עיצוב כיכרות ביישוב מכבים

בכתבה הרביעית בסדרה בדקנו את החוט המקשר בין הכיכרות ומעגלי התנועה ביישוב מכבים, שהיה בעברו עצמאי והיום הוא רובע בתוך בעיר מודיעין

מאת: תגית יברוב, הנדסאית אדריכלות נוף וגננית.

"... וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח, כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה." שמות כ"ה, ל"ג.

כפתור ופרח הוא ביטוי לאסתטיקה והתפעלות שמובא בגמרא, ובמקור לקוח מתיאור ההנחיות לביצוע ועיצוב אמנותי של מנורת המקדש. את הכפתור יש צורך לתפור ואת המושג 'לתפור' בהקשר של עיצוב הגן למדתי ממורי לתכנון צמחיה, ישראל דרורי. כל מה שבחנתי לאחר שעוריו נראה באור אחר. כמו שחוט תפירה מקשר בדים מסוגים שונים, כך אלמנט ברור קטן ודק יכול לקשר בין עיצובים שונים זה מזה.
החוט התופר והמקשר בכיכרות ביישוב מכבים הוא הפרחים העונתיים, כשבזמן כתיבת הכתבה ( טרום פסח ותחילת האביב) הדגש היה על גודטיות. כל עוד עיריות ומועצות רוצות להרשים את התושבים בהשקעה בהם, יהיו עונתיים בכיכרות. השאלה היא המינון. תפירה על ידי עונתיים היא רעיון ראוי. זה מאפשר להכניס אותם 'בקטנה', ולקבל אפקט מרשים.

ומאמנות המנורה, לאמנות בת זמננו. מה מקומו של פסל בכיכר? האם יש לו מקום ומה מאפיינים של פסל טוב, הראוי להיות מוצב במעגל תנועה? הפעם לפנינו דוגמה מושלמת. פסל שנראה בבירור אפילו ממרחק. פסל שיכול להיות מוגדר כנקודת ציון (LAND-MARK). פסל שתופס נפח אבל הוא אוורירי ולא חוסם את שדה הראיה. פסל שהסיבוב סביבו במעגל התנועה, יוצר תתי-פסלים חדשים מכל מבט.
הרעיון לשינוי תמונה המתקבל על ידי נקודות מבט שונות, הובא לידי שכלול אצל האמן יעקב אגם. קיימים באמנות החוץ גם פסלים קינטיים, אלו פסלים שנעים בצורה מכנית על ידי הרוח, ומשנים צורתם. שבשבת היא הדוגמה הפשוטה להמחשת הרעיון. אבל כאן, מכיוון שהמכוניות הן הקינטיות והן האלמנט הזז, ניתן לבנות פסל קבוע, ושיראה כאילו הוא קינטי ומשתנה עם התנועה שלנו, הצופים בו. כך עשתה האמנית מרשה ראף (Marcia Raff), בפסל שמוצב בכיכר הכניסה לישוב מכבים-רעות על דרך פרופ' יאיר פרג. הכיכר שטוחה מבחינה טופוגרפית, והאלמנטים הצמחיים והדוממים נמוכים, כך שהפסל נראה בשלמותו, כולל חלקו התחתון הצומח מתוך ריבוע של חלוקי נחל לבנים.

מיקום העונתיים בכיכר הוא בשלושה מוקדים התחומים בקשת של אדני רכבת אנכיים, בגבהים משתנים, שיוצרים חומה נמוכה, ברורה אך לא דומיננטית מדי. הגוון הכהה שלהם, כמו גם חתך ועובי האדנים, דומה לגוון ועובי האלמנטים שבפסל. כפרחים עונתיים לפריחה אביבית נבחרו צמחי גודטיה בגווני מונוכרום אדום-ורוד-לבן, שמתקשרים לפריחת שלושת עצי כליל החורש שבכיכר זו. אמנם פריחתם של הכלילים קצרה, אך היא קולעת בדיוק לעונת הגודטיות.
דוגמאות נוספות לתפירת הגודטיות מצאתי בכיכר פנימית קטנה: משולבות בצורת מחרוזת, במשטח של פריחה למרגלות שזיף פיזרדי, ובתוך כד חרס.
כיכר זו גובלת בשטחים פתוחים של המסדרון האקולוגי האזורי. בכיכר, הנקראת על שם יוסף יקותיאלי, הוגה רעיון ההתיישבות באזור, שני עצי שזיף פיסרדי. בחצי משטחה שתולים שיחי ערער ירוקי-עד, ובחצי השני פרחים עונתיים. מכיוון שזו כיכר קטנה, החלוקה של חצי-חצי היא הגיונית, כדי לקבל משטח מספיק בולט של צבע עונתי. גם בכיכר זו מככבות הגודטיות. ותופרות אותה לכיכר הקודמת. להוספת נפח מוקמו בכיכר כמה סלעים וגם שני כדי חרס שבהם נשתלו עונתיים, גודטיות, כמובן. גודטיה זו בחירה נכונה לכד כזה, משום שהיא מתפרצת ומתפזרת כמו זיקוק קטן.
עונתיים נוספים שנצפו בכיכר הראשית, לאורך מסלול התיחום של הגודטיות ולמרגלות עצי כליל החורש, הם פרחי לוע הארי. טוב שלא ערבבו אותם גם כאן, בכיכר הקטנה. יש גבול לכמות האלמנטים שהיא יכולה להכיל, בלי שזה יראה בלגן עמוס.

הישוב מכבים הוקם בתוך מסדרון אקולוגי, עם שטחים פתוחים נרחבים מסביבו, וניתן לראות השלכה של השטח הפתוח אל הכיכר המסודרת. בחירת כליל החורש ושזיף פיסרדי כעצים מובילים בכיכרות, מתקשרת עם העצים בשטחים הפתוחים. בחירת גזניה אשונה, שפורחת בצהוב, על רקע משטחים ירוקים של ערערים, מתקשרת לפריחת החרציות והחרדלים על רקע עשביית הבר שבצדי השטחים הפתוחים המקיפים את מכבים.
הבחירה לקחת צמח תרבותי, הדומה ברושם החזותי לצמח הבר, מאפשרת לשלוט על מועד הפריחה ומשך הפריחה, ועל כמות הצהוב מול כמות הירוק, אם כי אולי בעתיד, במקום עם מודעות אקולוגית, יוכלו להציע במודיעין-מכבים-רעות גם כיכרות עם פרחי בר ממש.

הישוב מכבים, שהוקם ב-1985 היה באופיו יישוב קהילתי עם בתים צמודי קרקע, שהיה שייך למועצה האזורית גזר. בשנת 1990 אוחד עם היישוב רעות למועצה מקומית, וב-2003 אוחדו שניהם לעיר מודיעין-מכבים-רעות וכיום הוא רובע בתוך העיר מודיעין. הכיכרות שבחנתי, שעוצבו כנראה עוד בהיותו ישוב עצמאי, מאופיינות בפשטות עיצובית יחסית, ובחוט מקשר רב וברור יותר מאשר בחלק מהכיכרות שבמודיעין, ולכן מצאתי שמגיע להן כתבה נפרדת. כשריד מהיותו ישוב נפרד, ממותגת הכיכר הראשית בכניסה אליו בשלט עם השם מכבים, ועם שני אלמנטים צמחיים: דשא ועונתיים.
כפי שראינו, העונתיים הם אלמנט נוח לתפור בעזרתו את הכיכרות השונות. כיכר הכניסה היא גדולה, וכדי להרשים נדרש למקד ולא להעמיס. לכן העיגול הצפוף ופורח, ורוד על כל גווניו, הוא במרכז, ומוקף בירוק רענן של דשא שמכוסח בקפדה, מנוקה על ידי מגרפות, וגם מעושב כראוי. הכיכר פשוטה ויפה, אל אף שיש בה שני מרכיבים בלבד.
זוהי הנקודה הגדולה שבסוף הסיפור. זו היא התפאורה של הגודטיות שסוגרות לנו את המעגל.

לקריאה נוספת אודות כיכרות בשוהם ובאלעד