פפאיה- פרי אקזוטי

חזותו אקזוטית, יופיו רב ופריו טעים, מזין ודיאטטי - זהו עץ הפפיה, שהגיע אלינו ממרכז אמריקה.

כתבו: עודד דגני ומשה גורן צילם: אילן אוקו

מוצא עצי הפפיה במרכז אמריקה, אך כיום נפוץ גידולם בכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים החמים שבעולם. היקף הייצור השנתי של פרי הפפיה בעולם הוא מעל ל- 5 מיליון טון. ישראל נמצאת על גבול האזור האקלימי בו ניתן לגדל פפיה בהצלחה, בעיקר בגלל החורף הקר. הפפיה נפגע מנזקי צינה כבר כאשר הטמפרטורה בלילה יורדת מתחת ל-5 מעלות צלסיוס. נזק חמור, עד כדי תמותה, נגרם ע"י קרה שבה יורדת הטמפרטורה מתחת לאפס. לכן, באזור החוף יש להגן על חלקות הפפיה מפגעי החורף.

במהלך חמישים השנה האחרונות הובאו לארץ זני פפיה מבטיחים מארצות רבות. בתחילה התמקדו בזני ה-‘Solo’ המשובחים שבוררו בהוואי. זנים אלה הם בעלי פרחים דו-מיניים (הרמפרודיטיים), הנוטים להפריה עצמית. למרבה הצער, נמצא שהאקלים של ישראל אינו מתאים לזנים אלה. הם רגישים ביותר לקור, נוטים להפוך עקרים בקיץ החם וליצור פירות מעוותים בתקופה הקרירה. האקלים שלנו מתאים יותר לטיפוסים הדו-ביתיים, בהם יש צמחי נקבה וצמחי זכר נפרדים.
ניתן לשלב את העץ בגינה הביתית, תוך התחשבות במגבלות שייסקרו בהמשך.

בוטניקה ותנאי גידול
הפפיה (ששמה המדעי קריקת הפפיה Carica papaya)הינו צמח רב שנתי (הדעות חלוקות לגבי הגדרת הפפיה כעץ בגלל ענפיה החלולים) בעל קצב צימוח נמרץ ואורך חיים קצר יחסית (כ-5 שנים). בצמחים שריבויים וגטטיבי, הפרחים הראשונים מופיעים כבר בגובה של 10-20 ס"מ מעל פני האדמה ועל כן ניתן לקבל פירות ראשונים כבר מגובה נמוך.
בישראל, כאמור, מגדלים את הפפיה כעצי זכר וכעצי נקבה בנפרד, שונה מרוב המקומות בעולם, בהם מגדלים צמחים הרמפרודיטים. הפירות נישאים רק על עצי הנקבה, כאשר עצי הזכר משמשים לצורכי הפריה בלבד. לעתים נוצר בקצה תפרחת זכרית פרח הרמפרודיטי, שחונט פרי קטן. רוב המטע מתבסס על צמחי הנקבה ואילו צמחי הזכר, המהווים בין 5-10%, מפוזרים במטע בין צמחי הנקבה.
ההאבקה נעשית כנראה ע"י הרוח.

במטעים מסחריים אין מסתמכים על האבקה טבעית ומבצעים האבקה ידנית, על מנת לוודא כי היבול שיתקבל יהיה מרבי. ההאבקה הידנית מתבצעת ע"י קטיפת פרחי זכר, ויצירת מגע בין האבקנים שבהם לבין הצלקת שבמרכז הפרח הנקבי הפתוח. ההאבקה כזו אינה דרושה בדרך כלל בגינה הביתית, למעט במקרים בהם העצים הנקביים מרוחקים מהזכריים.

הפרחים הזכריים קטנים בהרבה מהפרחים הנקביים והם מופיעים בתפרחת ובה פרחי זכר רבים. פרחי הנקבה הינם גדולים ומופיעים בד"כ כבודדים או בזוגות ובשלשות, אך לא יותר מכך. אם לא מבצעים ההאבקה ידנית מתקבל לעתים פרי קטן, חסר זרעים (פרתנוקרפי). מרגע ההאבקה ועד לקבלת פרי עוברים בין 4 - 5 חודשים, בהתאם לזן ולעונה.

צמח הפפיה גדל בד"כ על ענף מרכזי אחד ואינו מסתעף אלא אם הוא נחתך. הצמח יכול להגיע בתנאים טובים לגובה רב (תוך שנה ל -2.5מטר) . הפרחים יופיעו ויהיו תקינים כל זמן שתנאי מזג האוויר מתאימים - טמפרטורות חמות של מעל 20 מעלות צלסיוס ביום  ומעל ל- 15 מעלות בלילה .
מטעי הפפיה בישראל גדלים אך ורק בחממות המכוסות בפלסטיק, השומר על הצמחים מרוחות ומקרות. בחודשי השנה החמים מסירים את הפלסטיק, אך משאירים רשת המונעת כניסה של חרקים שונים, אשר עלולים להעביר מחלות לצמחים. מדובר בעיקר במחלת וירוס - P.R.V. papaya ringspot virus מחלה קטלנית אשר עלולה לגרום לתמותת העץ.
כאשר העץ מגיע לגובה הגג בחממות חותכים אותו ומחדשים את גידולו. מדללים ומשאירים בין 3-2 ענפים ראשיים אשר ישאו את היבול החדש.

ניתן לגדל את צמח הפפיה גם כצמח נוי בגלל חזותו האקזוטית ויופיו המרהיב

יש לדעת כי לא ניתן לגדלו בכל אזורי הארץ וגידולו מוגבל למקומות בהם הטמפרטורות מתאימות, כלומר אין קרות ורוחות חזקות אשר יכולות להפיל את העץ. לפיכך כדאי לגדלו ליד קיר או במקום מוגן מרוחות. הפפיה יכול לגדול ברוב סוגי הקרקעות פרט לקרקע גירית מאד. יש לזכור כי מוכרחים לשתול גם צמח זכר לצד צמחי הנקבה בגינה וזאת בכדי להבטיח מקור לאבקה.

ריבוי
ברוב מדינות העולם בהן מגדלים פפיה הריבוי נעשה ע"י זרעים. שיטה זו אינה מקובלת בארץ היות ומקבלים צמחים לא אחידים ואין שמירה על זהות צמחי הזן המקורי.
בישראל הריבוי הווגטטיבי נעשה בשתי דרכים:

1.ריבוי ע"י השרשת ייחורים מצמחים מבוררים, אשר נועדו אך ורק לצורכי ריבוי. ההשרשה מתבצעת בתנאי ערפל על מנת לשמור על לחות העלים.

2.ריבוי באמצעות תרבית רקמה. שיטה זו נהוגה במינים רבים ויתרונה הגדול הוא בכמות הגדולה של שתילים שניתן לייצר בפרק זמן קצר.

לגינה הביתית אפשר להכין שתילים מזרעים, פשוט על ידי זריעת זרעים שמוציאים מפרי. ניתן להשיג שתילים מוכנים במשתלות, כמו משתלת אוהד בהוד השרון, משתלת ולך משה בגן השומרון ומשתלת ברק במושב שחר.

הרכב הפרי ושימושיו
משקל פרי הפפיה נע בין 300 ג' ל-1.5 ק"ג, והוא בריא מאוד ובעל ערך תזונתי רב. הפרי גם דיאטטי, בכל 100 גרם פרי רק כ- 30 קלוריות לערך. הפרי מכיל כ- 10% פחמימות, כ- 0.5% חלבונים, וכ- 0.1% שומנים. כמו כן, הפרי מכיל ויטמינים רבים, והוא עשיר במיוחד בוויטמין A. הפרי מכיל גם את האנזים פפאין, אשר משמש בתחומים רבים: לריכוך בשר, לייצור תרופות נגד כאבים שונים ולתרופות נגד בעיות עיכול. הפפאין משמש גם כחומר בתעשיית הקוסמטיקה.

הפרי נאכל כפרי טרי ברוב המקומות בעולם וכך גם בישראל. כמו באכילת מלון מוציאים את הזרעים, מקלפים את הקליפה ואוכלים. המדד לקטיף הינו שינוי של צבע הפרי מירוק לכתום ב- % 20 - 50 משטח הפנים של הפרי. ישנם מקומות בעולם, כגון תאילנד, אשר השימוש בפרי הוא בעיקר כירק בתוך סלט. ניתן להכין מהפרי ריבות, מיצים למיניהם ועוד.

זנים בעבר ובהווה
בשנות השבעים והשמונים נערכו מספר תוכניות בירור של פפיה בארץ. הזנים אשר בוררו באותה תקופה: זני 'סלע', 'ירדן', 'ניצן', 'שירה' ועוד, התגלו כבעלי חסרונות בולטים כגון: חיי מדף קצרים, פוריות נמוכה, פרי גדול מדי וטעם לא מספק. בשנת 1991 החלה תוכנית השבחת פפיה במינהל המחקר החקלאי, כשצוות המחקר כלל גם את החתומים על מאמר זה.
לאחר מספר שנים של עבודה בוררו מספר זנים, כאשר התוצר המצטיין ביותר מעבודת טיפוח זו הוא הזן 93-1279-1 , שקיבל את השם ‘Paradise’. זן זה עולה באיכותו על מרבית הזנים הגדלים בארץ ולאחרונה הוגש לרישום במועצה לזכויות מטפחים.
הזן ‘Paradise’ מצטיין באיכות טובה מאוד, ללא ריח דוחה, במראה יפה, מוצקות פרי וטעם משובח. הזן מצטיין גם בפוריות גבוהה ובחיי מדף ארוכים. כיום זן זה נכנס לגידול במטעים המסחריים ונראה כזן מבטיח ביותר. בשלב זה הזן אינו מופץ לגינות ביתיות, עד לסיום תהליכי רישומו.

להמשך קריאה על מה שותלים באביב