותיה מטופחים להפליא, מצאה שאין מתאם בין השם לבין המציאות.

תגית יברוב -  הנדסאית אדריכלות נוף וגננית 

מתכנני העיר אלעד, האמונים על שמות הכיכרות, אפיינו אותן לפי מוטיב עיקרי וכאן נבחר מוטיב שבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו
כל כיכר בעיר משולטת בצורה ברורה, עם שם הצמח שלה. אבל בכיכר התאנה, לא היתה אף תאנה! ולא זו בלבד, אלא שכולה מאופיינת בצמחיה טרופית ואוסטרלית.

מה יותר קל מלמצוא שם לכיכר, ובכך לאפיין אותה? למשל כיכר הבנים, כיכר הגיבורים, כיכר המדינה. אך אם יש צורך להפעיל דמיון ויצירתיות כדי להחליט איך להנציח את הבנים או הגיבורים בכיכרות שכאלו, הרי שלא צריך דמיון רב כדי לאפיין כיכר הנושאת את השם הזית או התאנה.
רציתי לבדוק את הקשר בין שמן של כיכרות לאופי התדמיתי שלהן, ואולי להגיע למסקנות צורניות וצמחיות. לתומי חשבתי שהשם מחייב קשר. במיוחד אם זה לא שם בודד, אלא סדרה של שמות. יצאתי לבחון שתי ערים צעירות יחסית, כמעט זו מול זו, לאורך כביש 444, ממזרח לפתח תקווה ומצפון למודיעין.

                                                              
הראשונה היא שוהם, שהוקמה בתנופת פיתוח של וילות בשיטת בנה ביתך בשנות התשעים, עם אוכלוסייה במעמד כלכלי-חברתי בעשיריה הראשונה בארץ. השנייה היא העיר אלעד, שהוקמה לתת מענה לאוכלוסייה דתית וחרדית באזור המרכז. היא מאופיינת בבנייה רוויה בעיקר, וגם בתכנון ופיתוח נופי מוקפד ומושקע, למרות שמרבית תושביה ממעמד סוציו-אקונומי שמתחת לממוצע.

אלעד זכתה ברציפות בפרס 'קריה יפה ומקיימת בישראל יפה' מטעם המועצה לישראל יפה, יחד עם העיר החרדית ביתר עילית. על זה אמר שר הפנים: "כאשר רשות חלשה זוכה למרות הקושי הכלכלי, זה מעצים את ההישג". שלטי החוץ מזכירים שבעיר אלעד הנראות של הסביבה חשובה, החל ממחזור, פרסומות לשמירה על הניקיון, וכלה בהוראות לשמירה על הערוגות המטופחות שבאיי התנועה.
מאפיין משותף של שתי ערים אלו הוא זמן בנייתן, בשנות התשעים של המאה העשרים. זהו בדיוק הזמן בו התחילו להקים באופן מסיבי כיכרות במקום צמתים בארץ, בעיקר בתוך שכונות ובנקודות כניסה של רחובות ראשיים אל תוך השכונות. כלומר, התאפשר לערים הצעירות להתייחס לכיכרות כדבר מובנה מתחילת התכנון שלהן, שלא כמו בערים ותיקות יותר, בהן החליפו צמתים מרומזרים בכיכרות בהתאם לעומסים, ובשל שינוי קונספט תנועתי. אלו ערים שמלכתחילה 'ידעו' שמתוכננות להיות אצלן שרשרת של כיכרות, לפחות לאורך הציר הראשי, מהכניסה לעיר עד סופה, כמו באלעד, או עד היציאה מצד אחר כמו בשוהם.

ובכן, מתכנני העיר, האמונים על שמות הכיכרות, אפיינו אותן לפי מוטיב עיקרי. בעיר אלעד נבחר מוטיב שבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָש" (דברים פרק ח', ז'-ח'). מפרשים שדבש זהו דבש תמרים, כלומר יש לנו ארבעה עצים: דקל, תאנה, רימון וזית; מטפס אחד: גפן, ושני מיני דגניים: חיטה ושעורה.

כל הצמחים הללו ישרדו באקלים של אלעד (גובה בשיא כ-170 מ', אקלים שאינו קיצוני בפרמטרים של לחות, קור או יובש), ורובם גם מקובלים בגינון הציבורי. יש כאן מוטיב תנכ"י המתחבר לעיר שהיא בעלת צביון דתי-חרדי. האם נמצא אותם בכיכרות הללו?

כל כיכר בעיר משולטת בצורה ברורה, עם שם הצמח שלה ואיור קטן תואם. אבל בכיכר התאנה, לא היתה אף תאנה! ולא זו בלבד, אלא שכל כולה, למעט צמחים עונתיים, מאופיינת בצמחיה טרופית ואוסטרלית, שהיתה פופולרית בארץ בשנות השמונים והתשעים: ציקס זמיה, ציקס מופשל, קליסטימון וערערים.

                                                                 
בכיכר הזית לא היתה הפתעה: מככב בה עץ זית, המופיע גם בכיכרות נוספות. אך בכיכר המיוחדת לו, זהו עץ עתיק עם גזע מפואר, מחורר ומפוסל ובקוטר מרשים. לא אתפלא אם הכיכר נבנתה סביב עץ שהיה קיים באזור מימים קדומים יותר. עצי תמר הם מוטיב חוזר לאורך כל הציר הראשי של העיר אלעד, והם לא מיוחדים דווקא לכיכר מסוימת.

בכיכר החיטה לא מצאתי חיטה, גם לא דגניים אחרים. וגם בה היה עץ זית מרכזי. לכאורה מבלבל, הרי כבר עברנו קודם בכיכר הזית.
כדי לא להתייאש מאי-מציאת שעורה בכיכר השעורה, חזרתי במורד הציר המרכזי, והתלהבתי מעבודת גינון מושקעת שנעשתה לאחרונה באיי התנועה. מקבצי רקפות בגוונים שונים, בינות לחלוקי נחל המקובעים בטיט. המקבצים האלה, שאורכם מטרים ספורים, חזרו על עצמם בתדירות מסוימת כל כמה מאות מטרים באיי התנועה של הציר הראשי ומקשטים את הרחוב באופן נקודתי ומרהיב. כלומר יש בעיר מישהו שמודעות צורנית ואסתטית חשובה בעיניו. חבל שהצורה לא מתחברת עם המוטיב המוצהר. אם בכיכר החיטה אין חיטה, ובכיכר תאנה אין תאנה, אז בעצם יש רק הצהרה.

בכל אחת מהכיכרות, יש סידור גרפי מעניין ושונה של אזורי הדומם לעומת אזורי הצומח וסידור מתוכנן ומקובע של חלוקת העיגול למקטעים.
צורות רבות בטבע יכולות להיות מקור השראה לחלוקה גרפית של עיגול. למשל חלוקה של פרח עם עלי כותרת כמו כלנית: צורה זו נקראת 'פרח צלחת'. ישנו עיגול מרכזי ומסביבו עלי כותרת, צורה זו מופיעה בכיכר התאנה. המעגל המרכזי הוא של בריכת מים עם מזרקה. הבריכה מגודרת בסורג, ואפשר להתרשם ממנה רק כשהיא פועלת. לצערי, בביקור שלי בעיר, בחודש ינואר, היא לא פעלה. כל 'עלה' מופרד משכנו בגדר אבן ירושלמית, כמו זו שמחפה את המבנים בעיר. בכל עלה שתולים צמחים שונים, כגון ערערים, קליסטימון וציקסים. העלים הפונים לשני כיווני הכניסה העיקרים לכיכר מיועדים לעונתיים.

כיכר החיטה מקבלת השראה צורנית מאליפסה דמוית טיפה, ומאדוות של מים. פסי האדוות מיוצגים לסרוגין על ידי שביל מרוצף באבני מדרך מתועשות, ועל ידי אזור צמחי. הצמחיה ברובה חסכונית בתחזוקה כגון דגניים, רוזמרין, אזוביון, דיאנלה, וגם כאן המקטעים הפונים לצירי הכניסה הראשיים מיועדים לעונתיים.

אדוות האבן מאפשרות להתגבר על הפרשי גובה של כמטר וחצי בין שתי קצוות הכיכר, ולהפוך את החיסרון הזה ליתרון. פתרון פרקטי נמצא לאבנים החצובות בגודל אחיד, המשמשות לתיחום שביל האבנים המתועשות. התיחום שבאותו המישור של השביל, נעשה בהנחה אופקית של האבן. התיחום המיועד להתגבר על הפרשי מפלסים, משתמש באותה מידת אבן, אבל בהנחה אנכית. החלוקה למספר רב של מעגלים מאפשרת לנצל בדיוק גובה אבן יחידה, שמידתה כמו במידת מדרגה, ולכן גם נוחה לתחזוקת העוסקים בגינון.

בהינתן חשיבה מתוחכמת לניצול השבילים כדי להתגבר על הטופוגרפיה, לייצר ערוגות נוחות לתחזוקה, ולגוון מבחינה צורנית את הגרפיקה של המעגל, נשאלת רק השאלה, מה עניין הדיגום המתוחכם הכולל חיתוכים רבים, שינוי כיוון ופחת רב, של האבנים המשתלבות במרכז המסלול המעוגל המרוצף.
                                                                 

כיכר הזית מעצימה את רעיון האדוות. כאן הן הופכות לגלים. הגלים יותר גבוהים, ומתווסף להם מבנה רחב יותר בגדר התומכת, ולא רק אבן שפה. נוספה גם אבן קופינג. רעיון הגלים מהדהד גם לסידור צמחיה עונתית בינות למשטחי הדשא, ולמקבצי חלוקי הנחל, שגם הם מסודרים כגלים או קצף ים. מעניין לראות, שעל אף שהפרשי טופוגרפיה קיימים בין שני קצוות הכיכר במעלה ציר הרחוב הראשי, אין הגבהה של בסיס העץ ממישור הכביש בחלק העליון של הכיכר. מה שמביא אותי להניח, שעץ עם נפח נוף שכזה (להשוואה רואים בתמונה את המשאית מאחוריו מתחת לנוף), היה שם עוד שנים רבות לפני העיר אלעד ולפני הכביש.

                                                               

מאוכזבת מעט מההצהרות שלא התחברו לצורות, יצאתי לחפש את הכיכרות הנושאות שמות ציפורים בעיר שוהם, שנמצאת כמעט מול העיר אלעד. ועל כך בכתבה הבאה.

להמשך קריאה על כיכרות בעיר מודיעין